בשלח: תמצית ההיסטוריה של עם ישראל
הפסוק הראשון בפרשתנו מנבא את מה שנועד לעם ישראל בכל הדורות: לצאת משעבוד לגאולה ואח"כ שוב שעבוד וגאולה, גלגל חיים שנע מאסון לתשועה. וכל זה מדוע? ומתי מגיעים למנוחה ולנחלה? אפיקורוס, חבר בית מדרש הטוקבקים של רוחמה וייס, עם פרשת השבוע
"ויהי בשלח פרעה את העם" - יעודו של עם ישראל בעולם מתגלם בפסוק הראשון של פרשת "בשלח". תחילת הפרשה מתארת את הדרך שבחר ה' להוביל את העם אל ארץ ישראל, אך השימוש הוא במילה "בשלח" במקום במילה יציאה: 'ויהי בצאת העם ממצרים'? הבחירה במילה 'בשלח' מגלמת את תמצית ההיסטוריה של עם ישראל, את תכליתו ויעודו בעולם.
הפסוק הראשון מתאר את סיומו של השיעבוד הראשון, שמייד אחריו מנצנץ השעבוד הבא. דבר זה בא ללמד על מה שנועד לעם ישראל במהלך הדורות: לצאת משעבוד לגאולה ולאחריו שוב שעבוד וגאולה, גלגל חיים שנע מאסון לתשועה. וכל זה מדוע? כדי שהעם ימלא את יעודו – לצרוף את הגויים, לחיות בקרבם ולשמש להם מופת, להודיע דבר ה' בעמים, כדי שתהיה זו אזהרתם שלא יאמרו כיצד 'עונשין ואין מזהירין', עד שיבוא היום וישיגו את יעודם, ע
ואיפה נאמר כל זה בפסוק אחד בראש פרשה זו?
"ויהי בשלח פרעה" – משעה שהסתיים שעבוד ראשון זה, "ולא נחם אלהים" – ולא הניח להם אלהים, "דרך ארץ פלשתים" – כבר מנצנץ השעבוד להבא – שיבוא על העם דרך ארץ פלשתים, "כי קרוב הוא" אין בין שעבוד לשעבוד אלא אתנחתא , "כי אמר אלהים" – כי זו גזרת אלהים, "פן ינחם העם" – שלא ינוחו העם לאורך ימים ואז יתנוונו מבחינה רוחנית, "בראותם מלחמה" – ואז, אם רק 'יראו מלחמה' – יראו צורך כלשהו להיאבק "ושבו מצרימה" – יחזרו מיד למצב של חוסר אונים, עבדות ושפלות הרוח, כפי שהיו במצרים.
חז"ל אמרו כי הקב"ה עשה צדקה עם ישראל שפיזרם לבין האומות (פסחים פז:), ויש לומר עוד כי הקב"ה עשה צדקה גם עם האומות שפיזר את ישראל בתוכם, כי אין שום דרך לעם ישראל למלא את יעודו כאור לגויים כשהוא יושב לבטח בארצו, שאז אינו משמש מופת אפילו לעצמו, כשם שאמר משה "וישמן ישרון ויבעט", אלא על ידי שיתפזר בין האומות ויחיה בתוכם, ושיהיה בצרות ויוושע מהן, שוב ושוב, ומכאן ילמד ישראל, ואף ילמדו האומות, ויפנימו את המופתים שנועדו לנטוע את ידיעת ה' בקרב העמים.
יציאת מצרים היא ראשית הופעת ה' בעולם בקרב האומות . היא המגדירה את מעמדו של ה' בעולם, והיא עיקר התורה. ה' אינו נקרא על שם בריאת העולם, או בריאת האדם, אלא על שם הוצאת עם ישראל ממצרים. וכבר בתחילת עשרת הדברות הדבר מובהר בדיבר הראשון: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". לא בורא שמים וארץ, לא בורא האדם, אלא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ויש להוסיף כי יציאת מצרים מגדירה גם את יעודו ותכליתו של עם ישראל, הלוא לשם כך יצא ממצרים, לשם כך נבחר "להיות לו לעם סגולה" ולשם כך נועד להמשיך ולסבול משעבוד מלכויות, כדי שיתפזר בעמים ויפיץ את ידיעת ה' בתוכם, יקדש את ארצותיהם במעשיו, ורק עם סיום תפקידו – יקבץ ה' את נדחיו ויגאלו גאולה סופית.
וכך אמרו חז"ל (ברכות יב):
"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיהו כג) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל ל."
כלומר, עד לימות המשיח – יציאת מצרים עיקר, נ
טיעת מעמדו של ה' בעולם ע"י מופת יציאת מצרים, מילוי תפקידו של העם בין האומות, זה העיקר, כדברי הנביא ירמיהו וחז"ל, ואילו שעבוד מלכויות אינו אלא הדרך שבה בחר ה' עבור עם ישראל לקיים את יעודו בעולם, להביא את דבר 'יציאת מצרים' הרוחנית לעולם, וכאשר תבוצע המשימה – ועם ישראל יתקבץ בארצו, אזי לא יוגדר מעמד ה' בעולם ע"י יציאת מצרים, לכן לא ייאמר עוד "חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים", אלא מעמד ה' בעולם יוגדר על ידי גאולת ישראל וקיבוצם, "כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל .. . מכל הארצות אשר הדחתים שם". ואז כדברי חז"ל, גאולת העם משעבוד מלכויות תהא העיקר ואילו יציאת מצרים טפל לו.
באתי לכתוב לכם על פרשת בשלח, ו"נתקעתי" בפסוק הראשון... ואתם, כיד הפרשנות הטובה עליכם תעסקו בהמשך הפרשה, ויש בה מכל טוב.
שבת שלום לכולם
לפנייה לכתב/ת 
