תבע מכלתו לשעבר 200 אלף שקל על הדירה

לאחר גירושי בנו תבע האב לקבל בחזרה מחצית מהסכום שהעניק לזוג עבור רכישת דירה בזמן שהיו נשואים. ביהמ"ש קבע שלא הוכח שמדובר בהלוואה

עו"ד אורלי מנע-שני | פסקדיןפורסם: 19.07.21 , 09:16

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד כלתו לשעבר, בדרישה שתחזיר לו כ-200 אלף שקל שהלווה לה ולבנו לצורך רכישת דירה בזמן שהיו נשואים. השופטת אליה נוס קבעה שהוא לא הצליח לסתור את חזקת המתנה שחלה על העברות כספים מהורים לילדיהם.

התובע סיפר כי העביר לבנו ולכלתו 400 אלף שקל לטובת רכישת בית ושיפוצו. הזוג הצעיר גר בדירה עד לגירושין. לדבריו, היה ביניהם הסכם בעל פה כי מדובר בהלוואה שעליהם להחזיר לו והוא זקוק לכספים. התביעה נגד הבן התקבלה בהתאם להסכמת הצדדים וההליך המשיך להתנהל נגד הכלה.

לטענת האב, כלתו לשעבר יודעת היטב כי הכספים ניתנו כהלוואה, ואף הודתה בכך במסגרת מסרונים שהוחלפו בינה לבין בנו. הוא ציין שהדירה נרכשה על ידי הזוג תמורת 1.445 מיליון שקל. הם נטלו משכנתא של 970 אלף שקל והוא הלווה להם 339 אלף שקל עבור הרכישה וכן כספים נוספים לצורך שיפוץ וריהוט.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הוא הוסיף כי במסגרת העברת הכספים לבני הזוג, הוא ערך זיכרון דברים עם בנו האחר, שבו הוסכם כי יעביר לנתבעים 145 אלף שקל שהלווה לו בעבר.

הכלה לשעבר טענה מנגד כי הכספים הועברו במתנה. היא ציינה שהתובע הוא אדם אמיד ביותר ולא היה ביניהם סיכום בעל פה או בכתב כי מדובר בהלוואה שיש להשיב. באשר למסרונים הבהירה שאלה נשלחו בתקופה שבה הייתה בהיריון ובעלה הפעיל עליה לחצים לסיים את ההיריון. זו הייתה מהות ההתכתבות ובתוך המסרונים האלה ניסה הבעל לשתול את סוגיית ההלוואה תוך ניצול מצוקתה הנפשית באותה עת.

השופטת אליה נוס הבהירה כי בדרך כלל אדם שקיבל כספים וטוען שמדובר במתנה צריך להוכיח זאת. ואולם, במערכת המשפחתית קיימת חזקה הפוכה שהכספים הועברו במתנה, כך שהנטל הוא על הנותן להוכיח שמדובר היה בהלוואה.

זאת, מאחר שניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות. לאחר שנישאים הילדים הופך בדרך כלל בן הזוג לחלק מהמארג המשפחתי החוסה "תחת כנפיהם" של ההורים ונתמך בסיועם. לכן, ביחסים שבין התובע לבנו ולכלתו, חזקה כי הכספים שהעביר התובע לנתבעים, ניתנו להם במתנה ועל התובע להוכיח כי מדובר בהלוואה.

השופטת קבעה שהאב לא הוכיח זאת. הוא הודה שלא נערך הסכם כתוב המתייחס לכספים ולא הוכיח שהיה הסכם בעל פה. היא תהתה מדוע ערך האב זיכרון דברים עם בנו האחר אך לא עם הנתבעים, שלהם הלווה לטענתו סכום גבוה יותר.

היא גם קיבלה את טענת הכלה לשעבר בנוגע למסרונים שלפיה אלה הוחלפו ברגעים של ייאוש ותסכול ואין לראות בהם הודאה בקיומה של הלוואה. מעבר לכך נקבע שהאב כלל לא הוכיח שהעביר לנתבעים 400 אלף שקל.

בסוף דבריה כתבה השופטת כי "התובע היטיב לסכם את הדברים במילותיו שלו: "עשיתי טעות וזה לא יחזור לעולם". בנסיבות אלה היא דחתה את התביעה וחייבה את האב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 25 אלף שקל (הכלה יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי).