"נמשיך להגיש פירות ים ובשר עם חלב"
מסעדנים מטבריה, אשקלון ושדרות מספרים על מסעדנות לא כשרה בערים עם אוכלוסייה מסורתית. מסעדן מטבריה: "עצוב שתיירים מגיעים לעיר בשבת, ואין להם אפילו איפה לשתות כוס קפה בבוקר"
מתי בפעם האחרונה ביקרתם בטבריה בסוף שבוע וחיפשתם מסעדה לאכול בה בערב שבת או אפילו קפה לשתות בשבת בבוקר? מי שנקלע לעיר בשישי ושבת בוודאי זוכר את הסיטואציה - הכל סגור. וכשאנחנו אומרים שהכל סגור אנחנו מתכוונים לזה - טבריה בסופי שבוע מזכירה עיר רפאים.
עוד כתבות שיכולות לעניין אתכם:
"המסעדה הוקמה על ידי אבא שלי, רפאל אודיז בשנת 77, תקופה שבה טבריה הייתה בשיאה וכל הבוהמה התל אביבית הייתה מבלה בה", מספר אודיז. "היא התחילה כסטקייה שמגישה בשר לבן, ואחרי שלוש-ארבע שנים הפכה לפאב-מסעדה בסגנון איטלקי עם נגיעות מזרחיות, ואפשר היה למצוא בה בעיקר פיצות, סלטים ובשר וכל המי ומה בילו בה, היא הייתה שם דבר".
אתם מפסידים והפסדתם הרבה לקוחות לאורך השנים, לא חשבתם אף פעם להפוך את המסעדה לכשרה?
אודיז: "אבא שלי הוא אידיאולוג גדול, וזה הושרש גם אצלנו. אנחנו מאמינים שאין מקום להתחרדות של העיר הזאת, וצריך שיהיו עוד מקומות פתוחים בעיר בימי שבת, זה כל-כך עצוב שתיירים מגיעים לעיר בסוף השבוע ואין להם אפילו איפה לשבת לשתות כוס קפה בבוקר. כולם כאן כמעט נכנעו ללחץ הכלכלי, אבל אנחנו נמשיך להיות הלפיד הבוער של המקום הזה - להגיש פירות ים ובשר עם חלב, לעבוד בשבתות ולהיות אנדרטה יפה לזכר הימים הטובים של העיר".
אך לא רק ענייני הכשרות העיקו על קיומה של המסעדה הוותיקה לאורך השנים, גם האינתיפאדה שפרצה בשנת 2002 ומלחמת לבנון שהתחילה ב-2006 איימו על המשך פעילותה. "בשתי התקופות האלו המסעדה נקלעה לקשיים כלכליים ושרדנו רק בקושי", מתאר אודיז. "תיירים לא הגיעו לאזור ולא הייתה עבודה, במקביל, כאמור, העיר התחילה להתחרד והיו ימים שלא היה נכנס בן אדם אחד לעסק. שרדנו בשיניים. אני גרתי בניו יורק בתקופה הזאת, ואבא שלי ואחי שרדו איכשהו את השנים האלו".
איך שורדים 35 שנה בישראל ובטבריה עם מסעדה לא כשרה?
"עם הרבה רצון טוב, הרבה אמונה והרבה מוצרים טובים וטריים. אין ספק שזאת ממש הישרדות בטבריה, אולי עשרה אחוז מהטבריינים אוכלים אצלנו, כל השאר אלו אנשים מהסביבה, אנשים ממקומות אחרים בארץ שמכירים אותנו הרבה זמן, וכמובן - תיירים".
אתה נתקל לפעמים בתגובות עוינות מצד שומרי הכשרות?
"הרבה אנשים מציעים לנו להפוך את המסעדה לכשרה ואומרים לי לנוח בשבת. אני עובד בכל שבת שנייה, ואין ספק שזאת הקרבה לא קטנה, במיוחד כשאתה בעל משפחה, אבל אנחנו באמת מאמינים שיבואו ימים טובים לטבריה. הגעתי מניו יורק עם שק של אופטימיות. ואני אכן מאמין שהשינוי עוד יגיע".
היית ממליץ למסעדנים להקים מסעדה בטבריה, ובפרט מסעדה לא כשרה?
"לגמרי. אני צריך עוד פטריוטים שיבואו ויתמכו בעיר הזאת יחד איתנו".
מי שרוצה מוזמן, ומי שלא - לא
"היו פעמים שנכנסתי לאיזו חנות בעיר ואיחלו לי להיכשל עם המסעדה, קראו לי 'מכשיל יהודים' ועוד כל מיני 'ברכות' מהסוג הזה. יש גם כאלה ששואלים למה המסעדה לא כשרה, לרוב אני עונה שהדלת שלי תמיד פתוחה, ומי שרוצה לבוא - מוזמן", מספר זולי גיונגיושי (45), תושב קיבוץ כפר עזה ובעל מסעדת פירות הים "סינס" הממוקמת בתחנת דלק בכניסה לשדרות.
אחרי חיפושים קדחתניים, מצא גיונגיושי את המקום המתאים עבור המסעדה שלו - מבנה לא גדול במיוחד בתחנת דלק שממוקמת מול הכניסה למכללת "ספיר", מאחורי העיר שדרות. בעלת המבנה, ששימש באותה תקופה כאכסניה לטאפאס-בר עם מנות מהמטבח הקאריבי, חיפשה למי היא יכולה למכור את הנכס. "זה התחיל כבדיחה ולאט-לאט צבר תאוצה", הוא נזכר. "מהרגע שרכשתי את המקום, הוא הפך למשהו אחר לגמרי. הכנסתי למקום מעשנה, והתחלתי להגיש פירות ים ובשרים מעושנים, נתחים טריים מרמת הגולן שאף אחד באזור לא מתעסק איתם".
אזור שער הנגב הוא אזור כפרי הכולל לא מעט קיבוצים ומושבים, וגם את העיר שדרות, המוכרת לרבים כעיר שספגה כמות לא מבוטלת של קאסמים לאורך השנים. תושביה, ברובם, שומרי מסורת וכשרות, ומתגוררים בה גם סטודנטים רבים הלומדים במכללת "ספיר" הסמוכה. בימי שישי בערב כל המקומות סגורים, ולמעשה, מלבד מסעדת "סינס" ועוד כמה ברים קטנים בקיבוצי האזור - לא תמצאו שם מקומות בילוי נוספים.
מי הקהל שמגיע אליך למסעדה?
"הקהל שלי הוא בעיקר מהקיבוצים ומהמושבים באזור, גם חלק מהסטודנטים. משדרות עצמה מגיעים אליי בעיקר יוצאי ברית המועצות, ויש גם לא מעט כאלה שמגיעים מבאר שבע ומאשקלון השכנה, כי גם שם אין את מה שאני מציע פה".
אם עכשיו היית מקים מסעדה נוספת באזור - היא הייתה כשרה או לא כשרה?
"חד משמעית לא כשרה. אני עושה את מה שאני עושה כבר מעל 20 שנה, אלו חומרי הגלם שאיתם אני אוהב להתעסק ואני לא רואה את עצמי מתעסק עכשיו עם מסעדנות כשרה, ובטח שלא עם מוסד הרבנות שמונע מטעמים דתיים בלבד. מי שרוצה מוזמן, ומי שלא - לא".
היית ממליץ למסעדנים לפתוח מסעדה לא כשרה בשדרות או באזור?
"זאת שאלה קשה. הייתי ממליץ, אבל רק למי שבא עם הרבה ידע, ניסיון ורעיון מהפכני לקונספט שחסר כאן. וצריך גם לקחת בחשבון את כל היתרונות והחסרונות של האזור. בכנות - אם לא היה לי ניסיון של 25 שנה במסעדנות, יש סיכוי שלא הייתי מחזיק מעמד".
"בהתחלה הפגינו מול המסעדה כמעט כל יום"
אבל "סינס" היא לא המסעדה היחידה שמוכרת פירות ים ובשר לבן בדרום: מסעדת "פוראמה", שהוקמה באשקלון בשנת 1985 על ידי בני זוג שעלו לארץ משנגחאי, שרדה גם היא לא מעט מהמורות במהלך השנים בהן היא פועלת. "בשנה הראשונה שפתחנו את המסעדה, כל כמה ימים היו מתקיימות מחוץ לדלת הפגנות של אנשים שלא מצא חן בעיניהם שאנחנו מגישים פירות ים וחזיר", נזכר אלן וונג (43) הבעלים של המסעדה ובנם של מקימי המקום. "אבל עם הזמן הם למדו לחיות איתנו. עד כדי כך התרגלו אלינו שבימי שבת, כשקופץ החשמל בבית הכנסת או בישיבה, הם מגיעים למסעדה וקוראים לאחד הטבחים שלנו שירים את הפקק של החשמל".
לא קשה להפעיל מסעדה לא כשרה בעיר כמו אשקלון, שרבים מהאוכלוסייה בה שומרי כשרות?
"כשפתחנו את 'פוראמה' ב-85, באשקלון רובם היו שומרי כשרות, אבל בקיבוצים ובמושבים מסביב היו הרבה אנשים שחיפשו את פירות הים, את החזיר ואת שאר המנות הלא כשרות והם היו רוב הלקוחות שלנו באותה תקופה. בשנות ה-90, כשהעלייה הרוסית הגיעה לעיר, קהל הלקוחות שלנו גדל וזה ללא ספק תרם להצלחה של המסעדה".
מה הדבר הכי קיצוני שמישהו אמר לך פעם בהקשר הלא כשר?
"במהלך ההפגנות היו צועקים לנו שאנחנו מוכרים טריפה ואוכל לא כשר ומכשילים יהודיים, אנשים היו מסתכלים עלי מוזר ברחוב. אבל עכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו כאן ומספקים פרנסה לתושבי העיר, אפילו אנשים ששומרים כשרות מכבדים אותנו".
לא חשבתם אף פעם להפוך את המסעדה לכשרה?
"לא, אנחנו נגד כפייה דתית ולא מעוניינים להתעסק עם מוצרי גלם כשרים ועם מערך בירוקרטי כמו מוסד הרבנות. אגב, באיזשהו שלב ניסו לפתוח באשקלון מסעדה סינית כשרה, אבל זה לא הלך. אין מה לעשות, אוכל סיני הוא אוכל שמורכב ברובו ממרכיבים לא כשרים".
למשפחת וונג היו בעבר כמה מסעדות נוספות בארץ: המסעדה הראשונה אותה פתחו הייתה מסעדת "מיסטר וונג" בדיזינגוף פינת פרישמן בתל אביב, שהייתה גם בין המסעדות הסיניות החלוצות בעיר. באותה שנה בה נפתחה המסעדה באשקלון, פתחו בני המשפחה גם את מסעדת "סאן פלואר" בראשון לציון שנמכרה כעבור חמש שנים. ב-2013 הם פתחו שלוחה של מסעדת "פוראמה" בפינת הרחובות בן יהודה-אלנבי בתל אביב, אך זו נסגרה לא מזמן.
אפילו בתל אביב רואים בזמן האחרון מגמה מובהקת של מסעדות שהופכות לכשרות, כמו המסעדות של מאיר אדוני, מסעדת "על המים" בהרצליה שהפכה להיות כשרה אחרי 30 שנה ויש דוגמאות נוספות - אתה לא רואה את המגמה הזאת אצלכם?
"אני חושב שמסעדות כשרות זה באופנה עכשיו בעיקר בגלל העלייה של יהודי צרפת לארץ, כלומר הסיבה לכך היא בעצם סיבה כלכלית. באשקלון גם ככה רוב המסעדות כשרות, כך שהמגמה הזאת לא מתרחשת כאן. בעיני, מסעדות שנמצאות באזור שיש בו קהל שדורש אוכל כשר עושות נכון כשהן הופכות לכשרות, הרי בסופו של דבר מדובר בפרנסה והלקוחות הם אלו שמשלמים".
ולסיום, היית ממליץ למסעדנים להקים מסעדה לא כשרה באשקלון?
"כן, אני חושב שיש פה קהל די גדול של חבר'ה צעירים שמחפשים לבלות בסופי השבוע, ובגלל שאין פה כמעט שום מקום מלבדנו שפתוח בשבת - הם יוצאים מחוץ לעיר. המקומות האלו אפילו לא חייבים להיות כשרים כדי שיבואו אליהם, אבל חשוב שיהיו פתוחים בסופי שבוע. שווה לשים לב גם לזה שהרבה צעירים חילונים מתחילים לגלוש מהמרכז לפרברים בעקבות יוקר המחייה, ובנוסף אליהם יש המון עולים מצרפת ומאירופה שדורשים יותר מקומות בילוי בעיר".
