ביקורת סרט - "סימן חיים": קלישאת על-חלל
צוות חלל בינלאומי? יש. כוכב הלכת מאדים? יש. חייזרים טורפים? יש. "סימן חיים", המגולל את סיפורם של מדענים שגילו חיים שעדיף שלא היו מוצאים, מתנהג כאילו הוא הסרט הראשון שמתעסק בנושאים אלו ולא מחדש כלום. לפחות סצנת הסיום שלו מפתיעה לטובה
כמה חסר מקוריות יכול להיות סרט מפלצת בחלל? התשובה ניתנת לכל דורש ב"סימן חיים" ("Life"), סרט שנראה ומתנהג כאילו "הנוסע השמיני" לא היה מעולם. ייחודו של הסרט הוא בבחירה להעניק לחוצן הטורף שם קליט, קלווין, על שם נשיאה ה-30 של ארה"ב. אבל הפמיליאריות הזו אינה מעניקה למתרחש עניין מיוחד.
העלילה מתרחשת על סיפונה של תחנת מחקר חללית המאוכלסת על ידי צוות בינלאומי, שזה עתה הצליחו לגלות סימני חיים בדגימות קרקע שנלקחו ממאדים. היצור החמוד שגדל בצלוחית מעבדה נדמה בהתחלה כצמח שקוף המשתעשע עם אצבעו של המדען המשותק בשתי רגליו החוקר אותו (אריון באקרה). ואולם, וכצפוי, מהר מאוד מתברר שהנ"ל, ממש כמו הצמח הניזון מבשר אדם ב"חנות קטנה ומטריפה", הוא מפלצת טורפת הגדלה במהירות ומחסלת בהדרגה את סגל התחנה.
עוד ביקורות קולנוע:
אלה כוללים את רופא הצוות (ג'ייק ג'ילנהול), שמעדיף להיות בחלל על פני כדור הארץ בעקבות חוויה טראומטית שעבר במהלך שירותו בסוריה (זוהי דרכו הפאתטית-משהו של הסרט להיות רלוונטי); מפקדת הצוות ומומחית לזיהומים (רבקה פרגוסון); קוסמונאוטית סובייטית (אולגה דיהוביצ'ניה); נציג יפני (הירויוקי סנאדה) החווה מהחלל את לידת בתו, וגם ריאן ריינולדס אחד שזוכה לכבוד המפוקפק להיות המתאבן של המפלצת.
הבמאי ממוצא שוודי דניאל אספינוזה ("ילד 44") והתסריטאים רט ריז ופול ורניק ("דדפול") רוקחים כאן אוסף של סיטואציות שנטחנו עד דק בסרטי "הנוסע השמיני" ושכפוליו (למרבה האירוניה, לפני הסרט מוקרן, כתזכורת, הקדימון של "הנוסע השמיני: קובננט", הפרק החדש בבימויו של רידלי סקוט). אפילו הקלסטרופוביה, אותה תחושה שאמורה לאחוז בצופה נוכח אנשי הצוות הנמלטים כשהם-בעיקר-מרחפים במסדרונות הצרים של תחנת החלל, בין דלתות ביטחון שנפתחות ונסגרות – אינה עוברת בצורה יעילה.
ג'ייק ג'ילנהול: "לא הייתי טס לחלל"
בשנה וקצת האחרונה כיכב מאדים (וסליחה על כפל הלשון) בקולנוע ההוליוודי. זה התחיל עם "להציל את מארק וואטני" שבו מצא עצמו מאט דיימון נטוש בכוכב האדמדם ואף שורד כדי ליהנות מזה, והמשיך עם "המקום בינינו" שבמרכזו רומן בין נער שנולד על מאדים לבת כדור הארץ. עתה מגיע "סימן חיים" ומציג אותה תפיסה מיושנת ומשמימה – שראשיתה עוד ב"מלחמת העולמות" של ה. ג'. וולס - הרואה בחיים קדומים על מאדים מקור לאיום על האנושות.
מבחינה זו, זהו סרט אימה/מד"ב סוג ב' נוסח "הבועה" (1958) הקלאסי בכיכובו של סטיב מקווין הצעיר, על צורת חיים זרה הבולעת את כל מה ומי שנקרים על דרכה. הבעיה היא שהסרט אינו זול מספיק כדי שנהנה ממנו בתור סתם "טראש", וחסר הומור כדי שנהנה ממנו בכלל. בצד החיובי, נזכיר את סצינת הסיום המוצלחת שמשדרגת את הסרט בחצי כוכב.
