לא הוכיח שיתוף - ולא יקבל חלק מדירת אשתו

גבר גרוש טען שהוא זכאי לקבל חצי מהנכס שנרכש זמן קצר לפני הנישואין ונרשם ע"ש אשתו. מכיוון שהזוג התחתן בטקס פרטי, השופטת דחתה אותו

עו"ד אפרת חורי הרוש | פסקדיןפורסם: 07.07.21 , 09:53

בית המשפט למשפחה בחדרה הכריע לאחרונה בסכסוך בין בני זוג לשעבר בנוגע לדירה שרשומה על שם האישה ונרכשה על ידי אביה לפני הנישואין: הבעל טען שהוא זכאי לחצי מהנכס, אבל השופטת הדס גולדקורן קבעה שהוא לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף כללית או ספציפית.

בני הזוג התחתנו ב-2009 בטקס נישואין פרטי ומאז גרו בביתו של הבעל. ב-2008 רכש אביה של האישה דירה ורשם אותה על שמה. לאחר הפרידה עתר הבעל להצהיר שהוא זכאי לחצי מהזכויות בדירה וכי יש למכור את הנכס ולחלק את התמורה שווה בשווה.

לטענתו, מראשית החיים המשותפים הם נהגו בשיתוף כלכלי מלא. כך למשל, האישה צירפה אותו לחשבון הבנק הפרטי שלה והוא הפך למשותף. כמו כן, בכתובה שלהם, שאותה ניסחו בעצמם, נכתב במפורש שכוונתם בנישואים היא להעמיק את חיי השיתוף והיצירה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לדבריו, מתוך כוונת השותפות הוא העמיד את הכספים שצבר טרם הנישואים, בסך של 570 אלף שקל, לטובת המשפחה. הוא ציין שלאורך השנים העביר מאות אלפי שקלים מהחשבון העסקי שלו לחשבון המשותף. לדבריו הוא שיפץ את הדירה והכשיר אותה להשכרה ובנוסף השקיע זמן ומשאבים בתחזוקתה השוטפת.

האישה טענה מנגד שהדירה שייכת לה. לדבריה, הבעל לא הוכיח כוונת שיתוף כללית ובוודאי שלא כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה. היא הדגישה שככל שהוא העביר כספים שהיו ברשותו למחיית המשפחה, הוא לא עשה כן מתוך הסתמכות על כך שחצי מהדירה תהיה שלו, מאחר שבאותה עת היא בעצמה לא ידעה מה יעלה בגורל הדירה שאביה ראה בה כנכס משפחתי.

השופטת הדס גולדקורן הבהירה כי משבחרו בני הזוג להינשא בקידושין פרטיים, כשלא הייתה כל מניעה דתית לנישואיהם, הם אינם חוסים בצילו של חוק יחסי ממון בין בני זוג וחל עלים המשטר הרכושי של הלכת השיתוף.

כאשר מדובר ב"נכסים חיצוניים" (נכסים שלא נוצרו מיגיע כפיהם המשותף של בני הזוג ושהיו שייכים לאחד מבני הזוג קודם לנישואין, או ניתנו לו במתנה או בירושה במהלך הנישואין), הדין הנוהג הוא כי החלת חזקת השיתוף לא תעשה באופן "אוטומטי". במקרה שכזה יש לבדוק באופן פרטני כל אחד מהנכסים החיצוניים, אם נוצרה לגביו כוונת שיתוף.

השופטת ציינה שהחלוקה בין הצדדים בתשלומי מחיית המשפחה והעברות הכספים בין החשבונות, מחזקים את גרסת האישה, לפיה הם התנהלו בהפרדה כלכלית. היא כתבה שהבעל לא הביא כל ראיה אשר תתמוך בגרסתו ובין היתר לא הוכיח כי השקיע כספים שצבר לפני הנישואין במחיית המשפחה.

בנוסף הוא לא הביא ראיות המעידות על השקעות שביצע בדירה מכספים השייכים לו ואף לא את סכום השיפוץ שהושקע בדירה. הוא גם לא הראה כי הייתה כוונה מפורשת להפוך את הדירה למשותפת. בנסיבות אלה דחתה השופטת את תביעת הבעל וחייבה אותו בהוצאות של 15 אלף שקל.