גאווה ישראלית: מסעדות בחו"ל של יזמים צעירים
המקומיים עומדים בתור, הרווחים גבוהים יותר מאלה שבארץ והלקוחות סבלניים: דיברנו עם שלושה יזמים צעירים שפתחו מסעדות וברים בחו"ל, ולא תאמינו למה הם מתגעגעים: "המלצרים הישראלים הנמרצים מתקתקים את העבודה כמו שאף מלצר אנגלי לא יצליח לעשות"
עבודה לא חוקית בעגלות? מכירת תמונות מדלת לדלת? תשכחו מזה, דיברנו עם שלושה יזמים ישראלים צעירים ואמיצים שהלכו על כל הקופה ופתחו בחו"ל מסעדות, ברים ואפילו רשתות מזון מהיר. כן, מסתבר שלא חייבים להיות מאיר אדוני או אסף גרניט כדי לפתוח מסעדה או בר מעבר לים, ואלה שמעזים להגשים את החלום הזה - מגלים שעל הדרך אפשר גם ליהנות.
בינואר 2016 נפתחה בלונדון ה-"Hummus Bar" - מסעדה כשרה שהתמקמה בגולדרס גרין, אזור שבו פועלות לא מעט מסעדות כשרות נוספות. את המסעדה פתחו שלושה שותפים ישראלים שבבעלותם כריכיית "Ruben" שבחיפה, וסניף נוסף של "Ruben" בקריות. כיום, כעבור פחות משנה וחצי, והשותפים עובדים על הקמת סניף נוסף במרחק של עשר דקות נסיעה מסניף האם ומכשירים עובדים לסניף השלישי שעתיד להיפתח במיאמי בקיץ הבא.
הסניף הנוסף בלונדון - לא תאמינו - נפתח בעקבות ההצלחה המסחררת של הסניף הראשון, שהוביל למצב שבו צריך להזמין למסעדה מקום שבוע מראש (!). "אני לא מאמין בהמתנה של שבוע כדי לאכול חומוס והמבורגר", אומר בראל רז, שף המסעדה, ומוסיף: "המסעדה מלאה כל היום, ובערב אנחנו אפילו נאלצים להגביל את ההזמנות לשעתיים לכל שולחן. הסניף החדש יפעל ללא מערך הזמנות וללא שירות מלצרים, וההזמנות יתבצעו דרך הדלפק כמו בהרבה מסעדות אחרות בעיר".
הישראלים חושבים מחוץ לקופסה
החלום להצליח בגדול ולפרוץ את השוק הבין לאומי קיים אצל לא מעט ישראלים, אך בין החלום לבין הגשמתו סלולה דרך ארוכה שדורשת הוצאת אישורי עבודה, מציאת שותף מקומי והעתקת החיים למקום שפועל על פי חוקים אחרים ומנטליות שונה.
איך הגעתם לאנגליה ולמה דווקא חומוס?
"כשפתחנו את שני הסניפים של 'Ruben' (שנמצאים כיום בבעלות רשת "קפה קפה") קיבלנו המון תגובות מהלקוחות הלא ישראלים דווקא, שהפצירו בנו להביא את המוצר שלנו ללונדון, לניו יורק ולאיפה לא. זה מאוד החמיא לנו, כי אתה חושב לעצמך - יש בערים המטורפות הללו הכול מהכול, מי צריך שם אותי ואת המוצר שלי? עשינו סיעור מוחות שגילה לנו כי על אף שמדובר בבירה אירופאית חזקה, מסעדות בלונדון מקובעות מאוד ואין בהן חשיבה מחוץ לקופסה. הבנו שליצירתיות הישראלית וליכולת שלנו לחשוב מחוץ לקופסה יש יתרון ענק, מול מציאות שבה בכל מסעדה איטלקית מגישים את אותן המנות, וכך גם במסעדה הסינית, התאילנדית וההודית".
"אנחנו הבאנו משהו חדש, משהו שונה, הרבה יותר שמח וצבעוני ממה שתושבי העיר הורגלו אליו. חוץ מזה, כולם באירופה יודעים שישראלים יודעים להכין את החומוס הכי טעים, וזה היה הימור נכון כי את המסעדה פוקדים לא רק שומרי הכשרות, אלא גם כל מי שאוהב אוכל עממי טוב. 50 אחוז מהלקוחות שלנו הם בכלל לא יהודים".
ומה לגבי הכשרות בלונדון? האם זה מסובך ויקר כמו בישראל?
"דרישות הכשרות בלונדון הרבה יותר מחמירות מאשר בישראל, והן גם עולות הרבה יותר מאשר בארץ. מסיבה זו המסעדות הכשרות בלונדון יקרות יותר מהמסעדות הלא כשרות, והאנגלים יודעים שכשהם נכנסים למסעדה כשרה - הם עתידים לשלם יותר. בין היתר זה מאפשר לנו בסופו של יום, להישאר עם רווח גבוה יותר ממה שמרוויחים בארץ, וזה אחרי שעבדנו פחות שעות ופחות קשה מאשר בארץ באופן משמעותי.
לדבריו הרשויות בישראל פועלות נגד העסקים הקטנים, ללא קשר לכשרות עצמה. "המדינה מקשה מאוד עם כל הביורוקרטיה שלא נגמרת ועם חוקים שאינם מאפשרים לקיים עסקים בענף המסעדנות, ובסופו של דבר מונעים מבעלי העסקים להרוויח".
תהליך הקמת העסק שונה באנגליה?
"שונה מאוד. אתה ממתין כמה חודשים עד להגעתו של נציג מטעם המועצה, שתפקידו לבדוק שהכול תקין. במידה והרוב המוחלט תקין, אתה מקבל אישור עבודה באופן מיידי. במידה וישנם ליקויים, אתה מקבל אישור עבודה בתמורה להתחייבות לתקן את הליקויים. בהמשך הנציג יגיע שוב על מנת לבדוק שהליקויים אכן תוקנו. בארץ, במקרה של קיום ליקויים, אתה קודם כול מקבל צו סגירה שלא מאפשר לך להמשיך לעבוד".
נוכח המציאות הקודרת כפי שרז מתאר אותה, הצלחתם של שני הסניפים של "Ruben" בארץ היא הפתעה עסקית בכל המובנים. "ציפינו להכנסה x וקיבלנו x כפול 2, זה גרם לנו לפתח אמון במוצר שלנו ואת הכוח והרצון להמשיך".
קשה יותר לנהל עסק בלונדון לעומת בישראל?
"באנגליה אין דבר כזה תשלומים, אין דבר כזה שוטף + 30 ואין דבר כזה לשלם לספקים בכרטיס אשראי. זה אומנם מייצר היערכות כלכלית מאוד נוקשה, אבל מונע את הנפילה בעתיד. את המשכורות לעובדים אתה חייב לשלם כל שבוע, לספקים אתה משלם מראש, עבור שכר דירה אתה משלם שלושה חודשים מראש ומפקיד סכום בגובה של שלושה חודשי שכירות לביטחון, וזה לא פשוט כי מדובר בסכומים לא קטנים".
"מצד שני, שיטת התשלומים הישראלית שמאפשרת לדחות את התשלומים - מייצרת לעסק גיבנת שבסוף הורגת אותו. לא סתם 70 אחוז מהמסעדות נסגרות תוך שלוש שנים ו-30 אחוז הנותרות לא הופכות את בעליהן למיליונרים, בדיוק להיפך".
במה שונים הלקוחות האנגלים מהלקוחות הישראלים?
"הלקוח הישראלי יגיד לך מיד בפנים שלא טעים לו. הלקוח הבריטי פורמלי יותר, וזה פחות כיף אבל גם יותר קל. הוא סבלני ומנומס כשהוא אוכל במסעדה, ואם לא יהיה מרוצה - לא יתלונן בפניך, אלא ירשום ביקורת נוקבת על המקום בפורום חזק שישפיע הרבה יותר על העסק מאשר נזיפה אישית במקום כפי שיעשה הסועד הישראלי".
לדברי רז, מה שהכי חסר להם בלונדון הם העובדים הישראלים, או אם לדייק - הטבחים והמלצרים הישראלים: "ואני אומר את זה, למרות שבשנה וחצי שאנחנו עובדים כאן העובדים הבריטים שלנו לא הבריזו ולא איחרו ולו פעם אחת, אבל הטבח הישראלי שגדל בין הסירים של אמא שלו עובד עם רגש ויש לו יד לאוכל", הוא אומר ומוסיף: "המלצרים הישראלים הנמרצים מתקתקים את העבודה כמו שאף מלצר אנגלי לא יצליח לעשות, ואני הכי מתגעגע ליעילות הזו".
הסניף הנוסף במיאמי צפוי להיות תחילתה של רשת מסעדות עולמית כשרה, הראשונה בעולם, אבל עד שזה יקרה, היזמים מבטיחים שתקום באירופה רשת ישראלית נוספת.
מביאים לאירופה את הטעמים הישראליים
"IPANINI" היא רשת כריכים ים-תיכוניים חדשה שהוקמה על ידי קבוצת יזמים שבבעלותם רשת הכריכים ״גולדות״ - זיו רשף שמחוני, עוז ברגה, דודו מועלם וגל מועלם - שחברו ליזם מקומי. הסניף הראשון של "IPANINI" החל לפעול לפני כשבועיים בהאג שבהולנד, בתוך מתחם מזון חדש המשתרע על פני 1200 מטרים, ומציע בר מרכזי, מקום להופעות חיות, זולות ישיבה, טרסת שמש ענקית ודוכני מזון מהיר שנועדו לספק מאכלים מכל רחבי העולם.
״זה מה שאנחנו יודעים לייצר הכי טוב וזה מה שאנחנו רוצים להביא לאירופה, מקום שאפשר לקנות בו כריך טוב״, אומר זיו שרף שמחוני.
ואיך בחרתם את הקונספט?
"גילינו כי מוצר כזה לא קיים כלל באירופה, לא מבחינת השילובים בין המוצרים שאנחנו מתכננים לייצר ולא מבחינת הרטבים שאנחנו עומדים להציע. התכנון הוא להביא לאירופה את הטעמים הישראלים כאשר הלחם הוא רק המעטפת לתוכה ייכנסו רוטב מרקש של 'גולדות', ריבת בצל, פלפלים קלויים, אנטי פסטי, עלים ירוקים ותוספות בשריות. התפריט שבנינו מכיל 8 סוגי כריכים שמחירם ינוע בין 3.5 ל- 7 יורו וחוץ מזה נציע גם מאפים מלוחים ומתוקים״.
כיצד בחרתם את המיקום?
"מתחמים מהסוג הזה עובדים מדהים באירופה. מתחם MingleMush, שבו מיקמנו את הסניף הראשון, גם קרוב לאוניברסיטה וגם לתחנת רכבת מרכזית של האג, מה שמבטיח תנועה מתמדת של לקוחות. חוץ מזה הבעלים של המתחם מאוד רצה שנהיה חלק מהמיזם, הוא מאוד דחף ועודד אותנו להצטרף״.
מדוע דווקא רשת?
"מכיוון שלא באנו לעשות קופה וללכת אלא שהתכנון שלנו הוא להקים פלטפורמה אשר תאפשר לחבר׳ה הישראלים שמעוניינים לפתוח עסק מחוץ לארץ, ולהגשים את החלום בשיטת הזכיינות, תוך כדי שהם נהנים מליווי שלנו בכל המובנים. כלומר, המטרה שלנו היא להפוך את הגשמת החלום להיות בעלים של עסק מצליח בחו״ל לנגישה יותר עבור הישראלים".
לעומת זיו שרף שמחוני הרואה בהקמת הרשת פתיחת דלתות לאירופה עבור היזמים הישראלים, בראל רז מ-"Hummus bar" בלונדון סבור כי שיטת הזכיינות אשר פועלת כיום בישראל אינה מבטיחה מוצר איכותי. יחד עם זאת הוא לא ישלול שיתופי פעולה עתידיים אחרים עם ישראלים שירצו בכך.
חשבתם שכל הישראלים שפותחים עסק בחו״ל חושבים אך ורק על הרווח? אז טעיתם, כי יש גם כאלה המונעים משאיפות אחרות. לדעת סער גבע, אחד הבעלים של "Happiness", בר מסעדה באי אל נידו שנמצא בקבוצת איי פלאוואן, פיליפינים, עסק בחו״ל בכלל לא נועד רק להכניס כסף אלא בעיקר כדי להפיץ אושר באמצעות הווייב הישראלי הטוב.
כך נראה Happiness בפיליפינים:
פיליפינים? זה לוקיישן מפתיע.
"אני והשותף שלי מאור שוויצר התחברנו לאלירן אלחי שטייל שנים במזרח ואף פתח וסגר בר באותו השם. הוא דובר את השפה הפיליפינית ומכיר את חוקי המשחק אז החלטנו ללכת על זה. צירפנו אלינו שותפה מקומית שעוזרת לנו בניהול המקום, והלקוחות שלנו הם בכלל לא ישראלים כפי שהיה אפשר לצפות אלא דווקא תיירים מכל העולם. למקומיים אין כסף לאכול במסעדות".
האם הניסיון הישראלי בניהול עסק רלוונטי בניהול עסק בחו״ל?
"בוודאי, וגם האופי הישראלי עוזר. שלא תביני לא נכון, המקום שלנו לא צועק ישראליות אבל נותן את הייחודיות הישראלית בכל הרבדים, אם זה באוכל, במוזיקה המושמעת במקום או באווירה השמחה. בקיצור, באנו להפיץ כאן את האושר".
וזה לא מובן מאליו: כשפתחו את המקום היה לחבורה שותף נוסף, איל הראל (ז״ל), שנהרג לפני כחודש בתאונת אופנוע בפיליפינים. בעקבות האסון שפקד את החבורה, "Happiness" הפך בעיניהם לסמל, והמשך קיומו מבטא עבור השותפים את המשך דרכו המיוחדת של איל שרצה להפיץ שמחה ואושר בעולם.
איפה קשה יותר לנהל עסק בתחום המזון - בישראל או בפיליפינים?
״קודם כל חשוב לי להבהיר שהקמת עסק בחו״ל זה תהליך מורכב שמלמד אותך על עצמך לא מעט. להיות בעלים של עסק בארץ זה הדבר הכי קשה בעולם, כי המדינה שלנו לא מקלה על בעלי העסקים. בחו״ל, הרבה יותר קשה להיכנס לתחום, אבל ברגע שנכנסים, הכול הרבה יותר נוח, למרות שרשימת הדרישות של הרשויות דומה מאוד למה שדורשים מבעל העסק בארץ. מכיוון שחייבים בחו״ל שותף מקומי, זה מביא קשיים בניהול, וחוץ מזה אם להיות ספציפיים לגבי פיליפינים, העובדים המקומיים נורא רגישים וגם זה לא מקל, אבל עדיין, החיים על האי נעימים, ואם לא באים בגישה של 'בוא נעשה כסף ונברח' אלא מתמקדים בעשיית טוב וביצירת שמחה, זה מניע את ההצלחה״.
לסיום לא יכולנו שלא לשאול את המרואיינים שלנו מה לדעתם יסייע ליזם הישראלי להגשים את החלום של להיות בעלים של עסק מצליח בחו״ל. לדעת בראל נדרשים אומץ ויכולת הקרבה ולדעתו רוב הישראלים לא יבהלו למשמע המילים הללו: ״אם אתה מסעדן בנשמה, לך על זה בלי חששות, אבל אם אתה מחפש דרך להרוויח כסף ואין לך קשר לעולם הזה, אל תיכנס אליו״.
״צריך להיות קודם כל בן אדם, ואז הכול מסתדר״, אומר גבע. ״חוץ מזה, לא רק בפיליפינים, אלא גם בכל מקום אחר בעולם, אם משקיעים מספיק כסף (בצורה חוקית כמובן), עושים את כל הבדיקות המקדימות שצריך ומוצאים שותף מקומי, אין סיבה שלא תהיה מסוגל לפתוח מקום שגם יצליח".