נהגי משאיות זבל: "תגלו סבלנות, אנחנו נותנים שירות"
מצד אחד מודים להם שהם דואגים לפנות את האשפה, מצד שני כועסים עליהם כשהם חוסמים את הכביש בשעה הכי עמוסה. הצטרפנו לנהגי משאיות זבל ושמענו מהם על העבודה הקשה והלא פשוטה: "לא משנה איפה נעמוד, זה בסופו של דבר יפריע למישהו"
חלקנו חלמנו לשבת בכיסאם כשהיינו ילדים קטנים, אבל ככל שהתבגרנו לעתים מתקבל הרושם כי שכחנו להביע הערכה כלפי אלו שעושים עבורנו את "העבודה המלוכלכת". על היחס האמביוולנטי שלו זוכים פועלי הניקיון מהתושבים ברחוב, ומה מצליח להחזיק אותם במקצוע כל כך הרבה שנים? דיברנו עם נהגי משאיות זבל ועובדי ניקיון.
מאיר מזרחי, בן 59 ממעלה אדומים, עובד כנהג משאית זבל כבר 23 שנים. הוא מתחיל את יום העבודה שלו ב-7:00 בבוקר: "אני יוצא לאיסוף הזבל ומסיים את החלק שהוקצה לי עד השעה 13:00 בצהריים. הייתי נוהג במשאיות הזבל הירוקות שכולם מכירים, העבודה אז הייתה מאוד קשה, היה לחץ להספיק כמה שיותר וגם העבודה הפיזית הייתה יותר קשה".
ערים מלוכלכות ונקיות - כתבות קודמות:
מצעד הערים המלוכלכות והנקיות בישראל
אבל, כפי שמעיד מזרחי, הטכנולוגיה הגיעה גם לתחום פינוי האשפה. "היום אני נוהג במשאית זבל שמפנה את הפחים באופן אוטומטי, אז העבודה עבורי יותר פשוטה וקלה", הוא אומר. לדבריו, "אנשים יהיו מופתעים לגלות שאצלי בתא הנהג נקי לחלוטין. אני אדם פדנט, הניקיון זה דבר שמאוד חשוב לי. אפילו תליתי בתא הנהג גליל נייר לניגוב ידיים".
מנקודת המבט של נהג משאית, נראים דברים שלא ניכרים לעיניו של הנהגים האחרים בכביש: "לפני חודש ראיתי זקן שעומד להתמוטט ברחוב, הוא נשען על הגדר, ירדתי מיד מהמשאית והזמנתי אמבולנס", מספר מזרחי. " הרבה דברים אני מסוגל לראות מנקודת המבט שלי ומהגובה של המשאית, שאנשים רגילים שמוטרדים בעניינים שלהם לא מסוגלים לראות. כך למשל אני מדווח לעירייה על כל מיני מפגעים בכביש, או ברחוב".
מקרה דומה קרה למזרחי לאחרונה: "פועל ניקיון שירד מהמשאית שלי חצה את הכביש. פתאום הגיע נהג ממולו והבנתי שהוא לא רואה את העובד ושהוא חס וחלילה יכול לדרוס אותו. צפרתי לו עם הצופר של המשאית, שעושה רעש חזק. הוא מיד נבהל ובלם את הרכב. העובד אמר לי אחר כך: 'הצלת לי את החיים'".
ומה אומרים התושבים? מזרחי מספר כי רוב התושבים שפוגשים בבקרים את נהגי המשאיות מביעים כלפיהם יחס חם, אך יש גם מי שלא מקבל את נוכחותם בהבנה: "אנשים ברחוב מצדיעים לנו ומעריכים את הניקיון שאנחנו עושים פה בעיר. מצד שני, יש מצבים שאנחנו חוסמים נתיב ואנשים צופרים ומתרגזים. קרה לי פעם שאישה התעצבנה על זה שאני חוסם את הנתיב, היא התפרצה לי למשאית ופתחה את הדלת של הרכב מבחוץ. נבהלתי, הייתי באמצע פינוי אשפה. מאותו יום אני דואג תמיד לנעול את הדלת".
על המודעות לניקיון מצד התושבים, הוא סיפר: "קורה לפעמים שאני רואה אנשים, מבוגרים וצעירים, זורקים זבל מחוץ לפח. אני ניגש אליהם ומעיר להם, אחר כך הם מתביישים בעצמם על שעשו זאת. יש אנשים שלא מקפידים לפנות את הזבל אל תוך הפח. הייתי מצפה שישקיעו יותר בחינוך לניקיון, ובאותה נשימה הורים לא יכולים לשלוח ילדים קטנים בגילאי 5 עד 10 לזרוק את הפח, כשהם לא מסוגלים להגיע לגובה של הפח וזה גורם לזה שזבל נזרק מחוץ למיכל. הדבר עושה את העבודה שלנו לקשה הרבה יותר".
"אין לנו ברירה"
עבור גולן פאר מקרית אונו זה היה חלום ילדות להיות נהג משאית זבל. פאר, שהגשים את חלומו ועובד כיום בחברת "חן המקום בע"מ", סיפר: "כשהייתי צעיר הייתי מיועד לשרת בחיל הים, וברגע האחרון השתנו לי התוכניות, כשיצאנו להפלגה של חודשיים כהכנה לקראת הגיוס. אז הבנתי שחיי הים לא בשבילי. ביקשתי בבקו"ם להיות נהג ולא נתנו לי אז התנדבתי לצנחנים ואחרי הצבא הגשמתי את החלום".
ואיך העבודה? פאר: "להיות נהג משאית זבל זה לא פשוט, גם מבחינת הריח שאנחנו סופגים והעבודה הפיזית והמסובכת בכבישים. אנשים רואים שאנחנו מעכבים את התנועה, והקושי העיקרי הוא בבקרים בזמן איסוף האשפה, זהו הזמן שאנשים לחוצים להגיע לעבודה או לכל מקום אחר. אנשים חייבים להבין, שאין ברירה ולא משנה איפה נעמוד, זה בסופו של דבר יפריע למישהו. לכן צריך לגלות סבלנות כלפינו. אנחנו סך הכל נותנים שירות לאזרחים ולתושבים".
עם השנים נוצר קשר מיוחד בין נהג המשאית לתושבים, בבני ברק, שם עובד פאר. "יש מקום מיוחד בבני ברק, שבו גרה אישה מבוגרת שכל יום מחכה עם שוקולד, אמנם פרווה", הוא מספר. "יש כאלו שמחלקים מתנות, מנסים להביע את ההערכה שלהם על העבודה הקשה. יש כאלו שיורדים מהבית עם כוס קפה, אפילו הזמנות לבר מצווה קיבלתי מתושבים ברחוב שמכירים אותי מהסיבוב שלי בבוקר".
.
אבל יש עובדי ניקיון שלא זוכים למיזוג בתא הנהג של המשאית. טאלב ג'יהאלין, בן 32 הוא תושב הכפר הבדואי של שבט הג'יהאלין ועובד כ-10 שנים בניקיון בעיריית מעלה אדומים: "להיות עובד ניקיון זה קודם כל עבודת שטח - אנחנו מגיעים עם בגדים ארוכים וכובע, נמצאים הרבה שעות בחוץ. בדרך כלל אנשים לא ניגשים אליי, יש כבוד לאנשי הניקיון וגם המנהלים מכבדים אותנו. קורה לפעמים שאנחנו מוצאים ברחוב תעודות זהות, פלאפונים, אפילו כסף שנופל לאנשים. קרה לי שמצאנו סכומים של יותר מ-1000 שקל והצלחנו להחזיר את זה לתושב שאיבד".
ג'יהאלין, למרות העבודה הפיזית, די מרוצה: "אני אוהב מאוד את העבודה שלי, זה עובר אצלנו בדורות במשפחה, גם אבא שלי עבד כאן שנים, ואולי גם הילדים שלי יעבדו פה בעתיד. אנחנו המנקים, מהווים אחד עבור השני כמו משפחה".
מחמוד מסעוד, כבן 60 שעובד שנים רבות בניקיון, סיפר על התגובות המעורבות שהוא מקבל: "אני עובד בניקיון רחובות וסמטאות, גיזום וגינון במעלה אדומים. יש כל מיני סוגים של אנשים, כאלו שזורקים לנו הערות או איזו מילה רעה, אבל מבחינתי כל עוד לא נוגעים בי, אני מתעלם ועושה עצמי כאילו לא שמעתי. זה בדרך כלל ילדים קטנים, אז אני לא נפגע אם מדברים אליי ככה. מבחינתי זה לא חודר אליי, אני כמו לא שומע. כבר למעלה מ-10 שנים שאני עובד ברחובות ובסמטאות של אותה השכונה, כך שיש אנשים שאני זוכר אותם. מאז שהיו ילדים, מאז הם כבר התחתנו ויש להם ילדים משלהם, וגם אותם אני מכיר. אנשים שואלים אותי מה שלומי, איך העבודה, יש אנשים טובים שגם מציעים לך כוס קפה".
לפנייה לכתב/ת 
