עוני 2008

זה חמש שנים מפרסם ארגון "לתת" את דו"ח העוני האלטרנטיבי - המבקש להציג את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים בישראל, המסתתר מאחורי המספרים והנתונים הסטטיסטיים היבשים שמפרסמים מוסדות ממשלתיים. לפניכם נתונים מתוך הדו"ח האחרון לשנת 2007

ממצאי הדו"ח לשנת 2007 מעידים על תהליך במסגרתו מצטמצמת באופן עקבי יכולתם של הנזקקים לספק לעצמם ולבני משפחותיהם את תנאי המחיה האלמנטריים בתחומים הבסיסיים: תעסוקה, חינוך, בריאות, דיור ותזונה

• תלות קריטית של הנזקקים בסיוע הוולונטרי: 60% ממקבלי הסיוע ובני משפחותיהם היו נאלצים לאכול רק עד 2 ארוחות חמות בשבוע ללא סיוע מעמותות המזון
  

• 46% מהמשפחות הנתמכות מקבלות מעמותות חצי או יותר מסל המזון הנחוץ לקיום
  

• מגמות הגדילה בביקוש ובחלוקת מזון ממשיכות גם ב-2007: רוב העמותות מדווחות על גידול ממוצע של 24% הן בדרישה למזון והן בכמות המזון שחולקה
  

• 78% מהציבור הרחב מסכים כי ניתן להגדיר רעב במשפט חוסר יכולת לדאוג לתזונה בסיסית מינימלית. כלומר, רוב הציבור אינו תולה את הגדרה "רעב" בתחושה פיזית בהכרח, כי אם ביכולת העצמאית לספק לאדם ומשפחתו מזון בסיסי
  

• כשליש מהנתמכים (31%) התנסו במצב של רעב; ירידה של 16% מ-2006 (36%)
  

• רוב הנזקקים (57%) אוכלים 2 ארוחות ביום לעומת רוב בציבור הרחב (58%) האוכלים 3 ארוחות ביום ויותר
  

• 43% מהמשפחות העניות מרובות ילדים; 33% מהן חד-הוריות; 38% מובטלים תקופה ממושכת; 18% מהמעמד הבינוני
  

• רוב הנזקקים המקבלים סיוע הן נשים בעלי השכלה תיכונית ומטה
  

• בבית 3.66 ילדים בממוצע; השכר הממוצע למשק בית עומד על 2,864 שקל לחודש
  

• מתגוררים בדירות שאינן בבעלותם ומתקשים בתשלומי המשכנתא או שכר הדירה; רובם חווים ניתוקי חשמל, טלפון, מים או גז
  

• הנזקקים מיואשים ממצבם ומעריכים שהם וילדיהם ימשיכו להיות עניים
  

• הרוב המוחלט זקוק לטיפולי שיניים אך אין באפשרותם לממן טיפולים אלה
  

• משפחה ממוצעת מוציאה בממוצע 1,575 שקל בחודש על מזון; הסיוע שהנתמכים מקבלים מהעמותה מהווה כחצי מכלל המזון שהם צורכים
  

• לרוב הילדים אין ציוד לבית הספר והם אינם מקבלים חינוך משלים
  

• בקרב העובדים, הרוב מועסקים במשרה חלקית או במשמרות; מרבית הנזקקים מעדיפים לעבוד על פני קבלת קצבה חודשית
  

• הנתמכים מעולם לא ביקרו בחו"ל ורבים מהם לא יצאו לנופש בארץ
  

• בשנת 2007 ניכרת ירידה של 12% בשיעור התרומות לעמותות
  

• מחצית מהעמותות (49%) מעריכות שללא תוכנית ממשלתית לחלוקת מזון הן לא תוכלנה להחזיק מעמד; עליה של 53% בהשוואה ל-2006 (32%)
  

• 72% מהעמותות אינן מצליחות לתת מענה לכל הפונים אליהם
  

• בשנת 2007 חלה עליה של 6.5% במספר המתנדבים בעמותות וירידה של 14% בשיעור המתנדבים בציבור הרחב מ-21% ב-2006 ל- 18% ב-2007
  

• ארגוני ועמותות הסיוע נתפסים בציבור כגורם שפחות מכל אמור לטפל בבעיית העוני (2%); אולם מהווים את הגורם שבפועל מטפל בבעיה (62%)
  

• בקרב הגורמים השלטוניים מתקיים יחס הפוך: 89% מאמינים שהממשלה צריכה לטפל בבעיה אולם רק 13% תופסים את הממשלה ככזו המטפלת בה בפועל 
  

לראשונה מאז פורסם הדו"ח, בעיית העוני אינה נתפסת כדחופה ביותר או כשנייה לבעיית הביטחון. הדבר מעיד על שחיקה בתודעה הציבורית ביחס לדחיפות הטיפול בבעיה, על אף ששיעורי העוני והיקפו לא הצטמצמו

• שחיקה בתפיסת הציבור את בעיית העוני: ירדה למקום הרביעי בדחיפות לטיפול
  

• רק 35% תופסים את העוני כבעיה הדחופה ביותר לטיפול. החינוך תופס את המקום הראשון (50% מהציבור); ואילו הביטחון והשחיתות נתפסים בעיני 37% מהציבור כבעיות הדחופות ביותר לטיפול
  

• 72% מהציבור מאמינים להערכות כי 1.6 מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני
  

• שלוש הסיבות העיקריות לעוני הן שכר או תנאי משרה לא מספקים (37%); העדר טיפול ממשלתי (34%); ומחסור במקומות עבודה (30%)