לראשונה בשלוש שפות: מד סוכר מדבר
בשורה חשובה לכבדי ראייה, עיוורים וקשישים: חברת דין דיאגנוסטיקה הישראלית משיקה מד סוכר קולי שמקריא את תוצאות הבדיקה בעברית, ערבית או רוסית. על המכשיר ששינה את פני מחלת הסוכרת והפך את המחלה לקלה יותר לטיפול
לקות ראייה או אפילו עיוורון הינם סיבוך שכיח בקרב חולי סוכרת. עודף הסוכר בדם עלול לגרום לפגיעה בעצבים ובכלי הדם, ובמיוחד בכלי הדם העדינים הצמודים לרשתית העין. בעקבות כמויות הסוכר הגדולות המצטברות בדם, אלו נחלשים ודולפים, מה שגורם להיווצרות של כתמים בשדה הראייה ואפילו להיפרדות הרשתית ואובדן ראייה מלא.
לכל חולה סוכרת מומלץ לבצע בדיקת ראייה פעם בשנה. גם אם אין שום שינוי או הפרעה, לפעמים אפשר לזהות בעיה בשלב מוקדם ולשמור על העיניים, אבל לפעמים המצב מידרדר וצריך לחפש פתרונות חלופיים. אנשים רבים עם לקות ראייה או עיוורון, גם אם מנסים להתנהל באופן עצמאי, זקוקים בתדירות הרבה יותר גבוהה לסיוע של אחרים. אצל חולי סוכרת, למשל, זה עניין של מדידת רמת הסוכר בדם.
בנוסף, מד הסוכר הקולי שמדבר בשלוש שפות, IQARE, שזמין בכל קופות החולים ע"י מרשם מרופא המשפחה, מאפשר לשמור עד 365 תוצאות של בדיקה ולקבל תוצאה ממוצעת כל 7, 14, 30 או 90 ימים, כדי לזהות את המגמה.
פיתוח שהציל חיים של מיליוני חולים
נראה שמד הסוכר נמצא איתנו שנים רבות, אולם רק ב-40 השנים האחרונות יכול חולה סוכרת למדוד באופן עצמאי את רמת הסוכר שלו בדם. הכל החל באפריל 1956, אז הציג הביוכימאי לילנד קלארק את המחקר הראשון שלו על אלקטרודת החמצן, שבהמשך קראו לה "אלקטרודת קלארק".
מאוחר יותר, בשנת 1962 קלארק ואן ליאונס פיתחו את חיישן הסוכר הראשון. הוא היה מבוסס על שכבה דקה של אנזים בשם גלוקוז אוקסידז מונחת על אלקטרודת חמצן. התוצאה הייתה כמות החמצן שנדרש על ידי גלוקוז אוקסידז כדי ליצור גלוקוזה במהלך תגובה אנזימטית. פרסום זה הפך לאחד המחקרים המדעיים המפורסמים ביותר. קלארק נחשב עד היום "אבי הביוסנסורים", במיוחד בזכות הפיתוח שלו שהציל חיים של מיליוני חולי סוכרת.
בערך בשנות ה-70 של המאה ה-20 הבינו בקהילה הרפואית העולמית, שכדי לנהל נכון את מחלת הסוכרת מסוג 1 ומסוג 2, צריך שרמת הסוכר בדם תישאר כמה שיותר קרובה לנורמה לכמה שיותר זמן. אפשר לוודא זאת על ידי ביצוע בדיקה מספר פעמים ביום. ניטור רמת סוכר בדם מאפשר לחולה להישאר עם יד על הדופק ולהימנע מסיבוכים לטווח ארוך, כמו היפרגליקמיה (מצב בו רמת סוכר בדם גבוהה מדי).
מכשיר לזיהוי רמת הסוכר אצל חולי הסוכרת מסוג 1 הדומה למכשירים של היום פותח על ידי המדען אנטון ה' קלמנס. במכשיר זה השתמשו בבתי חולים בארה"ב בשנות ה-70. לקח למכשיר בערך דקה לזהות את רמת הסוכר בדם. המכשירים הביתיים לבדיקת רמות סוכר בדם הגיעו רק כמה שנים מאוחר יותר ב-1981. תחילה הביעו בתי חולים התנגדות לשימוש במכשירים הביתיים בטענה שהם אינם מדויקים ועלולים לסכן חיים, אבל בהדרגה השתכנעו.
מכשיר נייד שניתן לקחת לכל מקום
שימוש במד סוכר אצל הסובלים מסוכרת סוג 2 התעכב בכמה שנים, מאחר ובהתחלה חולי סוג זה של סוכרת לא נדרשו לבצע ניטור של רמת סוכר בדם. בשנת השמונים השתמשו במקלונים בלבד, ללא המכשיר – לפי הצבע שהיה משתנה. בעקבות ביקורות רבות שטענו שאי אפשר לקרוא תוצאה ללא מכשיר מיוחד, בעין בלתי מזוינת, ניסו לפתח שיטות מדידה אחרות או מקלונים רגישים יותר להבדלים בתוצאה. באוסטרליה אף פיתחו מקלונים שהיה אפשר להשתמש בהם גם בנפרד וגם להיעזר לקריאה שלהם במכשיר.
בבתי חולים משתמשים בדרך כלל במכשירים משוכללים שמסוגלים להעביר את תוצאות המדידה הישר לתיק מטופל ממוחשב, אבל קיימים גם לא מעט מכשירים ביתיים שנותנים מענה מצוין גם מבחינת הדיוק וגם מבחינת אפשרות מעקב אחרי הנתונים ושמירתם. בדרך כלל הם לא גדולים יותר מכף יד, לא זקוקים למקור של חשמל (פועלים על סוללות) ולכן אפשר לקחת אותם יחד עם חבילה של מקלונים חד פעמיים לכל מקום.
נראה כי מד סוכר הוא המצאה ששינתה את פני מחלת הסוכרת ואפשרה לסובלים ממחלה זו לחיות חיים מלאים ועצמאיים ללא תלות כלשהי. בדיקה פשוטה של מספר שניות עם תוצאה מידית משפרת את איכות החיים. אולם עדיין קיימות מספר מגבלות שעלולות לפגוע בחוויית משתמש ואלה הם הסיבוכים שעלולים להופיע עם התקדמות המחלה או הניהול הלקוי שלה.
לפנייה לכתב/ת 
