תוך חצי שנה: ממסעדה לא כשרה למסעדה כשרה - ובחזרה
במשך חצי שנה הפכה מסעדת "פדרו" הוותיקה באילת ממסעדה לא כשרה למסעדה כשרה – ושוב בחזרה ללא כשרה. אלי לוי הבעלים: "לא התחברנו"
25 שנה הייתה מסעדת "פדרו" באילת מסעדה לא כשרה. המסעדה ממוקמת בשכונה א', השכונה הכי וותיקה בעיר. ותיקי העיר מספרים שבמבנה שבו היא שוכנת, שכנה גם המסעדה הראשונה באילת. במשך שנים ארוכות "פדרו" הייתה מסעדת בשר קטנה ושכונתית, שהוגשו בה מאכלים לא כשרים והייתה פתוחה בשישי שבת. לפני חמש שנים רכשו את המסעדה שני שותפים – אלי לוי ואייל אוקסנברג. השניים בכלל פינטזו על בר יין, אבל מפה לשם המשיכו את הקונספט הקיים של מסעדה, ואפילו הפכו את "פדרו" ממסעדת בשר קטנה למסעדת שף מוצלחת ומצליחה.
"הבעיה הייתה לא רק עם העבודה בשבת", מספר לוי, "אלא זה הפך את כל גיוס העובדים לבלתי אפשרי. באילת כמעט ואין טבחים. אני יודע שהמצוקה של המחסור בטבחים קיימת בכל הארץ, אבל באילת זה קיצוני. טבחים לא רוצים לעבוד בשבת. ואת יודעת מה? גם אני לא רציתי לעבוד בשבת, זה התאים לי".
וכך, לפני חצי שנה, בתחילת ספטמבר נפלה ההחלטה: מסעדת "פדרו" תהפוך למסעדה כשרה, ותהיה סגורה בשבתות.
למה הייתם צריכים להפוך בשביל זה לכשרים, למה לא פשוט לסגור בשבתות?
"זאת באמת הייתה דילמה. נכון שאפשר פשוט לא לעבוד בשבת, אבל חשבנו שבעיר כזאת כמו אילת צריך להשלים את הואקום, והחלטנו להנגיש את המסעדה לאילתים ולפתוח גם בצהריים במקום בסוף שבוע. חשבנו שיש טרנד של כשרות בארץ, והאמנו שאם נעשה מוצר טוב וכשר אנשים יבואו. גם חשבנו שאין מסעדות כשרות טובות באמת באילת, אז החלטנו ללכת על זה".
השותפים הבינו גם שהם צריכים לשנות את הקונספט, כי מסעדת שף ובר יין זה לא משהו שמאוד מתחבר לכשרות, ואז עלה להם הרעיון לפתוח מסעדת שוק. הם השקיעו כסף בשיפוץ גדול, עשו בחצר סטיילינג שיתכתב עם הקונספט, וניסו ליצור, עד כמה שאפשר, שוק – בעיר שאין לה בכלל שוק. הם חברו שוב להרשקוביץ’, ובאמצע חודש ספטמבר האחרון פתחו מחדש את מסעדת "פדרו שוק" כמסעדה כשרה. חצי שנה זה החזיק מעמד, עד שלפני שבוע התהפך הגלגל שוב, ומסעדת "פדרו" הפכה למסעדה לא כשרה.
אז מה קרה?
"עבדנו במתכונת כשרה במשך חצי שנה, עד לפני פחות משבועיים. אני חושב שמבחינת המסעדה עשינו משהו איכותי ומגניב. היו בהתחלה חודשים קשים והמהלך הזה לא היה פשוט בכלל, במיוחד למי שלא בא מהמקום של אורח חיים כשר, כי צריך ללמוד הכל ולהבין מה כל דבר אומר, אבל אני חייב להודות שהפחידו אותי יותר ממה שזה באמת. הגזירות של הכשרות לא היו בלתי אפשריות.
אז נכון שהשקענו במהלך של ההפיכה לכשרים כסף, אבל זה הביא לנו קהל שלא הייתי נחשף אליו אם לא הייתי כשר. אנשים היו באים לכאן ומספרים לי שהם גדלו בשכונה הזאת אבל לא נכנסו לכאן מעולם כי הכשרות הייתה חשובה להם. אבל אחרי הכל, קהל אוכלי הכשר זה קהל שרובו לא ישקיע כסף בארוחות כאילו אין מחר. בקהל הלא כשר יש אנשים שאוהבים לשתות ולאכול ולשתות יין יקר, ובקהל הלא כשר – פחות".
בצהריים מכרו ב"פדרו שוק" הכשרה ארוחות עסקיות ב-49 שקלים, מחיר של מנה ראשונה בתפריט הערב. בשעות הצהריים היו מגיעים הרבה סועדים, אבל הערבים דשדשו. תפריט היין קטן בצורה משמעותית, ופתאום גם הקהל שהגיע פחות התעניין בבציר האחרון של ענבי המרלו.
לא הרגשתם שאתם צריכים לתת למקום עוד קצת צ'אנס במתכונת הכשרה?
"מה שקרה זה שהיו לנו קשיים שהם לא כלכליים. נכון שבחודשים הראשונים ההתארגנות גבתה עלויות גבוהות, אבל אחר כך זה צבר תאוצה. זה הנגיש לנו בצורה מקסימלית אירועים אירועים וקבוצות, והתחילו להגיע אלינו פניות ממוסדות ממשלתיים ומגופים וחברות. אם היינו ממשיכים ככה, אז אני יכול להגיד לך שמבחינה כלכלית לעסק הזה יש זכות קיום. אבל – אנחנו בעצמנו פשוט לא התחברנו לזה. בסופו של דבר יש לשותפים בעסק דרך שאנחנו שבה אנחנו מאמינים".
מה זה אומר בדיוק "לא התחברנו"?
"גם לי וגם לשותף שלי יש עסקים אחרים שמהם אנחנו מתפרנסים, ואנחנו רצינו ליהנות מהמסעדה שלנו, והרגשנו שבאיזה שהוא מקום איבדנו את זה. למשל סביב כל הנושא של היין – בעבר היינו עושים הרבה ערבי יין, והכל סבב סביב היין, היה לנו במתכונת הלא כשרה בערך 70-80 סוגי יין. אבל פתאום הרגשנו שגם מגוון היין ירד וגם הקהל שמגיע לא ממש מתעניין בזה.
הרגשנו שהמסעדה שלנו הפכה להיות מסעדת צהריים שעובדת בשביל מאסות של אנשים, וזה לא אנחנו. אנחנו מחפשים את האנשים שבאים לחגוג, פחות הרגשנו שאנחנו מתחברים לקונספט הכשר, למרות שכלכלית הגרף היה בכיוון הנכון".
ואז פשוט החלטתם לחזור להיות לא כשרים?
"גם ההחלטה לחזור אחורה לא הייתה קלה. אני חייב להגיד שממסעדה כשרה להפוך בחזרה למסעדה לא כשרה זה לוקח יום, אבל הפוך – זה לוקח חודשים. לוקח המון זמן להטמיע הכל. וגם גיליתי שלעשות אוכל טעים כשר זה הרבה יותר קשה מלעשות אוכל טעים לא כשר. אז ההחלטה לא הייתה קלה אבל צריך לקבל החלטה. הרגשתי שכמסעדה כשרה היה לנו יותר קשה, ולא התחברנו. החלטתי שלנו זה לא מתאים. אני עדיין מאמין שחשוב שתהיה מסעדה כזאת באילת ואני גם חושב שתהיה לה הצדקה כלכלית, אבל לאופי שלנו זה פשוט לא מתאים. כך אני מסכם את החוויה".
אז אם באמת לוקח כמה חודשים להטמיע את העניין הזה, מה כל כך בער לכם אחרי חצי שנה לסובב שוב את הגלגל?
"פשוט מאוד: אילת זו עיר של קיץ, יש כאן תרדמת חורף, ולפני הקיץ היא מתעוררת. אני יכול להגיד לך שיש אנשים שיבואו בקיץ הזה ובכלל לא יידעו שכל המהלך הזה התרחש פה".
ואיך בינתיים התגובות?
"יש הרבה 'חבל' שמגיע מהצד של שומרי הכשרות, והפייסבוק שלנו מלא בתגובות, וזה מחמיא לי, אבל אי אפשר להחזיק את המקל משני הקצוות. אנשים אמרו 'חבל' גם כשהפכנו לכשרים. מה שבטוח זה שאף אחד לא אדיש למסעדה הזאת".
אבל רגע, איך בעצם תפתרו את עניין השבתות? הרי משם הכל התחיל.
"נכון, אני אצטרך למצוא פתרונות יצירתיים איך לא לעבוד בשבת, אבל כל עוד אני נהנה מהיום-יום, זה מה שחשוב. אני מאמין שבנאדם חייב להיצמד לדרך שלו ולמה שהוא מאמין בו. יש הרבה אנשים בעולם שנתקעים במקום כי הם פוחדים משינוי, אבל אני חושב שאסור לפחד משינויים, וצריך ללכת עם הלב".
