הברמן הטוב של ישראל 2018
דווקא בשבוע שבו החליט נמרוד איטקין להפסיק לשתות ולזלול ולעשות יותר ספורט, הוא נשלח לתחרות הברמנים באילת. וכן, הוא שרד בשביל לספר מי הוא הברמן הטוב בישראל לשנת 2018
דווקא בשבוע ששלחו אותי לסקר את תחרות World class Israel 2018, החלטתי לתפוס את עצמי בידיים. במוצ"ש אמרתי לעצמי, חלאס עם האלכוהול, קדימה עם ספורט. ביום ראשון שחיתי, ביום שני רצתי, ככה שבשני בערב כבר הרגשתי פחות או יותר מר עולם עם כרס.
בשלישי בבוקר כבר עמדתי בשדה התעופה הקטן והחם של אילת, כמו תחנת אוטובוס למטוסים. הסתכלתי על חמשת המתחרים מעמיסים את הציוד. כל אחד הגיע עם מזוודה של 30 קילוגרם. במאמץ אדיר הם סחבו אותה ואת הרגע הקשה הזה ליוותה מעלינו השמש הרותחת. שכחתי כבר כמה חם באילת, ומה הייתי נותן ברגעים האלה בשביל איזו בירה.
"מה זה, הבאתם את כל המשקאות מהבית?" שאלתי בבדיחות.
"זה לא משקאות אחי", אמר עמית וינטר, מהבר מוטל ולא חייך אפילו לרגע, "כל הציוד עבודה שלי פה".
לא הצלחתי להתאפק ושאלתי: "מה, שייקר ודלי קרח?"
"תקשיב," אמר עמית, "זה לא צחוק התחרות הזאת. זכייה בתחרות יכולה לשנות את מסלול הקריירה שלי. זו לא תחרות של ילדים בסגנון וודקה אשכוליות. יש לי במזוודה מיצים, שיקויים שאני מכין, תוספות, עיטורים. 30 קילוגרם שאיתם אני הולך להיות הברמן של ישראל. אתה בכלל מבין אילו דלתות זה יפתח לי בחיים?" נשארתי חסר מילים, אבל אני כבר החלטתי – עמית וינטר הוא ההימור שלי.
בהסעה למלון נחשפתי לכל חמשת המתחרים: עמית וינטר, גורמי ספיאשווילי, נועם הס, סרגיי אוניפריינקו ונועם שרת. כל אחד בכיסא שלו, עם האוזניות שלו, בלי לחייך, בלי לדבר – דממה; ואני אומר לעצמי, בונאה, עולם הברמנים השתנה? כי כשאני שומע "ברמן", אני מדמיין בחור אחרי צבא בחולצה שחורה צמודה שואל אותי: "אחי, חצי או שליש? רוצה לימון ומלח עם הטקילה?".
"הזיכרון הכי חזק שיש לי זה בירה בכוס פלסטיק", ניסיתי לפתח שיחה. "זה כי אתה תקוע בשנות התשעים," אמר המתמודד סרגיי, ואני קמתי ולא ישבתי לידו יותר.
מיד כשהגענו למלון מלצר נחמד הגיש לנו ג'בטות. אחח, איזה ריח. "לא, תודה" אמרתי למלצר, והוספתי: "קטע שדווקא השבוע החלטתי שאני מפסיק עם הפחמימות", המשכתי וצחקתי. "בטוח? יש פה ג'בטה עם עוף פיקנטי וטונה במיונז", אני לא אומר שהמלצר איש רע, אבל אני בטוח שהשף של המלון לא אמר לו לדחוף. "הטונה מעולה", הוא הוסיף.
"מה אגיד לך, כמה רע סנדביץ' טונה אחד יכול לעשות, הא?" שלפתי אחד מתוך המגש ואחרי שני ביסים הוא נעלם. נעמדתי ליד עדיה לנגה, מנהלת בחברת IBBLS, המארגנת של האירוע בארץ, ואז היא אמרה: "התחרות הזאת הוגדרה כ"טקס האוסקר של עולמות הבר. היא מתקיימת בכל שנה במקום אחר בעולם ומקבצת אליה למעלה מ- 50 הברמנים הטובים ביותר בתבל. הברמן שזוכה הופך למרצה מבוקש בעולם האלכוהול ואורח של כבוד בעשרות מדינות, וכמו כן ניתנת לו האפשרות לכתוב ספר אשר מופץ על ידי תאגיד Diageo, יצרנית האלכוהול הגדולה בעולם". עד שהיא סיימה כבר הספקתי לטרוף גם את הג'בטה עם העוף הפיקנטי. רשמתי במחברת, סקופ ראשון מאילת: הטונה טובה מהעוף.
האתגר הראשון של המתמודדים היה ה- Eco challenge – המטרה של האתגר הייתה יצירת פתרון אלגנטי לסוגיה של בזבוז אקולוגי בבר. נשמע מבלבל, אבל בגדול לפתור בעיה בבר בצורה ירוקה. בתחרות הזאת גיליתי שני מתחרים שבלטו מכל השאר - גורמי ספיאשווילי ונועם הס.
הסגנונות שלהם היו הפכים מוחלטים. גורמי היה הצגה בפני עצמו, הוא דיבר בקול רם והצחיק את השופטים. נועם הס, הפגין קור רוח, שקט ויצירתיות כשהוא שלף את כדור הארץ מעץ ולתוכו הוא מזג את הקוקטייל.
"לא להתפזר," צעקה עדיה, "מיד התחיל המקצה הבא: ה- "blind tasting". טוב, דווקא כשחשבתי לעלות לחדר לדפוק מקלחת קרה. אז עד שכולם התמקמו במקומות עברתי ליד ההימור שלי, עמית. הוא היה נראה שבור אז הצעתי לו קצת מהבירה שלי (לקחתי עוד אחת), והוא אמר: "לא שותים בזמן תחרות". טיפ שאולי הייתי צריך להפנים.
התחרות השנייה הייתה טעימה עיוורת של מותגי וויסקי סינגל מאלט שונים, לא פחות ולא יותר, רק מרחבי סקוטלנד. ארבע כוסות שנראות אותו דבר והם צריכים לזהות איזה וויסקי בכל אחת.
הגענו לפאב המאנקיס המפורסם. המלצר מהמלון שוב היה שם. הוא הגיש וויסקי בשם Bulleit bourbon . יותר משאני אוהב סנדביצים, בירות וצ'ייסרים, וויסקי זו הבעיה שלי. לקחתי את הבקבוק מהמלצר "עדיף שאני אניח את זה במקום בטוח", אמרתי לו ומזגתי לעצמי כוס גדולה. רוקנתי הכול לתוך הגרון וישר אחרי צעקתי - "יאללה world class, בואו נתחיל!"
על הרעש והצחוק היו אחראים החבר'ה של ה"זאלמה אכבר בר" בבאר שבע. בחבר'ה של גורמי, תחושת הניצחון כבר הייתה מאוד חזקה אצלם. הם ראו שאני מסתכל על ההכנות שלהם וגם התחילו עם שאלות, ברחתי משם.
האתגרים שעמדו בפני המתמודדים:
• Speed challenge הכנה של 10 קוקטיילים שונים על בסיס מותגי הוויסקי של דיאג'יו ב- 10 דקות בלבד.
• Signature challenge – אתגר בו המתמודדים הציגו את עצמם, את עולמם הפנימי, השורשים שלהם, היצירתיות והפילוסופיה שלהם כברמנים דרך יצירת קוקטייל בחתימתם האישית.
בסוף היום לקחו אותי לסירה שהפליגה עמוק לתוך הים האדום. הייתה שם במה, שוב הרבה אוכל והמון גי'ן. פחות הקטע שלי רעידות בלב עם ים עם אלכוהול ואוכל, אז נזרקתי בצד. "אתה נראה לי גמור", אמר אחד המתחרים, והלוואי שהייתי יכול לזכור מי הוא היה. "אתה צריך לעלות חזרה", הוא אמר והגיש לי כוס ענקית של גי'ן. זה היה מוגז והיה שם פלח של ליים וכוכב אניס. "אין לכם סוף אתם, הא?" עניתי.
"קח, לפחות תהיה עירני להכרזה על הזוכה," הוא אמר והגיש לי את הכוס הענקית המבעבעת. הרחתי אותה. הרגשתי את הריח של הטוניק.
"מה קרה לך? דווקא השבוע החלטת להפסיק עם הסוכר?", הוא אמר בזלזול.
"אתה מציץ לי במחברת?!", שאלתי בתדהמה.
אבל הוא צחק ולא ענה. הלך והשאיר אותי עם הכוס. שתיתי את כל הכוס בשלוק גדול. קמתי ודידיתי בקושי אל הבמה. הייתי כבר גמור כשהכריזו על נועם הס כברמן הטוב של ישראל לשנת 2018. אחרי כל החיבוקים ניסיתי להספיק לרשום את שאמר לעם ישראל וזה הלך בערך ככה: "זה כבוד והישג משמעותי עבורי ועבור הקריירה שלי. אני גאה מאוד לייצג את ישראל בתחרות שהיא למעשה האוסקר של הברמנים. אני אתכונן כמו שצריך ואעשה כמיטב יכולתי בתחרות בברלין. אני מודה לארבעת המתחרים שהיו מעולים על הפרגון, ולכל אנשי IBBLS על התמיכה והארגון של התחרות"
ודווקא זה הוא דבר האחרון שאני זוכר מה-world class 2018 אילת.
לפנייה לכתב/ת 
