משקה הזהב: הסיפור של הוויסקי
מתי יצא הוויסקי מגבולות סקוטלנד, איך מכינים אותו, מה זה בעצם סינגל מאלט וממה עוד אפשר להכין ויסקי חוץ משעורה? על השאלות האלה ועל אחרות בכתבה שלפניכם
הוא בעל טעם ייחודי, ובשנים האחרונות נדמה שאין מי שלא אוהב, או לפחות מעריך, את המשקה הזהוב הזה, שעד לשנות ה-60 של המאה הקודמת לא יצא מגבולות סקוטלנד. תוכלו לפגוש אותו בברים עמוסים בבליינים, בחתונות ובקוקטיילים המבוססים על סינגל מאלטים מיושנים או על ויסקי ברבן אמריקאי.
כאמור, הוויסקי יצא מגבולות סקוטלנד רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וזאת בעיקר בשל העובדה שהסקוטים היו משוכנעים, באופן די מתנשא מצידם יש לציין, כי מי שאינו בעל חך סקוטי - יתקשה להתרגל למשקה המתובל והריחני. מסיבה זו, בחרו הסקוטים לייצא את הבלנדד ויסקי - האח הצעיר והרך יותר. אך הכל השתנה עם הגיעה של חברת ויליאם גרנט'ס ובניו, שהובילה למהפך בעולם האלכוהול.
ב-1886 רכשו בני המשפחה שטח אדמה בעיירה דפטאון, ליד נהר הפידיך, באזור ספייסייד שבלב ההיילנדס של סקוטלנד - והקימו שם את מזקקת הוויסקי שלהם. בשל מצוקה כספית, רכש גרנט מזקקות ישנות וקטנות, מהלך שהתגלה כמוצלח במיוחד לאחר שהתברר שככל שדוד הזיקוק נמוך יותר - כך הוויסקי שמופק ממנו עשיר ומלא יותר בטעמיו.
בשנת 1963, החלו בני המשפחה לייצא לעולם את וויסקי הדגל שלהם - "גלנפידיך" ודי מהר הוא תפס את מקומו כאחד המשקאות היוקרתיים ביותר. ההצלחה המרובה גרמה לכך שעד היום לא משנים בני המשפחה את גדלי הדודים, וכל בקבוקי הוויסקי שיוצאים משערי המזקקה מיוצרים בדיוק כפי שיוצרו מראשיתה של החברה.
כאמור, הוויסקי שייצרה המזקקה זכה להצלחה מרובה, ובשנת 1892 הקים גרנט מזקקה נוספת בסמוך למזקקה הראשונה בשם "בלוויני" - מזקקת הבוטיק של החברה, אם תרצו. ללא כל ספק, ההצלחה של המותג והצגתו של הוויסקי מאלט מחוץ לגבולות סקוטלנד - פתחו את השערים לשאר המזקקות הסקוטיות ומיצבו את המשקה המלכותי במקום הראוי לו.
כיום, הוויסקי משמש לתעשייה שלמה הן בארצות הברית, סקוטלנד, אירלנד ורוסיה והן במדינות מזרח אסייתיות כמו הודו, סין, תאילנד וטאייואן. גם ביפן ייצור הוויסקי פורח, ומותגי הוויסקי היפניים אף זוכים במקומות הראשונים בעולם בתחרויות של המשקה. אפילו אצלנו נולד מותג ויסקי כחול-לבן - מזקקת "מילק אנד האני" (Milk & Honey) שנפתחה לפני כשנתיים בתל אביב ומשמשת כמרכז מבקרים, חנות ובר אוכל.
ולמי שמתקשה להתרגל לטעם העצמתי של המשקה - כחלק ממגמת ההתעצמות שלו בעולם אפשר למצוא היום ויסקי מעושן שהתבגר בחבית שנקלתה פעמיים, ויסקי בטעמי וניל, קרמל, טבק ועץ אלון שמקבל את טעמו בזכות השהייה בחבית ששימשה בעבר ליישון יין או משקה כוהלי אחר ועוד מיני וויסקי שעברו זיקוק כפול או משולש - ובכך טעמם הפך לעמוק יותר.
אז איך מכינים ויסקי?
כדי להכין ויסקי יש להשתמש בשעורה שהושרתה במים, הונבטה, יובשה, נקלתה ונגרסה. לאחר מכן עובר הלתת הגרוס לבישול במים חמים - כשהתוצאה הסופית צריכה להיות תמיסה של סוכרי מאלט. את התמיסה הזו מקררים, ויוצקים לדודי עץ או נירוסטה תוך הוספת שמרים. לאחר מספר שעות התערובת, שנקראת גם וורט, תוססת והופכת לתמיסה בעלת ריכוז אלכוהול נמוך בשם ווש.
לאחר מכן מתחיל תהליך הזיקוק והווש נמזג לתוך דודי נחושת גדולים ושם הוא עובר חימום. האלכוהול, שטמפרטורת אידויו נמוכה יתר משל מים, מתנדף ראשון מהתמיסה. את האדים מעבים בחזרה לנוזל ומזקקים שוב. אגב, לא מעט מהוויסקים האיריים עוברים תהליך זיקוק שלישי, שכן כל תהליך זיקוק הופך את הנוזל לטהור וחלק יותר.
הנוזל המזוקק עובר לחביות ליישון, שלהן תפקיד מרכזי בקביעת צבעו ובטעמו של המוצר הסופי. השאיפה היא להשתמש בחביות שיטמיעו בוויסקי את טעמיהן מבלי להשתלט עליו או לתת לו טעם לוואי. לרוב משתמשים ליישון ויסקי בחביות מיד שנייה, בהן השתמשו ליישון משקאות אחרים כמו בורבון, שרי או פורט, ואז משפיע גם טעם המשקאות המקוריים על טעמו של הוויסקי. יישון הוויסקי עצמו נמשך מינימום של שלוש שנים (על פי חוק), ונמשך לרוב בין 8 ל-25 שנים. במשך השהייה בחבית מתנדפים כ-2% מהאלכוהול בכל שנה.
לאחר תהליך היישון עובר הנוזל מהחבית לבקבוק - ויסקי זה נקרא "סינגל מאלט", ואם מערבבים אותו עם מאלטים אחרים - מתקבל "פיור מאלט". כשמערבבים אותם עם "גריין ויסקי" (ויסקי שלא יוצר משעורה, אלא מגרגירי תבואה אחרים כמו חיטה, שיפון או תירס) - יכונה הוויסקי "בלנדד".
ועכשיו אתם יכולים לשתות בשקט. לחיים.
הכותבת הייתה אורחת של חברת "הכרם"