2 דיירים סרבו לתמ"א 38. שכניהם תבעו וניצחו

מתנגדי פרויקט ברמת גן טענו לאי שוויון בתמורה שמקבל כל אחד מהדיירים ולחוסר כדאיות כלכלית. המפקחת על רישום מקרקעין אישרה את הפרויקט

עו"ד מרגלית הרפז | פסקדיןפורסם: 04.09.21 , 10:28

המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה בעלי דירות בבניין ברמת גן נגד שני בעלי דירות אחרים שהתנגדו לפרויקט תמ"א 38 שעליו חתמה נציגות הבניין. המפקחת אביטל שרייבר הורתה לנתבעים לחתום על ההסכם, שכן אחרת יחתום עליו בשמם בא כוח התובעים.

ביולי 2019 אישרה הוועדה המקומית של עיריית רמת גן בקשה להיתר לביצוע פרויקט חיזוק בבניין בן שש דירות. במסגרת הפרויקט כל אחת מהדירות צפויה לקבל תוספת של ממ"ד ומחסן, בנוסף לחיזוק הבניין, שיפוץ שלו והוספת מעלית.

לטענת ארבעת התובעים, מדובר בבניין ישן עם תשתיות מתפוררות, ללא מעלית וללא חדרי ממ"ד, שאינו עומד בתקן הישראלי לעמידות מבנה מפני רעידות אדמה. לדבריהם, הפרויקט ייטיב עם דירות הנתבעים ויעלה את ערכן באופן משמעותי. הם ציינו שסירובם העיקרי של הנתבעים לביצוע העבודות נובע מרצונם שיבוצע בבניין פרויקט של הריסה ובנייה מחדש -מהלך שאינו ישים.

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

הנתבעים טענו כי הסכם התמ"א 38 נחתם לפני קרוב לעשור, וחסרות בו חתימות של חלק מהתובעים. לדבריהם, ההסכם האמור כולל תנאים מתלים שלא התקיימו, כך שהוא לא בתוקף. הם הוסיפו כי לא קדמה כל אסיפה ולא התקבלה כל החלטה טרם החתימה על ההסכם, דבר המראה על חוסר רצינות של היזם בניהול ההליך.

לטענת הנתבעים, קיים חוסר שוויון בתמורות, ובמיוחד בעניין התמורות שמקבל אחד התובעים. הם ציינו כי לפי חוות דעתו של שמאי מטעם בית המשפט, שווי דירתם, הנמצאת בקומה הראשונה, גבוה יותר משווי דירות בקומות גבוהות יותר שכן בבניין אין מעלית. לאחר שתתווסף מעלית, הקומות הגבוהות צפויות להרוויח יותר.

אבל המפקחת אביטל שרייבר קיבלה את התביעה ודחתה את טענת הסרבנים באשר לאי התקיימות התנאים המתלים בהסכם מחוסר הוכחה, וציינה כי ממילא אם אינם צד להסכם ולא יכולים לדרוש את ביטולו. היא ציינה שהנתבעים לא הציגו תכנית קונקרטית שיכולה להוות חלופה לתוכנית נשוא ההסכם.

לעניין השוויון בתמורות כתבה המפקחת כי כלל האצבע הוא היקף השטחים שמקבלת כל דירה: "השוויון הרלוונטי הוא השוויון המהותי-כמותי ולא הכלכלי".

בפסק הדין הודגש כי מטרת הפרויקט היא חיזוק הבית המשותף, והיבטים כלכליים המהווים תוצרי לוואי אינהרנטיים לעבודות החיזוק, אינם מחייבים איזונים כלכליים בין בעלי הדירות, דבר שעלול לסרבל את הפרויקט, להכביד עליו ואף להכשיל את מטרתו.

המפקחת קבעה כי התמורה הצפויה לנתבעים אינה פחותה מהותית מהתמורות שמתקבלות על ידי בעלי הדירות האחרים. היא הורתה לנתבעים לחתום על ההסכם שכן אחרת יחתום עליו בשמם בא כוח התובעים. הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 3,500 שקל.