נחשו כמה אוכל נזרק לפח בכל שנה: צריכה ובזבוז בעידן השפע
מכירים את הדודה הזאת שהשולחן שלה עמוס לעייפה ותמיד יש שם יותר אוכל ממה שבאמת אוכלים? אז היא זה רק קצה הקרחון: בישראל זורקים מדי שנה כ- 2.5 מיליון טונות מזון. למה זה קורה ואיך אפשר להציל את זה?
המנגל של יום העצמאות, ארוחת חג משפחתית, יום הולדת ולמעשה כמעט כל אירוע שאנחנו חוגגים וכל מפגש חברתי שאנו לוקחים בו חלק, מתקשרים לאוכל. כן, אפילו בשבעה. כל חגיגה היא הזדמנות לאכול ואוכל הוא תמיד הזדמנות לחגיגה.
המזון הוא אומנם צורך בסיסי, קיומי ורגשי החוצה תרבויות ומגזרים, אבל את הרגלי האכילה מעצבת התרבות שבה אנו חיים, והיום זוהי תרבות השפע שמלמדת אותנו כי לחיות טוב שווה ערך ל"הרבה", ואיך שלא תסתכלו על זה, בשביל זה דרוש לנו אוכל טוב מפרודוקטים מובחרים, ועדיף שיהיה שפע ממנו.
אוכל הוא גם המכנה המשותף הרחב ביותר, לכן יש לו גם פוטנציאל השפעה על מיליוני בני אדם. החשיפה הכרונית למזון מעודדת תדירות גבוהה של אכילה, שאיננה מבוססת על צורך פיזיולוגי והיא גם גורמת לנו לקנות הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים, לבשל יותר ממה שאנחנו אוכלים רק כדי "שלא יחסר", ולהזמין במסעדות הרבה יותר ממה שבאמת נדרש, רק כדי לוודא שלא נצא רעבים או בתחושה שעבדו עלינו.
תרבות השפע מובילה לבזבוז רב של אוכל כי היא הפכה אותנו לצרכנים מפונקים שאוהבים מבחר, כמות ואיכות. נכון שבסך הכול זה נשמע טוב, אבל אז מגלים פתאום שיש למטבע שני צדדים. בו בזמן שהמשפחה הישראלית הממוצעת משליכה לפח מזון בשווי 8,000 שקלים בשנה, כ-300 אלף משפחות בישראל סובלות מאי ביטחון תזונתי (על פי נתוני דו"ח "לקט ישראל" ונתוני הביטוח הלאומי). שימו לב, הנתון השני לא מדבר על אפריקה ולא על מדינת עולם שלישי, אלא על ישראל של שנת 2017.
המזון שנזרק מהווה לא רק בזבוז משאבים שגורר איתו השלכות סביבתיות, אלא יש בו גם פן מוסרי וכלכלי, במיוחד לנוכח העובדה כי מחצית מהמזון האבוד - 1.3 מיליון טון בשנה ששוויים 8 מיליארד שקלים, הוא מזון בר הצלה (לפי ממצאי אותו הדו״ח) כלומר מזון הראוי למאכל אדם.
היקפי הבזבוז
כשליש מכל האוכל בעולם נזרק לפח. בישראל זורקים מדי שנה כ- 2.5 מיליון טונות מזון, מתוכם 214 אלף טון של מזון מבושל במגזר המוסדי הכולל את בתי המלון, את צה״ל ואת אולמות האירועים.
אם נפרש את הכמויות הבלתי נתפסות הללו לאחוזים, נגלה כי 35% מכל המזון שמיוצר בארץ נזרק, כאשר הירקות והפירות מהווים 75% מהכמות הכוללת. במושגים שנתיים מדובר על בזבוז בשווי 20 מיליארד שקלים, שאם נתרגם אותם למשק המשפחתי, מדובר על זריקת מזון בשווי 600 שקל מדי חודש. נתונים אלה עולים מהדו"ח הלאומי הראשון לאובדן והצלת מזון בישראל, אותו הפיק ארגון לקט ישראל בשיתוף BDO. על פי נתוני הדוח הזה אשר חושף את היקף המזון האבוד בישראל, אנחנו ניצבים במקום השני ו"המכובד" מבין כל מדינות ה-oecd (ארגון בינלאומי שכולל 35 מדינות מפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי), מבחינת חומרת הבזבוז.
ממה נובע הבזבוז
בזבוז מזון מתחיל בחקלאות וממשיך בטיפול, באריזה ובהפצה, ורק לאחר מכן הוא גם מגיע לתעשיית המזון ולצרכן. הסטנדרטים הגבוהים שמציבות רשתות השיווק אשר מנסות לרצות את הצרכן המפונק, גורמות לחקלאים להשליך לפח חלק מהתוצרת, מכיוון שאיננה עומדת בדרישות קוסמטיות - קישוא שצמח עקום, שומר שלא נראה טוב ועוד.
היעדר תשתיות אחסון מתאימות שגורם לריקבון מוקדם והצורך בעבודות מיון בבית האריזה אשר מייקרות את עלויות הייצור וגורמות לחקלאי להרוויח אף פחות, מהוות תוסף דלק למכונת הבזבוז.
יצרני המזון הם הגורם השני (אחרי החקלאי) אשר מניע את מנוע הבזבוז להמשיך לעבוד, מכיוון שלתעשיית המזון השפעות רבות ומשמעותיות על ההיבטים החברתיים, הסביבתיים והבריאותיים של החיים שלנו. הם עושים זאת על ידי תאריכי תפוגה המבלבלים בין בטיחות לאיכות, מה שמוביל כמובן לזריקת המזון שנתפס על ידי הצרכן כאסור לשימוש. בנוסף, רשתות השיווק מעודדות קניה מופרזת על ידי מבצעים המשנים את תודעתנו מ"אני קונה כי אני צריך" ל"אני קונה כי אני יכול".
פן נוסף של הבזבוז אפשר לראות בבירור בעולם המסעדנות. מצד אחד שפים רודפים אחרי המוצרים המובחרים ביותר ומצד שני, הצרכן המפונק נוטה הרבה יותר להפרזה בעת ביקור במסעדה, מכיוון שזהו המקום שבו הוא מרגיש שהוא מתפנק.
האם זה בכלל נכון לדבר על צמצום הבזבוז בפן הקולינרי בזמן שהשאיפה של כולם היא להקפיד על ייצור עצמי יום יומי של כל מרכיבי המזון, על מנת להבטיח טריות ואיכות?
"בוודאי שכן. למרות שגדלתי במטבחים הצרפתיים שבהם נזרקות כמויות עצומות של מזון מכיוון שמשתמשים רק בטוב ביותר, זה נראה לי הגיוני מבחינת הפוד קוסט. במקום להיזרק, החלק שבו לא משתמשים יכול להפוך לאחת המנות של העובדים למשל או להפוך לחלק ממנה אחרת".
תן כמה דרכים מעשיות לצמצום בזבוז מזון בבית.
״קחו למשל מרק עגבניות גספצ׳יו. מה שמבטיח את ההצלחה שלו הוא הטעם של העגבניות ולא הצבע או הצורה שלהן. כך גם לגבי רוטב עגבניות, לכן על מנת להכין את שתי המנות הללו אין צורך בעגבניות המובחרות בעלות צורה מושלמת וצבע בוהק. בשביל להכין גספצ׳יו טוב או רוטב עגבניות אפשר לבחור בעגבניות פחות יפות שלרוב גם פחות יקרות ובכך גם להוזיל את העלויות וגם למנוע בזבוז. דוגמה נוספת קשורה לכרובית. כרוביות פחות יפות יכולות להיכנס למג׳ימיקס ולהפוף לסלט מדהים".
"נחשפתי לתופעה בזבוז המזון לפני כחודש וחצי, והיום כשאני מקבל מהספקים שלי מוצרים שאינם מושלמים כפי שהייתי רוצה, אני יוצא מהקומפורט זון שלי ומנסה לבדוק מה בכל זאת אפשר לעשות עם זה. בעיניי עם קצת יותר מודעות, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה כולם יוכלו לצמצם את הבזבוז".
אז ועכשיו
לפני עידן תרבות השפע, אוכל העניק לאדם תחושת ביטחון. היום, לאוכל יש תפקיד גדול בהרבה כי תרבות השפע מאביסה, וגורמת לנו לצרוך יותר ולזרוק אפילו עוד יותר. תרבות השפע גם מחנכת צרכנים מפונקים שדורשים סחורה בעלת נראות קוסמטית מעולה. זה מוביל לכך שהסחורות הפחות יפות אינן נרכשות על ידי רשתות השיווק אלא פשוט נזרקות על ידי החקלאי.
הצרכן ממשיך את המגמה גם במטבח הפרטי, כי אנחנו קונים יותר ממה שאנחנו באמת צריכים וכתוצאה מכך זורקים חלק גדול מהאוכל שעדיין מתאים לשימוש, רק מתוך נקיטת אמצעי זהירות ורק בגלל התאריך המטעה שמוטבע על האריזה.
ארגון The Natural Step ישראל (TNS ישראל) אשר פועל להטמעת קיימות בחברה הישראלית, שם לעצמו כמטרה לעורר מודעות לגבי בזבוז מזון. לשם כך, הוקם פרויקט מזון "המעבדה לחדשנות וקיימות לצמצום בזבוז המזון בישראל".
"יש המון סיבות שגורמות לבזבוז מזון לאורך כל שרשרת הייצור אבל 45% מהבזבוז קורה בגללנו, כלומר בגלל חוסר המודעות של צרכני קצה", מסבירה מיכל ביטרמן מנכ״לית הארגון. "תרבות שפע מתעתעת בנו ויש צורך לנפץ את האשליה הזו, כי לא מדובר על שפע אמיתי. אנחנו יודעים להיות חסכנים ומחושבים כשאנחנו קונים אוכל אבל דבר אינו עומד בפנינו מלזרוק אוכל, בגלל תודעת השפע שאומרת לנו 'לא נורא, יש עוד' או 'אני אקנה אחד אחר'. לדעתי ברגע שנהיה מודעים לכמה זה עולה לנו, נבזבז פחות. ברגע שנפסיק לפחד מתאריכי תפוגה ונבין שהם אינם מעידים על כך שהאוכל מקולקל או מסוכן לשימוש, אלא שמדובר על המלצת היצרן בלבד, נזרוק הרבה פחות".
אז איך מעבירים את המסר הזה לציבור?
"מדי שנה אנחנו מקיימים 'אירוע מסה' שהוא אירוע תרבותי של קיימות המורכב ממיצגים אשר עובדים על כל החושים: חוש הטעם והריח, חוש אסטטיקה וחוש השמיעה, כאשר המטרה היא להעניק חוויה רב חושית שתעורר שאלות לגבי תרבות השפע. באירוע האחרון שהתקיים השבוע היה שף שהכין ארוחה ממצרכים שהיו מיועדים להיזרק ונאספו בשוק הסיטונאים, וממצרכים שתוקפם עמד לפוג. המטרה היא להציג משחקי פרופורציות ולהראות כי גם קיימות יכולה להיות קולינארית ותרבותית וכי יש בתרבות השפע שלנו פרדוקסים רבים לכן עלינו להסתכל על הדברים אחרת״.
אבל הצלת מזון הוא לא תהליך של שינוי תודעתי בלבד, אלא גם פרויקט מעשי שמבצע מזה 14 שנה הארגון "לקט ישראל", ארגון הפועל על פי הקונספט של ״Table to Table״ כלומר, לוקחים מהמקום שיש בו עודף ומעבירים למקום שבו קיים חוסר. בצורה זו מצליח הארגון להציל 15 אלף טון של פירות וירקות המוגדרים כ-״Ugly food״ כלומר, טובים ובריאים למאכל אך בעלי פגם חזותי.
הארגון אוסף גם ארוחות מבושלות ממטבחים מוסדיים, ביניהם 40 בסיסי צה"ל, רשתות בתי מלון, שירות בתי הסוהר, חברות הייטק בעלות חדרי אוכל ועוד, ואת האוכל העמותה מעבירה ל-175 אלף נזקקים בשבוע.
בסך הכול מדובר על 2.5 מיליון ארוחות חמות בשנה שכל אחת מהן מכיל מנה בשרית ושתי מנות פחמימה. "חשוב לציין כי האוכל שנאסף על ידנו הוא לא שאריות מהצלחות", מסבירה דוברת הארגון אושרת אדלר אקהאוז, "אלא אוכל עודף שמותר לאכילה על פי כללי בטיחות המזון המחמירים ביותר. אנחנו לא אוספים סלטים, דגים או מנות שמכילות מיונז ומקפידים כי המזון המוכן שמחולק לנזקקים לא יעבור יותר מחימום אחד בלבד, כל זה מאותה סיבת הבטיחות כמובן. על מנת להקפיד כי המזון שאנו מעבירים עומד בדרישות, הפירות והירקות הטריים עוברים מיון במרכז הלוגיסטי של העמותה".
