למי שייך החומוס? יצאנו לנגב בעיר העתיקה בירושלים
יצאנו לנגב חומוס בשוק של העיר העתיקה בירושלים, התמוגגנו על הטעמים, הריחות והצבעים, ונשארנו עם שאלה אחת גדולה שמרחפת מעל הכל: למי שייך החומוס?
אין ספק שאחת השאלות הכי מטרידות בקולינריה הישראלית היא - למי לעזאזל שייך החומוס - ליהודים או לערבים? ומה בנוגע לטחינה ולפלאפל? למישהו בכלל יכולה להיות בעלות על מאכל מסוים או שהחומוס שייך פשוט לאזור מסוים?
כדי לנסות לענות על השאלה, יצאנו לסיור צבעוני ומרתק במזרח ירושלים בין חומוסיות, אימפריות טחינה, תבלינים ריחניים ומגוון תרבויות של שלוש הדתות.
אז כמו שאתם בטח מבינים, לא ממש הצלחנו להפסיק לאכול – אבל שרדנו, ואנחנו כאן כדי לספר על אוצרות קולינריים שמצאנו במזרח העיר, גם אם לא הצלחנו למצוא תשובה חד משמעית בנוגע לסכסוך החומוס.
קפיצה קטנה לחו"ל
התחנה הראשונה הייתה חנות התבלינים "תבליני מוואקט" שנמצאת בשוק הבשמים. את החנות הזאת מריחים כבר כמה מאות מטרים לפני שבכלל מגיעים אליה. כשנכנסים לחנות האף מתמלא בניחוחות מיוחדים ומגוונים. זוהי חנות תבלינים בת 400 שנה, שמוכרת תבלינים עוד מימי השלטון העות'מאני.
החנות קטנה מאוד, אבל זה מה שעושה אותה לכל כך מיוחדת: יש בה מגוון גדול של תבלינים, חליטות תה, שמנים, תמציות צמחים, ותבלינים המיוחדים למטבח הערבי. בחנות הזאת יש גם מספר זנים של חומוס - חומוס הדס וחומוס בולגרי הם הזנים המשמשים לעשיית המשחה כפי שאנו מכירים אותה (ישנם 40 סוגים שונים של חומוס). המלצה שלנו: תבקשו מהמוכר בחנות להכין לכם תערובת תבלינים מומלצת. רק בשביל לראות אותו רוקח עבורכם את התבלינים, היה שווה להגיע עד לכאן.
התחנה השנייה הייתה בתוך שוק העיר העתיקה. האמת? זה הרגיש לנו ממש כמו חו"ל. ברובע הנוצרי מצאנו את "חומוס לינא", ויש הטוענים שזו אחת החומוסיות הטובות ביותר בעיר העתיקה, ובארץ בכלל. קשה לחלק ציונים כאלה לחומוסיות, אבל אנחנו כן יכולים להגיד שמדובר בחומוס אלוהי.
זוהי חומוסיה שפועלת משנת 1992 ושייכת למשפחת לינא, משפחה שעוסקת בענייני חומוס כבר 60 שנה. ראלב, בעל החומוסיה, טוען שמה שהופך את הומוס שלו למיוחד זה פשוט המינון הנכון בין חומוס טרי, טחינה איכותית והגשה מכל הלב. אותנו הוא קנה. המקום קטן, ביתי, צנוע, מזמין ושובה לב.
התחנה השלישית שלנו היא התוספת החשובה וההכרחית לחומוס - הטחינה. אחרי טיפוס רגלי של לא מעט מדרגות, הגענו למכולת קטנה ברובע המוסלמי, שלכאורה נראית מכולת רגילה שמוכרת מוצרי נוחות וסיגריות, אבל אם מסתכלים פנימה, מבעד לווילון מגלים שמסתתר שם מפעל טחינה עתיק - מפעל הטחינה של האחים ג'בריני.
שם מכינים טחינה איכותית וטהורה, בדיוק באותה שיטה בה הכינו שם טחינה לפני 250 שנה, בעזרת אבני בזלת ענקיות שמסתובבות זו על גבי זו וסוחטות את גרגרי השומשום עד שמתקבל נוזל הטחינה המושלם הזה. האחים ג'בריני ממשיכים להכין היום את הטחינה בדיוק באותה שיטה - בלי מכונות, בלי קיצורי דרך. ככה, בלאדי.
תעשו חומוס, לא מלחמה
אל שער שכם במזרח ירושלים הגענו בצהריים, שם הייתה התחנה הרביעית והאחרונה שלנו במסע: חומוס עכרמאוי. החומוסיה הזו קיימת כאן משנת 1952 ונמצאת ממש מול שער שכם.
את פנינו קיבל מוחמד עכרמאווי, הדור השלישי בחומוסיה , שגם היא נחשבת לאחת החומוסיות הנחשבות במזרח ירושלים ובארץ בכלל.
המתכון נשמר בסוד בתוך המשפחה: זה מתכון סורי שאותו הביא ראש המשפחה, הסבא. מה שהם כן מסכימים לגלות זה שהחומוס עשוי מגרגירי חומוס משובחים, מטחינה איכותית המיוצרת בשכם ומפטרוזיליה ולימון שנכתשים במכתש בן 40 שנה.
השולחנות עשויים אריחים כחולים, מאוירים עם טקסטורות אתניות ועליהם כתוב באנגלית : "Make hummus nor war". זה המקום לציין שאין שום סיכוי שאנחנו יכולים להחליט איזה חומוס טוב יותר - עכרמאוי או לינא, והפתרון הטוב ביותר שמצאנו זה פשוט לאכול את שניהם.
אז אחרי סיור עמוס בטעמים, ריחות, אנשים ותרבויות – המסקנה שלנו היא שלא משנה למי החומוס שייך, העיקר שזה טעים ומחבר בין יהודים, ערבים, נוצרים וכל מי שאוהב חומוס.
את סיור החומוסיות שלנו הדריך ראובן פילו מ-Urbans, סיורים אורבניים מבית "יאללה באסטה".