"טכנולוגיה עילית, ללא תאונות" - הפיתרון של עיריית חיפה לסוגיית האמוניה

המצאת המכולה בשנת 1955 גרמה למהפכה עולמית, אשר ניתן להשוותה למהפיכת האינטרנט. העולם השתנה לבלי הכר, תנועת הסחורות העולמית התייעלה פלאים, מחירי ההובלה צנחו, צוותי הספינות הצטמצמו, וכך גם זמני השהייה בנמלים. כל תרבות המלחים של מאות שנים נעלמה ונשלחה לדפי ההיסטוריה. לא רק הנמלים והאניות השתנו, אלא גם הרכבות, המשאיות, המלגזות, המנופים וגם אורח החיים שלנו.

משבר האמוניה: מסתמן פיתרון שימנע פיטורי עובדים

"יונה יהב, אל תנהל לנו את הנגב". ראש עיריית דימונה תוקף

המשרד להגנת הסביבה תומך באספקת אמוניה בנפח מוקטן באוניות

המצאת האיזוטנק בשנת 1964 ושיכלולו המתמיד, גרמה למהפכה צנועה יותר, אבל משמעותית מאוד לתעשייה, מכיוון ששינוע החומרים בכל מצבי הצבירה: נוזל, גז דחוס ואפילו מוצק, הפך להיות פשוט, קל ובטוח. האיזוטנק איננו מכל פשוט. הוא למעשה מכונה מתוחכמת ומאובזרת בעשרות פריטים, כולל שסתומי בטחון, שסתומים פנימיים למניעת דליפות, צנרת ייחודית, חיישני טמפרטורה ולחץ, מערכות איטום ומערכות שליטה מרחוק.

(צילום: AFP)

האיזוטנק המודרני הוא יצירת פאר של טכנולוגיה עילית, ביטוי לשיכלולים רבים. הוא מותאם למצבי קיצון קשים של טמפרטורה, קרינה, לחץ ופגעים מכניים והוא כפוף לתקנים עולמיים מחמירים במיוחד. ההיסטוריה של כל מכל מתועדת בקפדנות, כולל כל הבדיקות התקופתיות והשטיפות המתחייבות לאחר כל משלוח. הוא בנוי מפלדה חזקה וגמישה במיוחד, כלוא בתוך מסגרת פלדה במימדים של מכולה תקנית, ולכן ניתן להעמיס עליו עמודה של מכולות נוספות. מבחינת התעבורה הימית והיבשתית מתייחסים אליו כמכולה תקנית לכל דבר ועניין.

האירגון הבינלאומי של משתמשי האיזוטנקים (איטקו), גאה על כך שעד היום לא התרחשה אפילו תאונה אחת שבה נפרץ איזוטנק. בכל רחבי העולם נרשמו כמובן תאונות דרכים שבהן היו מעורבות משאיות נושאות איזוטנקים, אבל באף אחת מהן לא נפרץ המכל. תועדה אפילו תאונה שבה נפלה משאית לתהום והתרסקה לחלוטין, אבל האיזוטנק שעליה התנתק ונותר שלם ללא פגע.

מודל סודי להערכת סיכונים

בכל העולם משתמשים באיזוטנקים תקניים שאורכם 20, 30 או 40 רגל, לשינוע של אמוניה נוזלית או תמיסות של אמוניה במים. לכן, התייחסותו העויינת במיוחד של המשרד להגנת הסביבה לאיזוטנק, כאילו היה טרפה או נבלה, מעוררת שאלות מטרידות וחשש לניגוד עניינים.

בתחילת חודש אפריל הגישה מדינת ישראל לבית המשפט העליון תצהיר מוזר ביותר, המתאר שלש חלופות ריאליות להספקת אמוניה למשק. התצהיר קובע ערך מספרי לתוספת הסיכון של כל אחת מהחלופות יחסית למצב של שימוש במכל הגדול שבמפרץ. החלופה ראשונה, המתייחסת לשימוש באנייה קטנה למילוי חלקי של המכל הקיים, מעלה את הסיכון בערך המספרי 5. החלופה השניה של אנייה העוגנת בנמל ומזרימה אמוניה ישירות למפעל, מעלה את הסיכון בערך המספרי 22. לחלופה השלישית של ייבוא אמוניה באיזוטנקים הוענקה תוספת סיכון 77, לא פחות. מי שמשתכנע מנכונות המספרים המוזרים הללו, דומה למי שמחליט להפליג לארה"ב בסירת מפרש, מכיוון שהמשרד להגנת הסביבה קבע שחציית האטלנטי במטוסי אל על היא מסוכנת ביותר.

המשרד איננו מסביר את המספרים, אלא מנסה להרשים את בית המשפט העליון בתהליך שבו הם התקבלו. שתי קבוצות מומחים, אחת מטעם המשרד ופיקוד העורף והשניה מטעם חברה הולנדית, פיתחו מודל סודי להערכת סיכונים ובעזרתו הגיעו לתוצאות מספריות מדהימות. התוצאות שוקללו והועברו לצוות ביקורת של נציגי הממשלה וגופי חירום, ועל כל זה פיקחו שני יועצים נוספים, הולנדי וישראלי. לא נמסרו התוצאות הראשוניות, לא פרשנות או כל מידע אחר. כל שנותר לשופטים פעורי הפה לעשות, הוא להתפעם מהמסקנות ומהמסיקים, לוותר על ההסברים ולאמר אמן.

כל מדען או מהנדס יודעים כי כאשר הם בונים מודל תיאורטי לפתרון בעיה מסויימת, הם חייבים לבדוק אם תוצאות חישוביהם אינן חורגות באופן קיצוני מההגיון הבסיסי ומהמציאות. נניח לדוגמא, שמהנדס אחראי היה מתבקש לחשב את מסלול מעופו של נשר בשמיים. אילו היה אותו מהנדס מגלה כי על פי המודל שלו, עף הנשר בתנועה בליסטית כפצצת מרגמה, יש להניח כי לא היה מזדרז לפרסם את התגלית המדהימה, אלא מטיל ספק בנכונות המודל שלו. כאשר גילו אנשי המשרד להגנת הסביבה בעזרת מומחיהם המכובדים כי איזוטנקים הם הדבר המסוכן ביותר עלי אדמות, הזדרזו להצהיר על כך בשבועה בבית המשפט העליון.

לא ברור מהיכן הגיע המספר 77, אולי מישהו קיבל השראה מהשיר 77 של ברי סחרוף, או לחילופין, מהמשמעויות של המספר 77 בגימטריה (אולי יהיה, מזל, יא אללה, טלויזיה, עז). כל הפירושים הללו רלוונטיים, אבל האחרון מתאים במיוחד: זוהי כנראה עז שנועדה לעזור לחברת חיפה כימיקלים להחזיר לשימוש את מכל האמוניה לפעילות סדירה במחיר סיכון חייהם של מליון אזרחים. לאנשי המשרד נטייה מוכחת להאמין בניסים ובתופעות על-טבעיות. מי שקיבל בעבר את הטענה הפנטסטית של חיפה כימיקלים כאילו המכל שלהם יאריך ימים מעל גיל 86, בעוד שתוחלת החיים הממוצעת של כל חבריו בעולם היא 40 שנה בלבד, לא יתקשה להאמין במיתולוגיה של מסוכנות האיזוטנקים.

הדבר היחיד שקרס הוא מונופול האמוניה

לא רק בית המשפט העליון מסרב לקחת חלק בהתנהלות ההזוייה הזאת. גם שוק האמוניה מתארגן ומשתנה במהירות. אף אחד אינו משתולל ואינו קורס, כפי שצפו החזאים מבית מדרשם של חיפה כימיקלים והתאחדות התעשיינים. עובדים אינם מפוטרים ומפעלים אינם מתמוטטים, כפי שאיימו עלינו פוליטיקאים, יחצנים, לוביסטים ועורכי דין יקרים בשירות הנ"ל. הדבר היחידי שקרס ברעש גדול, הוא מונופול ייבוא האמוניה של חיפה כימיקלים, אשר נשמר בקנאות ע"י הממשלה מזה עשרות שנים.

כוחות השוק הם אדירים וההגיון העסקי ינצח למרות מאמצי הבלימה של המשרד להגנת הסביבה. מה שלא הצליח המשרד להגנת הסביבה לעשות במשך ארבע שנים, הצליחו בתי המשפט בישראל לבצע במספר שבועות. ברגע שצרכני האמוניה בישראל הבינו כי המכל הגדול במפרץ חיפה הפך למוצג ארכיאולוגי, נמצאו במהירות הפתרונות הנכונים.

לדוגמא, חברת דשנים וחומרים כימיים כבר ייבאה עשרות איזוטנקים של אמוניה ומילאה מחדש את מאגריה, וכך גם חברות קטנות יותר. יבואנים רציניים ואחראים מספקים אמוניה במהירות וביעילות באמצעות איזוטנקים בכל מגוון הריכוזים הנדרש בשוק, החל מתמיסות מימיות וכלה באמוניה אל-מימית.

נראה שגם אצל בעלי חיפה כימיקלים החלו ליפול כמה אסימונים. גם שם עוסקים ברכישות ענק של איזוטנקים כדי לחדש את ייצור הדשנים וכדי לא לאבד את הלקוחות שלהם. כפי שמסתמן, שני מפעלי החברה נערכים ברצינות ליבוא אמוניה באיזוטנקים. יש להניח כי גם מכליות האמוניה שהתרגלנו לראות מתגלגלות דרומה בכבישי ישראל, ייעלמו מהנוף כאשר יוחל לשנע איזוטנקים ברכבות ישירות מנמל אשדוד למישור רותם.

כל שנותר לקוות הוא ששופטי בית המשפט העליון ימשיכו לבלום את פעלתנות היתר של המשרד להגנת הסביבה ואת מאמציו לשבש את התפתחות הטבעית של המשק. יש לקוות כי ייתנו גושפנקא סופית למצב הקיים בפועל ולא יכנעו ללחצים הבלתי פוסקים מכוונו של ראש הממשלה להשיב לפעילות את מכל האמוניה העתיק שבמפרץ. בטווח הרחוק, לא רק אזרחי ישראל יודו להם, אלא גם התעשיינים, ובראשם קברניטי חיפה כימיקלים.

* ההצעה לייבא אמוניה באמצעות איזוטנקים נתמכת בידי עיריית חיפה וכן שורה של ארגונים ירוקים. מהמשרד לאיכות הסביבה נמסר בשבוע שעבר בתגובה לנושא זה: "השיקול היחידי והבלעדי העומד לנגד עיני המשרד להגנת הסביבה הוא בטיחות הציבור, ועל כן לא יאשר אף פתרון שיגדיל את הסיכון לתושבים, ולא ייגרר אחרי משחק פוליטי ופופוליסטי בלתי אחראי. 

"לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הצליח להביא לסגירת מכל האמוניה, הוא מצא שתי חלופות הניתנות ליישום בטווח הקצר, כקבילות ודומות בסיכון: האחת, הזרמה באופן ישיר למפעלים חיפה כימיקלים ודשנים שלא דרך המכל, באמצעות צינור ואוניה בעלת נפח מוקטן; והשנייה, ייבוא איזוטנקים דרך נמל אשדוד עבור המפעלים בדרום – פתרונות שישמשו עד לפתרון הקבע, שהוא הקמת מקשר בלב ים ומפעל באזור הדרום.

"חלופה שלישית שנבדקה על-ידי המשרד היא איזוטנקים שייובאו לכלל צורכי המשק דרך הנמלים חיפה ואשדוד. המשרד מצא חלופה זו כקבילה אך אינה מיטבית, שיש לבחור בה רק בהיעדר חלופה בטוחה יותר שכן היא בעלת סיכונים גבוהים יותר מאשר שתי החלופות האחרות".

אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, יו"ר וועדת האמוניה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך.