רמדאן באום אל פחם

בשעות שבהן מתעורר הרחוב באום אל פחם מהצום הארוך, מתמלאים הרחובות בריחות וטעמים מיוחדים, ובבתים מתכנסות משפחות לארוחת האיפטאר המסורתית: ביקור באום אל פחם

לין לויפורסם: 08.06.17 , 20:59

(צילום: לין לוי)

לקראת שקיעה אום אל פחם מתעוררת לחיים, והכביש הראשי מתמלא בכלי רכב כי כולם ממהרים לרכוש את המצרכים הדרושים להכנת הארוחה החגיגית של שבירת הצום. המסעדות, שהיו סגורות כל היום, פותחות את הדלתות בשעה הזו, ומחוץ לכל אחת פועל, לפרק זמן קצר, דוכן שבו נמכרים מאכלי החובה בארוחת האיפטאר שמשלימים את התבשילים הביתיים.

(צילום: לין לוי)

בחנות התבלינים כבר מוכנים עם צנצנות מלאות בסאמנה - חמאה מזוקקת המהווה בסיס לקטאייף, הממתק הרשמי של כל חודש הרמדאן. יש כאן גם דבש טהור שבתוכו נטבלים הממתקים החגיגיים וגם רוטב עגבניות ביתי סמיך שבושל על מדורה במשך 10 שעות.

(צילום: לין לוי)

את השולחן מקשטים זיתים, המון זיתים מכל הצבעים, ותמרים שיהפכו למילוי לעוגיות אל פיטר שמזכירות מעמול. מחוץ לחנות התבלינים, על פלאנצ׳ה לוהטת, מטגנים לביבות מבצק שמרים נוזלי, הנשפך במיומנות באמצעות כלי מיוחד לפלטת המתכת הלוהטת.

(צילום: לין לוי)

הלביבות האווריריות הללו יהפכו לבסיס של קטאייף - מאפה מטוגן וספוג בסירופ סוכר ממולא פקאנים ואגוזי מלך או גבינה. הבשלנית תיקח את הלביבה הזו, תניח אותה על כף ידה ותמלא אותה במילוי האהוב על בני משפחתה, לאחר מכן, תסגור אותה לצורת חצי ירח ותשלח אותה לתוך מחבת טיגון. אחרי הטיגון, חצי הסהר יטבל בתוך סירופ סוכר סמיך.

(צילום: לין לוי)

הנשים, שעסוקות בהכנות, שולחות את הילדים לקנות בדוכנים שמחוץ למסעדות מיץ גזר טבעי שנסחט במקום, לימונדה מתוקה או תרכיז רימונים, שנמכרים בג׳ריקנים, וגם חמוצים בצנצנות מלאות בתחמיץ זרחני וסלטים הטריים. מי שלא הספיקה לבשל תתארגן על תבשילים ביתיים הנמכרים לפי משקל: אורז מעוטר עם שברי שקדים, קובה בשר מטוגן, פלאפל שזה עתה נשלף מהשמן או עוף צלוי על הגריל.

(צילום: לין לוי)

ההתרחשות הזו מגיעה לשיאה ממש לקראת השקיעה, כשהשמים נצבעים בוורוד. כשנשמעת תפילתו של המואזין, הרחובות מתרוקנים לאט לאט מאנשים, ומשתררת בהם דממה, דממה של ציפייה לארוחת שבירת הצום. ברגע שבו התפילה מסתיימת, אפשר להתחיל לאכול.

(צילום: לין לוי)

האוכל של רמדאן

בביתה של קרמאן מנאל, שנמצא באחת השכונות החדשות של אום אל פחם, המטבח רוחש הכנות. שבירת הצום מתחילה עם שתיית מיץ מתוק, אחריו מוגשים למרכז השולחן מאכלים מסורתיים שכבר נעלמו מהארסנל היום-יומי של רוב בשלניות העיר, אך דווקא המאכלים האלה מסקרנים מאוד את מנאל בוגרת בית ספר לבישול תדמור.

(צילום: לין לוי)

היא מכינה רישתה - תבשיל טבעוני חם של עדשים ואטריות בעבודת יד, מרק עדשים קטיפתי קליל, פריקה שמוגשת לשולחן כשהיא מעוטרת בשברי אגוזים, רוזלאבן - אורג ברוטב יוגורט, מקלובה צמחונית, עלי גפן ממולאים באורז, סלט חצילים על האש עם מיונז, סלט ירקות עם קרעי פיתה מטוגנת וממרח פול ירוק שמחליף את החומוס. לקינוח היא מגישה קפה ותה עם עוגיות מקרוטה מבצק סולת שממולא במחית תמרים (הטריפוליטאים קוראים לעוגיות הללו ״מקרוד״) ואת הקטאייף כמובן.

הצום נפתח לפני הזריחה, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, עם שתיית מים שבתוכם הומס לדר משמש - ממתק שעשוי מפרי מיובש ונמכר בצורת דפים צבעוניים. המשקה הזה נועד לסייע בהקלה על תחושת הצמאון. מי שמעוניין אוכל את ארוחת ״הסוחור״ הקלה והעשירה באנרגיה ומכילה תמרים, מוצרי חלב, לחם, מים, פירות וביצים. רבים מהצמים מוותרים עליה, ורק שותים את מי הלדר. לאחר השקיעה נהוג לשבור את הצום עם כוס מים ותמר, עם מיץ ממותק או עם קטאייף, ולאחר מכן אפשר לגשת לסעודת איפטאר.

האוכל שנוהגים לאכול בארוחת שבירת הצום ברמדאן, כמעט זהה לכל המוסלמים, למעט שינויים אזוריים ומאפיינים ייחודיים של המטבח המשפחתי המסורתי. בתחילת הארוחה אוכלים מרק וסלט, ואחריהם נהוג להגיש למנה העיקרית תבשיל כלשהו, עם העדפה לתבשילים בהם משולב יוגורט שמסייע לעבור את תקופת הצום ללא בעיות עיכול.

(צילום: לין לוי)

הקינוחים מהווים חלק חשוב מהארוחה, ומלבד הקטאייף אוכלים גם כנאפה, בקלאוות ועוואמה - כדורי שמרים קטנים שמטוגנים בשמן עמוק ומוצפים בסירופ דבש ומי ורדים. לרוב תמצאו שם גם עוגיות אל פיטר שממולאות בתמרים או בשקדים ובוטנים. קינוח נוסף שנפוץ בחלק מהמקומות נקרא זאלאביה, והוא נעשה מבלילת קמח חיטה שמטוגן בשמן עמוק ונספג בסירופ סוכר.

הלילות הופכים לימים והימים הופכים ללילות

אחרי הסעודה בבית יוצאים אל רחובות העיר המקושטים באורות צבעוניים מרקדים. לילות רמדאן עמוסים בפעילות תרבותית ובבידור ופנאי. אום אל פאחם מתמלאת מחדש באנשים שיוצאים לחגוג לפני תחילת הצום הבא.

רמדאן הוא לא חג, אלא החודש התשיעי בלוח השנה ההיג'רי (המוסלמי), והחודש הקדוש ביותר בשנה עבור כל המוסלמים. רמדאן הוא גם אחד מחמשת עמודי האסלאם ואחת התקופות היותר משפחתיות ושמחות בחייו של המוסלמי.

בחודש הזה הלילות הופכים לימים והימים הופכים ללילות, כשהצום הוא זה שמכתיב את קצב החיים. דמיינו לכם ארוחה משפחתית אותה תזללו כל יום במשך חודש שלם, או אם נחדד את זה קצת יותר, נסו לתאר בדמיונכם ארוחה חגיגית (נניח כמו ליל הסדר) אליה יש להתכונן מדי יום, ועוד תוך כדי הצום שאינו מתיר גם שתיית מים.

באום אל פחם, אחת משלוש הערים הערביות הגדולות בישראל, חיים 56 אלף תושבים המחולקים ל-4 חמולות. יש בעיר הזו גם 40 מסגדים, ויש בה גם נוף יפה ותצפיות נדירות.

(צילום: לין לוי)

מצוות האירוח היא אחד מסממני חודש הרמדאן, ובחלק מהיישובים הערביים הבינו את הפוטנציאל החווייתי, והפכו את החודש הזה לחוויה תיירותית.

(צילום: לין לוי)

עמותת סיכוי, שפועלת לקידום תיירות אזורית משותפת, ופורום "דרכים שלובות" המאגד עמותות תיירות מקומיות ערביות־יהודיות מארגנת את אירועי "לילות רמדאן" - פעילויות וסיורים מרתקים בכפרים ובערים ערביות, אז מי שרוצה להכיר עוד קצת את המסורות, את הריחות, את הצלילים, ואת הקולינריה, יכול לסייר שם ולגלות עולם ומלואו.

האירועים והסיורים במסגרת "לילות רמדאן" מתחילים בשעות אחר הצהריים, ומאפשרים הצצה ליישוב שנמצא במהלך ההכנות לאיפטאר ועד לשעות שלאחר הסעודה. בסיורים יוצאים לשיטוט בין דוכני השווקים המסורתיים, מתארחים בבתים פתוחים, מבקרים במסגדים ונפגשים עם תושבי המקום.