קארין גוב: "פתאום גיליתי שאימא שלי מתביישת בזה שאני טבחית"
היא רק בת 25, מעולם לא ביקרה ביפן, אבל מסומנת כאחת השפיות היפניות הנחושות והמדויקות, שמביאה אסתטיקה יוצאת דופן לתוך המנות שלה. אז למה ההורים לא אהבו את זה ומה קרה לה בפעם הראשונה כשאכלה פסטה עם בשר וגבינה יחד? "הקהל שבא אלי צריך להיות פתוח לטעמים"
צפו: השפית הצעירה שעושה אומנות בצלחת
היא רק בת 25, נולדה וגדלה בשכונת הדר יוסף הסמוכה, וכיום מתגוררת בבית הוריה (הנמצא לא רחוק משם) - אב ממוצא תימני ואם ממוצא פרסי. הרבה בצק ואורז היה במטבח בבית, ושום קשר לאוכל יפני או אסייתי. כבר חמישה חודשים שקארין גוב, מפעילה את הבר היפני במסעדת "פריים" בתל אביב, ומתפקדת שם כמעין שפית אישית שמארחת את הסועדים בעצמה ומכינה את המנות על הבר, ממש מולם.
אבל נחזור רגע לבית הוריה: המטבח בבית של ההורים היה גם מטבח כשר, כך שעד שהיא הגיעה ללימודים בבית הספר לבישול שבו למדה, היא מעולם לא אכלה משהו אחר. "אימא שלי תמיד הייתה מכינה אוכל בבית", היא מספרת, "בבית תמיד אכלו כשר, גם תמיד היה אוכל בבית ואף פעם לא היינו מזמינים אוכל ממסעדות. האמת היא שרק מהרגע שאני נכנסתי לענייני המטבח והבישול, אנחנו יוצאים למסעדות. לפני זה יציאה למסעדה לא התרחשה הרבה".
מנת טונה צרובה(צילום: תיקי גולן)
היה להם קשה להבין שאת כבר לא שם?
"אני מכבדת את המשפחה שלי. אני מאמינה שכל אחד צריך להאמין בדרך שלו. בפעם הראשונה שאכלתי בשר וחלב ביחד הקאתי כל היום. זו הייתה פסטה שהיה בה גם בשר וגם גבינה. עד אז לא הייתי מורגלת לזה".
היו עוד מאכלים שהיה לך קשה לאכול? בדרך כלל מנעד הטעמים והמרקמים של שפים צריך להיות רחב.
"אני זוכרת שבלימודים כולם שתו אוייסטרים, ואני לא יכולתי לגעת בזה, לא הייתי מסוגלת. דגים נאים בכלל לא אכלתי עד שהגעתי למסעדה הקודמת שעבדתי בה. אף אחת מהחברות שלי לא אוכלת סושי - אחת טבעונית, אחת לא אוכת דגים ואחת אין לה כסף. אבל הדבר הראשון הלא כשר שאכלתי היה בכלל חזיר. אבל זה לא היה לי טעים, אני לא מתחברת לזה. המקסימום שאי יכולה לאכול היום זה בייקון, טעמתי את זה בשביל לדעת בתור טבחית מה זה".
הפנטזיה לבר יפני פרטי
גוב בכלל רצתה להיות מעצבת פנים, כי שאר בנות המשפחה מגיעות מעולם האומנות, אבל לבסוף החליטה ללכת למטבח. ההורים לא השתגעו על הרעיון, אבל בסוף זרמו, והיום הם אפילו מפרגנים: "ההורים לא תמכו בהחלטה", היא מספרת, "הם רצו שאני אלמד באוניברסיטה ואוציא תואר, מטבח זה לא היה הכיוון שה חשבו עליו. שנה שלמה אחרי הלימודים גיליתי שאימא שלי עדיין מתביישת בזה שאני טבחית. אבל עכשיו היא אומרת שהסושי שלי הוא הכי טעים והיא לא מוכנה לאכול אף סושי אחר. היום הם גאים בי".
קארין גוב, הבר היפני במסעדת פריים(צילום: תיקי גולן)
אבל איך מאבא תימני ואימא פרסיה הגעת למטבח היפני?
"לגמרי במקרה. ביקרתי פעם בזמן הלימודים במסעדת 'דיינינגס' במלון נורמן בתל אביב, התלהבתי, אבל בהתחלה הם לקחו רק שפים מלונדון אז לא יכולתי להתברג לצוות. כשהם פתחו את זה אחרי שלוש שנים גם לשפים ישראלים מיד פניתי אליהם והתקבלתי. התחלתי בפס הקר ואחרי שנה ניהלתי משמרת. זה היה תפקיד מאתגר ולמדתי שם המון, אחרי שנתיים וחצי עזבתי. העבודה שם הייתה בית ספר טוב בשבילי".
הבר היפני שהיא מפעילה היה בכלל הפנטנזיה של אחד מבעלי מסעדת "פריים" ברמת החייל, שראה את הקונספט בטוקיו ונדלק. אז זו אולי לא מסעדה שהייתם מצפים למצוא בה בר יפני פרטי מתוקתק, אבל זה בהחלט שם - שלושה ערבים בשבוע גוב מבשלת לקומץ אורחים, במחיר פיקס קבוע מראש, כמעט מאתיים שקלים לסועד. היא מצדה מגלה איפוק ומעדיפה לא לקרוא לזה בר יפני: "אני לא אוהבת לקרוא לזה בר יפני כי אני מרגישה שעוד יש לי הרבה מה ללמוד", היא מודה, "אני עושה פיוז'ן, אני לא אתיימר להגיד שזה אוכל יפני אותנטי. זה אוכל יפני של שף, עם היד שלי. אני עובדת לאט ובדקדקנות, חשוב לי שדברים יהיו בצורה מאוד מסויימת, למרות שאנשים מהצד עלולים לחשוב שזה לא באמת כל כך משנה סנטימטר לפה או סנטימטר לשם בפריסה של הדג. אבל אני מרגישה שהדייקנות הזאת גורמת לי לעבוד טוב יותר. אני שואפת גבוה, ואני יותר שלמה עם זה מאשר לחתוך חיתוכים גסים".
אז אי אפשר שלא לראות את כל היופי הזה בצלחת ולשאול - מה אוכל צריך להיות, לדעתך - יפה יותר או טעים יותר?
"חשוב לי שהאוכל יהיה גם טעים וגם יפה, שהאורחים ירגישו איתו בנוח. אני דואגת כאן לחוייה בייתית, אפילו שאוכל יפני מתפרש לעתים כאוכל פלצני המוגש במנות קטנות בצלחת".
קארין גוב: "יפן זה היעד הבא שלי"(צילום: תיקי גולן)
איך את רואה את סצנת הסושי בישראל? יש הרבה סושיות בארץ.
"אחרי שנכנסתי לתחום קשה לי לאכול בסושיות בארץ, למרות שאני מרגישה שהאוכל היפני כאן כן קפץ מדרגה בשנים האחרונות".
זה נכון שאת בעצמך עדיין לא היית מעולם ביפן?
"היא היעד הבא שלי, אני בטוחה שאחרי שאהיה שם זה יפתח לי הרבה דברים שאני לא מכירה, ואני כבר מתה לחוות את כל זה ולחזור עם זה חזרה לקהל שלי שכאן".
ואיך הקהל מקבל את הגודל של המנות שלך?
"ישראלים לא אוהבים מנות קטנות. יש אנשים שלא מספיק להם שזה יפה או טעים, זה קטן מדי בשבילם. אבל אני רוצה שיבינו שגם אם זה רק ביס אחד בכפית קטנה, זה הביס הכי טעים שהיה להם והחוויה הזאת שווה אותו. אני מבינה גם שלפעמים קשה לאנשים לסמוך על מישהו שיבנה להם ארוחה, אבל הקהל שלי צריך לבוא פתוח לטעמים חדשים".
קארין גוב: "יש לי עוד הרבה מה ללמוד במטבח היפני"
צילום: תיקי גולן
מומלצים
