הסלון של השכנה במקום מסעדה
בית ערבי ביפו או לופט תל אביבי של היפסטרים: מיזם קולינרי חדש מזמין פודיס וסקרנים קולינרים לסעוד בבתים פרטיים של בשלנים או לשכור מהם את החלל. הכירו את הבוקינג החדש של עולם הקולינריה
אזור הגבול בין תל אביב ליפו נראה כמו עיר בעלת זהות וצביון משל עצמה, יש בית צמוד קרקע עם כניסה עטופה בצמחי נוי, ודלת עתיקה בצבע כחול עז. בבית הזה מתגוררת משפחת דסוקי, דור 13 ביפו, ומתכוננת לקבלת אורחים.
כשהדלת נפתחת מתגלה שולחן עגול שכבר נערך בחגיגיות, ועליו שלל מנות פתיחה מהמטבח הערבי האסלי: עלי גפן, חומוס, כמה סוגים של חציל, סלט טבולה מרענן, סלט ירקות טרי שאפשר להריח את הלימון שבתוכו ותבשיל תרד עם גרגרי חומוס, שמתכתבים היטב עם העיצוב האוריינטלי.
על תקרת חדר האורחים המשפחתי מותקנת נברשת ענקית, ואת אחד הקירות מקשט פסוק מהקוראן שנתון בתוך מסגרת זהב וזכוכית. הצלחות ממשיכות לזרום מהמטבח הקטן, תוך כדי שהן מותירות שובל של ריחות מהבישול הביתי. ברגע שגם הטורטייה המגולגלת עם עלי הזעתר, ואיתה הטאג׳ין ירקות שורש, האורז עם גזר וגרגירי חומוס והמלך הבלתי מעורער של המטבח הערבי, המסחאן - נוחתים על השולחן, גם המארחים מתיישבים והסעודה מתחילה.
ועכשיו נחזור רגע להתחלה. במטרופוליטן אחד פועלים זה לצד זה מארחים שונים, שחולקים רצון משותף לארח בביתם, בין אם הוא בית המשפחה ובין אם הוא בית אומן. המארחים האלה מציגים בפני האורחים את התרבות שלהם - ערבית או היפסטרית - ומגישים מאכלים שהם פנינים קולינריות שיסקרנו גם את מי שנדמה לו שכבר ראה, הריח וטעם את הכול.
זה יכול להיות גם אוכל משפחתי שמחמם את הגוף ואת הנפש וגם טאפס ישראלי מקורי, נועז ופורץ דרך. אצל משפחת דסוקי תשמעו את הסיפור המשפחתי שנשזר בהיסטוריה של יפו כי לאביו של מחמוד היה פרדס ועשרה ילדים שהתפזרו עם הכרזת המדינה ב-1948 בכל רחבי מזרח התיכון.
בלופט אחר, בצד השני של תל אביב, מארחים חברי "וילישבע". את האוויר מלטפת מוזיקה שמשאירה מקום פנוי לשיחה עם השכנים לשולחן, בזמן שאת הסיפור האישי - שאותו רוב המשתתפים מחפשים באירוח ביתי - יספר הלופט עצמו עם מכונת משחקי המחשב העתיקה, הקיר הצהוב ומייצג לא ברור המואר בנאון ורוד.
Go4eat זוהי בעצם פלטפורמה חדשה שהוקמה על ידי שלושה שותפים מתחום המסעדנות, התוכנה והשיווק, מתוך כוונה לרכז במקום אחד בשלנים שמבשלים באירועים פרטיים, מארחים ביתיים, אמהות ואבות שמבשלים בהזמנה, לופטים לאירועים שפועלים בארץ, סדנאות בישול וגם את היקבים שמציעים חווית טעימות או ארוחה ביקב.
מה שמבדיל את המיזם הזה ממיזמים דומים אחרים שפועלים כיום, זה הרעיון שאחרי שיתמלא מאגר הנתונים באתר, הוא עתיד להפוך ל-Booking של הקולינאריה הישראלית: אפשר יהיה למצוא שם מארחים בטווח מחירים רחב ובפריסה ארצית (מקרית שמונה ועד אילת, כך מבטיחים).
אז לאחר שתסעדו אצל אחד המארחים, תשתתפו באחת הסדנאות או תזמינו את אחד השפים שיבשל באירוע שלכם, המערכת תשלח לכם בקשה לתת ציון לשירות שקיבלתם. האתר פונה לקהל הישראלי בלבד, זה שמוזמן להכיר את הדרך החדשה ליהנות מארוחה טובה בחברה מעניינת, וכל זה מבלי לדרוך באף מסעדה, מבלי לשלם טיפ למלצרית ומבלי להמתין להושבה ליד עמדת המארחת.
התחזית של בעלי האתר היא שבשנת 2018 יהיו להם 30 אלף לקוחות, וכך 300 אלף גולשים יחשפו לפלטפורמה המקוונת של המיזם.
ונחזור לשלטי הניאון ולהיפסטרים: בדיוק בקצה השני של תל אביב, באזור הדמדומים, יש סמטה צרה עם שפע חניה. בסמטה הזו ליד דלת תעשייתית שמקושטת בגרפיטי, בחור צעיר בעל זקן עבות, שיער ארוך וחולצה זהובה מעידן הדיסקו, מבעיר את המנגל. בקצה חדר עמדת די.ג׳יי.
בדלת צץ שותפו המשופם שלובש חולצת הוואי, ומזמין להיכנס אל תוך הלופט, שבמרכזו ניצב שולחן ארוך שנערך בקפידה. לצד השולחן, עמדת מטבח ושם הצלע השלישית של "וילישבע" שאחראי על ההכנות האחרונות.
כן, זאת עיר אחת ושני סגנונות אירוח שונים ומנוגדים. אחד מתקיים בבית ערבי מודרני והשני בלופט תעשייתי שבו מתגורר היפסטר משופם. בבית הערבי הסביבה ביתית, משפחתית ואישית מאוד. הבשלנית שאחראית על האוכל היא עליא, אשתו של מחמוד שלפני 6 שנים השתתפה בפרויקט העצמת נשות יפו, ובעקבותו החלה לארח בביתה.
מי שאחראי על האוכל בלופט הוא השף הצעיר דן גרשונוביץ ששימש כיד ימינו של השף יובל בן נריה ("טאיזו"). על המנגל אחראי נדב יחיא שהיה בעברו זכיין של "באשר גבינות" הירושלמי, עד שמאס בעולם העסקים ופנה לבישול.
חלק בלתי נפרד מכל הארוחות שמתארחות בבתים של אנשים הוא הסיפור שלהם. בעלה של עליא, מחמוד שימש במשך שלושה עשורים כיועץ של ראש עיריית תל אביב לענייני יפו. לאחר מכן ניהל את התאטרון יהודי ערבי של יפו וכיום הוא מבקר שופטי כדורגל.
בני המשפחה שלו מעניינים לא פחות וסיפוריהם מהווים תיבול מעניין לאוכל הערבי המוגש בארוחה. נכדתם מוסיפה את הקול הערבי הצעיר, ובנם שחי כבר המון שנים בברלין תחת שם חדש מוסיף פן חדש לסיפור של המשפחה הערבית החדשה, בדיוק כפי שעושה המדף עמוס בגביעי ספורט בהם זכו כל בני המשפחה.
בלופט של "וילישבע" הרבה מנות שמוצגות ומוגשות בזו אחר זו בהתרגשות רבה ותוך פירוט תהליכי ההכנה המורכבים. הכמות של כל אחת מהן מספיקה לביס וחצי לכל אורח וזה יוצר סקרנות, ציפייה וחשק להישאר עם יד על הדופק, שלא לפספס בטעות איזה ביס.
אצל עליא מגישים בסיום הארוחה תה צמחים ומגש בקלאוות תוצרת בית. בלופט המחוספס האירוח קצת פחות מתמסר מה שמותיר המון מקום לאורחים עצמם ולסיום הארוחה מוגש קינוח כוס ודרינק אלכוהולי. שניהם מספרים סיפור של אוכל ואנשים.
