מסעדה ערבית בנצרת: "אסור לנו לדבר עברית"
הבעלים של מסעדת אל רידא בנצרת הורה לצוות המקום לדבר עם הלקוחות רק בערבית או באנגלית, על אף שהם מבינים עברית. לקוח במסעדה: "הרגשתי מושפל, כאילו לא רוצים אותנו פה"; בעל המסעדה בתגובה לפנייתנו: "אני לא מבין את ההודעה שלכם"
"אסור לנו לדבר בעברית", זו התשובה שקיבל אריאל גינזבורג, תושב נוף הגליל, שהגיע בערב שבת למסעדה הערבית "אל רידא" בנצרת, יחד עם משפחתו. גינזבורג, הופתע לגלות שעל אף שהמלצר מבין עברית, הוא מסרב לענות לו בחזרה בעברית. "הגענו למסעדה וראיתי ארבעה שולחנות של תיירים", מספר גינסבורג, "שאלתי את המלצר בעברית האם המסעדה מיועדת רק לתיירים. המלצר ענה לי באנגלית שהמקום פתוח לכולם, ושאני יכול לשבת בפנים או בחוץ, לבחירתי. אמרתי לו שאני מקומי ושהוא יכול לדבר איתי בעברית, אבל אז הוא ענה באנגלית 'אני לא יכול לדבר איתך בעברית, אלה החוקים שלנו'. שאלתי אותו מי לא מרשה לו לדבר בעברית, והוא ענה 'הבוס שלי'".
איך הרגשת?
"הרגשתי מושפל. הנחתי את התפריט והלכתי לכיוון היציאה מהמסעדה, ואמרתי לאשתי שפה אנחנו לא אוכלים, אבל רגע לפני שצאתי שאלתי אותו 'ערבית אתה מדבר?' והוא ענה לי שכן -ערבית ואנגלית כן מדברים שם. הנחתי את התפריטים ויצאתי מהמקום. אנחנו תושבי נוף הגליל כבר 46 שנה, אני מכיר את כל המסעדות בנצרת ומעולם לא נתקלתי בדבר כזה".
מסעדת "אל רידא" שוכנת בנצרת במבנה אבן עתיק מהמאה ה-19 והיא שוכנת ליד כנסיית הבשורה. בעל המקום, דאהר זידאני, הוא ירושלמי-נצרתי, נצר למשפחה עם ייחוס - מקורבים מספרים כי הוא צאצא של מושל הגליל, וכי הוא היה סטודנט באוניברסיטה בירושלים והיה נשוי ליהודייה. עוד מספרים מכרים כי הוא מבין עברית היטב, וכי בשנים האחרונות הנהיג נוהל במסעדה - לא לשוחח עם הלקוחות בעברית.
זידאני התגורר עשרות שנים בירושלים, היה אושיית חיי לילה ואף ניהל מוסד ירושלמי מוכר - "בית התה של יאן״. מקורבים מספרים כי בשנים האחרונות זידאני הקצין את עמדותיו הפוליטיות, וכי הוא מחזיק בעמדה פאן ערבית מגובשת, וסולד מכל מה שקשור ליהודים ולציונות.
אדם טוב עם דרך משלו
אבל גינזבורג לא לבד. גם יוחאי עילם, לקוח שביקר לפני כשנתיים במסעדה, מספר סיפור דומה: "היינו חמישה אנשים במסעדה - שני ישראלים ועוד שלושה חברים מברצלונה. הצוות סירב לדבר איתנו עברית ובמהלך כל הערב דיברו איתנו רק אנגלית. גם החשבון בסוף הארוחה הוגש בערבית. האוכל היה מעולה, אבל הסיפור הזה לא עשה לי חשק לחזור לשם. הבנו שהם בכוונה לא רוצים לדבר איתנו בעברית, וזה הרגיש לי לא מזמין ולא מכניס אורחים".
שאלת אותם למה הם מסרבים לדבר בעברית?
"לא. אני לא בנאדם שמחפש להיכנס לעימותים, נהננו מהאוכל ופשוט שילמנו והלכנו, אבל זה היה מספיק לא נעים לי בשביל שאטרח ואכתוב על זה ביקורת בגוגל. היה ניגוד אדיר בין האוכל לבין הסיפור הזה והחשבון שהוגש בערבית. זו לא חוויה שאתה מצפה לה כשאתה מגיע למסעדה. זה היה חריג מאוד כי טיילנו עם החברים שלנו בהרבה מקומות של ערבים בצפון ובדרום והמקרה הזה בהחלט יוצא דופן ואינו מעיד על הכלל".
"לבעל המסעדה יש דרך משלו, הוא אדם טוב ומיוחד אבל בשנים האחרונות הוא הפך להיות מאוד לא נעים", אומר איש קולינריה שמכיר את המסעדה ואת בעליה, וביקש להישאר בעילום שם. "פעם הייתי מדבר איתו בעברית והוא היה עונה, הוא אינטלקטואל ויודע עברית מצויין, זה איש משכמו ומעלה. פעם הייתי ממליץ על המקום, אבל הפסקתי".
ומה אומר החוק? החוק בארץ לא מתייחס לסוגיית השפה במקומות ציבוריים שאינם מקום ממשלתי.
בעל המקום ענה בתגובה לפנייתנו כי אינו מבין את ההודעה, שנכתבה אליו בעברית. להודעה מתורגמת בשפה הערבית זידאני גם לא הגיב.
