יזמית תמ"א 38 התגלתה כחסרת ניסיון – ההסכם בוטל

פרויקט ברמת גן תקוע מאז 2010. ביהמ"ש קבע שהחברה הטעתה את הדיירים כשמסרה להם שאת הפרויקט תבצע יזמית אחרת, ותיקה ומנוסה

עו"ד הודיה הינוביץ | פסקדיןפורסם: 02.10.21 , 10:46

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לביטול הסכם תמ"א 38 שהגישו דיירי בניין ברמת גן נגד יזמית שהציגה להם מצג שווא שלפיו עומדת מאחוריה חברה ותיקה ומוכרת בתחום חיזוק מבנים. בפועל, כחודשיים לאחר חתימת ההסכם החברה השנייה יצאה מהתמונה.

ב-2010 חתמו שבעה דיירים על הסכם לביצוע עבודות חוק ושיפוץ לפי תמ"א 38 בבניין בן 13 דירות בעיר מול חברת "די.סי.אס חיזוק מבנים". בתביעה שהגישו לימים כדי לשחרר אותם מההסכם הם טענו שהוא הושג תוך מצג שווא מטעה כאילו מי שיבצע אותו הוא חברה בעלת מוניטין וניסיון.

הם ציינו כי מנהל היזמית, שהוקמה רק חודשיים לפני חתימת ההסכם, הציג אותה כחברה בת של חברת "די.סי.אס הנדסה" הוותיקה בתחום. על פי האמור בהסכם, חברת האם הייתה אמורה לשמש קבלנית הפרויקט והמנכ"ל שלה יועד לשמש כמפקח.

אילוסטרציה(Shutterstock)

בפועל, זמן קצר לאחר ההסכם נותר מנהל הנתבעת בעל המניות היחיד בחברה הבת והם מצאו עצמם מתנהלים מול גוף חסר ניסיון. התובעים הדגישו כי לו היו מודעים לכך שהנתבעת תבצע את הפרויקט לבדה, לא היו חותמים על החוזה.

זאת ועוד, הם ביקשו לבטל את ההסכם מכיוון שלא התקיימו התנאים המתלים שנקבעו בו. כך, על פי אחד התנאים היה על החברה להגיש בקשה להיתר בנייה בתוך שישה חודשים ולקבל היתר בתוך 12 חודשים לאחר מכן. על אף זאת, עד היום טרם ניתן היתר בנייה.

החברה טענה כי הסיבה לעיכוב בקבלת היתר הבנייה היא מצג שווא דווקא מצד הדיירים, שלא גילו כי הבעלות במקרקעין שעליהם עומד הבניין היא של עיריית רמת גן והתובעים רק חוכרים את הדירות. מצב זה, בתוספת העובדה שעל החלקה בנוי בניין נוסף ושני הבניינים נרשמו כבית משותף מורכב, יצר תסבוכת וגרם לעיכוב.

החברה הכחישה את טענות הדיירים שלפיהן החברה האם הייתה אמורה להיות הקבלן המבצע של הפרויקט וטענה כי הדבר נסתר לפי אחד הסעיפים בהסכם.

השופטת עידית ברקוביץ קבעה כי הלכה למעשה, היתר בנייה לא ניתן עד היום, כך שהתנאי בדבר קבלתו תוך 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם לא התקיים. היא דחתה את ניסיון החברה להטיל את האחריות לעיכוב על הדיירים וכתבה כי היא הייתה חייבת לבצע בדיקות בסיסיות ולהכיר את המצב התכנוני והמשפטי של הבניין.

בפסק הדין התקבלה טענת הדיירים בדבר מצג השווא וצוין כי שמה של החברה הנוספת דומה מאוד לשמה של החברה הנתבעת ויש בו כדי להטעות את התובעים, אשר לא בהכרח היו יכולים להבחין בין החברות. "התובעים ניאותו להצטרף לפרויקט מתוך הנחה כי המדובר בחברה בעלת ניסיון עם מנהלים בעלי ניסיון בתחום החיזוק", נכתב.

השופטת קבעה כי לחברה הנתבעת אין בכלל ניסיון בפרויקטים של חיזוק וגם אין יכולת כלכלית לשאת על כתפיה את הפרויקט. בסיכומו של דבר קבעה השופטת שההסכם בטל וחסר תוקף.