לפרק את המשרד להגנת הסביבה - ולבנות מחדש

תסלחו לי אם כבר בתחילת הטור אני עושה ספוילר, אבל לפני שתקראו את הטור הזה ואת הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בנוגע לפעולות הממשלה, ובעיקר המשרד להגנת הסביבה, בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה, אני רוצה לומר את השורה התחתונה: צריך לפרק את המשרד להגנת הסביבה, או לפחות את אשכול התעשיות במשרד, ולהרכיב מחדש. ואם אתם שואלים למה? התשובה נמצאת בכל מילה ומילה בדו"ח, שמלבד לסקור מגוון בעיות בנתונים, במידע ובידע, בשיטות ובטכנולוגיות, או כשלים בהכנת תוכניות וביישומן, מציג כיצד התהליכים אינם תהליכים, ההחלטות אינן החלטות והביצוע הוא אי-ביצוע.

הדו"ח המקיף והמעמיק הזה, שלמעשה מקבץ יחד שישה דו"חות שונים, מטלטל בעוצמתו, וצדק משרד המבקר שקיבץ את כלום יחד. אמנם קיים חשש שיש נושאים שיבלעו, וחבל, אבל בשלב זה דווקא המסה הקריטית היא זו שחשובה, יותר מכל מקרה לגופו. כי ההבנה שאין מי שמנהל את איכות הסביבה במדינה כשטובת הציבור הרחב לנגד עיניו, וחוסר האמון במשרד להגנת הסביבה, הם הסיפור כולו.

מפרץ חיפה(צילום: מיכל כרמון)

זאת ועוד, המבקר, באופן חריג, לא מסתפק בבחינת התהליכים והפעולות או בהעלאת הכשלים והצורך לתקן אותם, אלא מציב המלצות ברורות וחסרות תקדים כיצד לטפל במחדל. המלצות אלה, שעוסקות בזיהום שמקורו בתעשייה, בניהול איכות האוויר, המים והקרקע, בטיפול בחומרים מסוכנים, ובתכנון, פיקוח ואכיפה בתחום הגנת הסביבה, מתמקדות בשני מישורים מרכזיים: (1) "אימוץ עקרונות יסוד שראוי כי ינחו את קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות העוסקים בנושא", בכל מקום ומקום במדינה, (2) "והצורך בקיום הערכה כוללת בנושא עתידו של מפרץ חיפה".

יהיו כאלה שיאמרו שכל אלה חורגים מ"גבולות הגזרה" של המבקר, ואפילו מתחום הידע שלו. אך יש לומר ביושר, שבמשרד המבקר הבינו כי ההצטברות של החומרים והממצאים בנושאים כל כך קריטיים, שהתקבצו יחד במפרץ חיפה, מחייבת לא רק לומר באומץ את הדברים ולכתוב אותם שחור על גבי לבן, אלא גם להציע לתושבי המפרץ ולאזרחי המדינה אופק חדש. ואם המדינה לא תהיה זו שתחליט לאמץ את המלצות המבקר, אז ראוי שהציבור, ובראשו נבחרי הציבור במפרץ חיפה ופעילי הסביבה באזור, יתאחד ויפעל בצורה ברורה וממוקדת לכך שהדו"ח הזה לא יסתיים בתגובה לקונית של המשרד להגנת הסביבה להערות המבקר ולא יקבר עמוק במדף.

המבקר יוסף שפירא(צילום: יריב כץ)

פצצה מתקתקת

כל אחד מהנושאים שבו עוסק הדו"ח הוא פצצה בפני עצמו, אבל החיבור הסינרגי ביניהם יוצר כבר מגה פצצה:

(1) "איכות האוויר במפרץ חיפה - התוכנית הלאומית (התוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה) - תוכנית שלא גובשה כראוי ולא כללה נושאים מרכזיים, ובפועל הצליחה חלקית ולא עמדה בכל היעדים.

(2) מדידת המזהמים ונתוני הפליטות והשוואתם למקומות אחרים (דהיינו ניטור אוויר ומרשם הפליטות לסביבה מהתעשייה) - למרות שיש שיפור בחלק ממדדי איכות האוויר במפרץ חיפה, מערך הניטור עדיין מלא חורים וחוסרים, ובעיקר לא ממלא את ייעודו לדעת מה איכות האוויר באזור ולהיות כלי לפיקוח ואכיפה.

(3) זיהום האוויר והתחלואה במפרץ חיפה - קיימת תחלואה חריגה במחלות שונות, אך המצב בשטח עדיין לא ממופה כנדרש.

(4) הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה על מפעלים במפרץ חיפה - בשתי מילים: אי אכיפה.

(5) התכנון הסטטוטורי במפרץ חיפה - תוכנית המתאר למפרץ חיפה לא שומרת על איזון בין האינטרסים הסביבתיים והבריאותיים לאלה הכלכליים.

(6) מְּכַל האמוניה בחיפה - עבודת המטה לקראת החלטת הממשלה ויישום ההחלטה (החלטה לסגירת המכל ולהקמת מפעל אמוניה במישור רותם) - התוכניות נעשו מבלי שבחנו את צורכי המשק ואת כל החלופות.

(7) סקרי סיכונים שמקורם באירועי חומרים מסוכנים (כלומר סכנה לתגובת שרשרת בשל ריכוז המפעלים והחומרים המסוכנים במפרץ) - הכנת הסקר טרם הסתיימה וממצאיו לא הוצגו לציבור.

חולשה מול התעשייה

מעבר לתהליכים, להחלטות ולנתונים שדו"ח הביקורת מציג ובוחן, ובעיקר הדגש על כך שאין תהליכים מסודרים לקבלת החלטות, וכאשר כבר יש החלטות היישום שלהן בשטח מתעכב ולא נעשה כמו שצריך, הדו"ח הזה מצביע גם על תחלואות רבות. המבקר מצין שאין ראייה ועשייה מתכללות ומשולבות, שקיימת חולשה של המשרד להגנת הסביבה מול התעשייה ובעלי עניין, הן כרגולטור שאחראי על אסדרה ואין בפיקוח ובאכיפה, שנעשה שימוש חלקי בלבד בסמכויות של המשרד על פי חוק, וגם זאת באיטיות וללא נחישות, ושהסיכונים הכוללים במפרץ חיפה ותמונת איכות האוויר עדיין אינם ידועים.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

אך מעל לכל המבקר מצא כי המשרד להגנת הסביבה, כמשרד המוביל בתחום וכמנחה הלאומי בתחום, כושל פעם אחר פעם במשימות היסוד שלו. לבסוף, המבקר מצין כי למרות מגוון הדו"חות והתוכניות שהוצגו לאחרונה בנוגע לעתיד המפרץ, אין הכרעה של הממשלה בנושא, דבר שמאפשר לכל הצדדים להמשיך בשלהם, אך בעיקר משאיר את הציבור כולו כבן ערובה. לכן המבקר ממליץ: "לקיים בראש ובראשונה עבודת מטה מקצועית ויסודית בדבר עתידו של מפרץ חיפה", ומוסיף כי "נכון לדעתי כי תיעשה על ידי ועדה ציבורית. להבטחת האינטרס הציבורי ונותנת לו עדיפות על פני האינטרסים האחרים".

דו"ח מבקר המדינה בנוגע לזיהום במפרץ חיפה הוא הדו"ח המסכם של השופט (בדימוס) יוסף שפירא. נדמה כי המבקר מבקש הפעם גם לשמש כפה לתושבים הרבים שסובלים מאוזלת ידם של המשרד להגנת הסביבה ושל הרשויות ככלל. אפשר היה לצטט כמעט כל מילה וכל שורה בדו"ח עב הכרס הזה, ובעיקר בדברי הפתיחה של המבקר, שהם למעשה דברי הסיכום של כהונתו. כל שורה חשובה וכמעט מחייבת טור מלא. אבל אני רוצה להיאחז בדברי המבקר ולהדגיש: "דו"ח זה נוגע בעתיד חיינו באזורי מוקדי זיהום סביבתי ובסיכונים הנובעים מהם", "נדרש שינוי מהותי בתפיסת המדינה בכל הנוגע להתמודדותה עם מוקדי הזיהום תוך מתן הדעת להשפעות העתידיות האפשריות של סוגיות סביבתיות על תושביה. נדרשת הערכה כוללת מחודשת שבמרכזה יעמוד חזון המשק והחברה העתידיים. משרדי ממשלה רבים נדרשים לקחת חלק בגיבוש חזון זה ובמימושו ולרתום לכך את מיטב משאביהם. ואולם כדי שהחזון יפעל לטובת כלל אזרחי המדינה ותוצאתו תהיה גדולה מסך חלקיהם של כל אחד ואחד מהמשרדים הנוגעים בדבר, חיוני כי משרדים אלה יאמצו גישה ממלכתית ולאומית, הרחבה יותר מתחומי אחריותם. מבטה של המדינה, ששטחה קטן ואוכלוסייתה צפויה להכפיל ואף לשלש את עצמה בעשורים הבאים, צריך להיות מופנה אל הטווח הרחוק, לראות כיצד תוכל לפתח מנועי צמיחה עתידיים המשרתים את האינטרס הציבורי הרחב ולקדם תעשיות המבוססות על טכנולוגיות נקיות, וזאת למען הדורות הבאים". לו יהי!

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).