האשכנזים של גל"צ

לא רציתי להסתפק ביכולות המוגבלות של עיניי, ופניתי לדוברת תחנת הרדיו הצבאית, מיטל עומרי. זו נשמעה מופתעת מהשאלה על התפלגות המוצא של עיתונאי התחנה: אין לנו הנתון הזה, ואנו לא מעלים על דעתנו לשאול עליו או לבדוק אותו. וכי מעלה אתה על דעתך כי זהו משתנה שמשחק תפקיד במיון מועמדים לשירות? ודאי שלא, השבתי, אבל בכל זאת, בדיעבד אולי הנתון קיים. הרי גם בקורס טייס (ניסיתי להביא סיוע מיחידה נבחרת אחרת) לא ממיינים על סמך נתונים דמוגרפיים, ובכל זאת אנו זוכים לקבל נתונים סטטיסטיים עם סיום הקורס. בין הבוגרים כך וכך דתיים, כך וכך מושבניקים ויוצאי ברית-המועצות לשעבר ובני עיירות פיתוח. אבל גלי צה"ל כנראה מסווגת יותר ואי-אפשר לקבל את הנתון. לפיכך, לא נותר לנו אלא להסתמך על יכולותינו המוגבלות ולנסות להמשיך לחפור בהרכב האנושי של התחנה.

מעיון ברשימת אנשי גלי צה"ל, כפי שמופיעה באתר האינטרנט, עולה כי בין ראשי המחלקות, תשעה נושאים שם משפחה אשכנזי, שניים ספרדי ואחד לא מזוהה. בין הכתבים 19 אשכנזים, שני ספרדים וחמישה לא מזוהים. בין קרייני החדשות שבעה שמות אשכנזיים, אחד ספרדי ואחד בלתי מזוהה, והפתעה - כל ארבעת עורכי החדשות נושאים שמות אשכנזים (פרידמן, זילברשטיין, אלטשטיין וטלמור).

זאת לא התמונה כולה. כדי לקבל חיזוק משתמש למשל רפי רשף בתוכניתו בשלושה פרשנים, כולם תואמי הפרופיל שמאל-אשכנזי-חילוני. חיזוק נוסף מתגלה בשעות הלילה, כאשר שני פרופסורים - אהרונסון וערן - מגישים תכנית אקטואליה. ניחשתם נכון, גם הם תואמים. אבל אפילו כאן לא נגמרת התמונה. שני הדתיים-ימניים (אורבך ולוי), שהובאו כדי להפגין פתיחות ורב-גוניות, לא מורשים להיות לבד באולפן ולהגיש תכנית; הם מלווים תמיד בנציג ראוי, לאיזון כמובן.

מה זה בכלל חשוב, אתם שואלים? מדוע לשחרר שוב את השד העדתי, להחריף את המחלוקת בין דתיים לחילוניים ולחדד את השסע בין ימין לשמאל? נכון שזה לא "פוליטיקלי קוקרקט" להעלות את הנושא, וצקצוקי הלשון יישמעו מכל עבר. אבל הבעיה העדתית כבר צפה סביב מועמדותו של עמיר פרץ לראשות הממשלה, והקושי שגילו מצביעים מסורתיים של העבודה להצביע עבורו (ראו מאמרו של אמנון לוי באתר זה). מה שיותר חשוב הוא שהתעלמות מהבעיה לא פותרת אותה, אלא להיפך - מחריפה.

חוסר האיזון הוא בעייתי בכל כלי תקשורת. ההנחה הבסיסית היא שיש שוק חופשי של דעות, ומגוון הדעות מאפשר לאדם הרציונאלי לגבש את עמדתו. ואגב, בניגוד לשוק הכלכלי, שבו יש מחיר לחופש בדמות חוסר שוויון ופער כלכלי - לחירות הדעות אין תג מחיר בצידה, והיא נושאת בחובה רק יתרון למאמינים בערכה. בהיעדר חופש ביטוי - וכאשר אין נגישות לציבורים שלמים לכלי התקשורת אכן נפגע חופש הביטוי - נפגם גם התהליך הדמוקרטי.

זאת טענה שמושמעת זמן רב, אומרים לי, ועובדה שהימין זכה בכל מערכות הבחירות מאז 1977 (כן גם ב- 1992, אם לוקחים בחשבון את הקולות שהלכו לאיבוד בשל הפיצול הרב בין שברי רשימות). נכון; אבל זה קרה למרות התקשורת, יתר על כן, קביעת סדר היום והנחות היסוד של הדיון הציבורי על-ידי התקשורת השפיעו מאוד על התהליכים שהתחוללו במדינת ישראל. ואם נכון הצורך באיזון ובגיוון בכל כלי תקשורת, על אחת כמה וכמה בגלי צה"ל. ראשית, זו תחנה ממלכתית ולא פרטית. שנית, היא משמשת שער כניסה מרכזי, שלא לומר מונופוליסטי, לשוק התקשורת הישראלי. למדינת ישראל מגיעה תקשורת הוגנת ומאוזנת, והתיקון בגלי צה"ל הוא ראשית הדרך.

• לצורך גילוי נאות: כותב שורות אלה אינו דתי, אינו ספרדי וכן, גם לא שמאלני.
  

הרצל מקוב, מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין, שימש ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר וראש ההנהגה העולמית של בית"ר