שופטת קיבלה בקשה של חולת ALS לסיים את חייה

ניוון שרירים הביא את האישה למצב סיעודי. ביהמ"ש אישר לא לחדש את ההנשמה והבהיר שזכותו של אדם לסרב לטיפול כחלק מכבוד האדם וחירותו

מערכת פסקדיןפורסם: 15.10.21 , 09:09

בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה של חולת ניוון שרירים (ALS) להורות לגורמים המטפלים בה לאפשר לה לסיים את חייה. השופטת חדוה וינבאום וולצקי התרשמה מרצונה הברור של האישה וקבעה כי עם כל הצער - היא זכאית להחליט כיצד ומתי יסתיימו חייה בנתונים שבהם היא נמצאת.

האישה, שיוצגה על ידי עו"ד אמיר קוזקוב, היא בת בכורה למשפחה מרובת ילדים, שהחל מגיל צעיר נדרשה לכוחות גדולים בטיפול באחיה הקטנים נוכח מצב משפחתי לא פשוט שאליו נקלעה בצעירותה. מאמציה צלחו והמשפחה כיום מלוכדת. במשך השנים האישה נדרשה גם לטפל בשני אחיה שחלו בגיל צעיר במחלת הסרטן.

בבגרותה היא נישאה וגם כאן נדרשה לתעצומות נפש לאחר שבעלה חזר ממלחמת יום כיפור עם צלקות נפשיות. היא הביאה עמו שלושה ילדים אך האושר לא ארך זמן ובעלה מת בגיל צעיר. חרף הקשיים הצליחה האישה לעבוד בתפקיד בעל משמעות וטיפחה זוגיות שנייה שבה ראתה חיים טובים, כולל טיולים בעולם.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

באחד הטיולים התפרצה המחלה והחלה הידרדרות מהירה במצבה. באוגוסט 2018 היא אובחנה כחולת ALS, מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא. בינואר 2019 נאלצה האישה לצאת לפנסיה מוקדמת וגם לאחר מכן החריף מצבה עד שהיא נזקקה להאכלה בזונדה ולהנשמה. בשלב מסוים היא אושפזה במוסד סיעודי ושם ביקשה שלא לעשות לה טיפולים מצילי חיים.

לבקשה צורפו שתי חוות דעת רפואיות שלפיהן היא מרותקת למיטתה ואינה מסוגלת להזיז אלא את עיניה, כשהתקשורת עמה נעשית אך ורק באמצעות מכשיר שקורא מצמוץ עיניים באמצעות לוח שקוף וצבעים. לצד זאת, יכולותיה הקוגניטיביות נשמרו כפי שהיו וכושרה השכלי תקין לחלוטין.

בתצהיר שצורף לבקשה צוין כי היא נחושה בדעתה לסיים את חייה תוך גמילתה ממכונת ההנשמה באופן מדורג ותוך מתן סדציה פליאטיבית (שימוש מבוקר בתרופות להורדת רמת ההכרה והשראת שינה במטרה להקל סבל). היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עו"ד יעל בארי-לוזון מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), לא התנגד לאחר שהשתכנע שמצבה של האישה לא צפוי להשתפר.

השופטת חדוה וינבאום וולצקי השתכנעה כי זהו אכן רצונה של המבקשת וכתבה כי המקרה אינו נכנס בגדר חוק החולה הנוטה למות (שכן לא ניתן לקבוע שלאישה נותרו פחות משישה חודשי חיים) והפתרון צריך לאזן בין קדושת החיים לאוטונומיה של אדם על גופו ועל חייו.

השופטת כתבה כי דווקא העובדה שלאורך כל חייה נדרשה המבקשת לקבל החלטות אמיצות ולא נתנה לקשיים להשיג אותה לאחור מובילה למסקנה שיש לכבד כעת את רצונה.

בסיכומו של דבר אישרה השופטת לרופא המטפל, לאחר שווידא עם האישה שוב כי זה אכן רצונה, לתת לה סדציה פליאטיבית מתאימה ואז לבצע הפחתה הדרגתית של ההנשמה.