"הנני, אליעזר": התכתובות היהודיות של לאונרד כהן
"אראה אותך בהר סיני": עם חותמת המשלבת את ברכת כהנים ומגן דוד, חתם לאונרד כהן עשרות התכתבויות עם חזן בית הכנסת שבו גדל, "שער השמים" שבמונטריאול. כעת נחשפות התכתובות האחרונות שבהן הביע אחד מגדולי היוצרים בני זמננו שהיה גם כהן ונכדו של ראש הקהילה, את אהבתו וזיקתו ליהדות
ממש כמו השירים שלו, גם המכתבים שכתב לאונרד כהן הביעו עולם שלם בשורה, לעתים במילה בודדת. את המשפטים שלח בדואר האלקטרוני. תכתובת לא ארוכה, חלקה בעברית, שניהל עם גדעון זלרמאייר, חזן בית הכנסת "שער שמים" במונטריאול. השניים החלו להתכתב שנים לפני מותו של כהן – ועתה זלרמאייר מראה לי את המיילים שנשלחו מכתובתו הפרטית של כהן, בהם גם ההודעות האחרונות שבהן הביע את אהבתו וזיקתו ליהדות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
כך, בחודש יולי 2016, בעת שזלרמאייר ביקר בישראל וכתב לכהן כי הוא שומע את השיר שלו מתנגן בבית קפה ירושלמי, השיב לו כהן: "תודה רבה, גדעון היקר. נסיעה בטוחה בעירנו הניצחית". את המייל חתם בשם שבו חתם את כל התכתובות בין השניים: "אליעזר", כשמו העברי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הרב הראשי משיב: "נישואים אזרחיים? הגט ברבנות"
- המכה הבאה: תוכיח שיש לך "דם יהודי"/ הרב ד"ר שאול פרבר
- תופעה: יוצאי ברית המועצות שמתקרבים ליהדות מעבר לים
לכל מייל נהג להוסיף צריבה של מסדר הלב המאוחד, איור המשלב את תנועת הידיים של ברכת הכהנים עם לב ומגן דוד. במשפחתו של כהן נהגו להשתמש בחותמת זו בעבר, וכהן הרגיש כי בהתכתבויותיו עם החזן היהודי, ראוי לחתום בחותמת זו.
גם בתקופות העמוסות ביותר בקריירה שלו, כשהוא חווה רנסנס מאוחר והקהל נוהר לקונצרטים שלו, כהן הקפיד להתכתב עם זלרמאייר, המשמש חזן בבית הכנסת שאותו בנה סבו של כהן. הוא ראה בו את מי שאוחז באור המורשת של משפחתו, ושמח להצית את האור שוב ושוב בהתכתבויות ביניהם - וגם בשיריו.
חודשיים לפני פטירתו הוציא כהן את אלבומו האחרון, ובחר לשלב בו את מקהלת בית הכנסת ואת זלרמאייר, באופן שנתפס לא רק כהוכחה נוספת לאהבה הרבה שגילה כהן לדתו - אלא גם כמעשה חריג במונחים מוזיקליים. כהן הקפיד לאורך הקריירה ללהק זמרות לקולות רקע, והייתה זו אחת הפעמים הבודדות שבהן העדיף מקהלת בית כנסת כל-גברית, על פני שירת נשים.
מאוחר יותר ציווה כהן כי זלרמאייר יערוך את טקס הלוויה שלו. היה זה אקורד סיום למערכת יחסים שבמסגרתה כרך את לבו ואמונתו עם בית הכנסת של אבותיו במונטריאול. אבל רק עתה נחשפים הפרטים של מערכת היחסים המיוחדת, ואותה תכתובת החושפת צד רך, אינטימי ואישי בחייו של אחד מגדולי המוזיקאים של העת המודרנית.
לא כתב את שם השם
כהן (82 במותו) נולד בשנת 1934 בשכונת ווסטמונד, איזור דובר אנגלית במונטריאול, למשפחה יהודית-קנדית ממוצא מזרח-אירופי. אמו, מאשה קלוניצקי, הייתה בתו של הרב שלמה זלמן קלוניצקי, ששימש ראש ישיבת קובנו בפולין. לזרוס, סבו של אביו של כהן, היה מראשי הקהילה היהודית במונטריאול. סבו, ליון כהן, מייסד הקונגרס היהודי-קנדי, הניח בשנת 1847 את אבן הפינה, ובנה את "שער השמים" - בית הכנסת האורתודוכסי הגדול ביותר בקנדה. לאביו של כהן, נתן, הייתה חנות בגדים. הוא נפטר כשלאונרד היה בן תשע בלבד.
שורשיו נטועים היטב בבית הכנסת ובשכונה הירוקה והיפהפייה, בפרבר נעים של מונטריאול. באחד המסדרונות קבועות תמונות מחזור של בית הספר לעברית של בית הכנסת. באחת מהן, בשורה הראשונה, כמעט נחבא ומעט מבויש, עומד נער צעיר וחייכן. ברשימת השמות מופיע השם L. Cohen. משפחת כהן האורתודוכסית נהגה לפקוד את המקום בקביעות, ובראיון שהעניק למגזין "ניו-יורקר" זמן קצר לפני מותו, סיפר כי"גדלתי בבית הכנסת הזה... והרגשתי שייכות שיבטית עמוקה".
מזה 13 שנים משמש זלרמאייר (41) חזן בית הכנסת. הוא נולד וגדל בניו-אינגלנד, אביו רב ואמו חובבת אופרה. קולו היפהפה מנעים את תפילות בית הכנסת שבימים טובים פוקדים אותו למעלה מאלף מתפללים, בסגנונות מוזיקליים שונים. כך גם הצטלבה דרכם של כהן ושל זלרמאייר, ולמרות שהראשון לא ביקר בבית הכנסת שנים רבות, הוא שמח על ההזדמנות לחדש את הקשר עם המוסד שבו גדל והתחנך.
"כבר לפני עשור נוצר בינינו הקשר", מספר זלרמאייר בראיון שאנו מקיימים לסירוגין בביתו ובבית הכנסת במונטריאול. "קרובת משפחה של כהן נתנה לו במתנה דיסק של קטעי חזנות ותפילות ששרתי בבית הכנסת, והוא סיפר לה שהוא נהנה מאוד מהקטעים הללו. היא נתנה לי את כתובת המייל שלו, ואמרה שהוא ישמח לשמוע ממני, אבל לא רציתי להיראות כמו מעריץ נלהב אז חיכיתי עד ראש השנה, ושלחתי לו מייל עם ברכת שנה טובה.
"הוא כתב לי מייל חביב בחזרה: 'אני שמח לשמוע ממך ושמח שאתה ממשיך את מורשת בית הכנסת'. בחג הפסח באותה שנה שלחתי לו מייל עם ברכת חג שמח, והפעם הוא כתב מייל בסגנון אחר. הוא כתב: 'אראה אותך בהר סיני', חתם בשם אליעזר - וצרב לגוף המייל את החותמת של ברכת הכהנים. בראש השנה לפני שנתיים הוא שלח לי מייל, בירך אותי בברכת שנה טובה, וחתם בצריבה של הפסוקים הנאמרים בברכת כהנים: 'יברכך ה' וישמרך...'. אבל בכל מקום בו הופיע שם השם, הוא החליף אותו בסמל מסדר הלב המאוחד, סמל הכהנים. כאילו ביקש שלא לומר את שם השם לשווא".
ציטוטים מהתפילה ומהסליחות
הם המשיכו להתכתב במשך השנים, בעיקר בחגים. זלרמאייר לא רצה לנדנד, אבל כהן תמיד השיב, בירך בעברית והודה באדיבות. לפני כשנה וחצי, בראש השנה, שלח לזלרמאייר ברכה מרגשת: "אני מאחל לך שקולך יעלה ויגיע למקום ויביא עמו את הברכות". את המילה "המקום" (Place) כתב כהן עם אות גדולה, רמז לכך שהתכוון לאלוהים ולא למקום ערטילאי.
חודשיים לאחר מכן שלח כהן מייל לזלרמאייר, והאחרון שיפשף את עיניו בתדהמה: "אני מבקש למצוא את הצליל של בית הכנסת 'שער שמים'", כתב - והזמין את זלרמאייר ואת מקהלת בית הכנסת לקחת חלק בהקלטות האלבום You Want It Darker. "הוא רצה אווירה שונה מזו שהייתה באלבומיו הקודמים. הוא אמר לי שהוא רוצה עכשיו אלבום יותר רוחני, עמוק, כהה. לא בכדי הוא ביקש לשלב בשיריו פסוקים ותפילות מהיהדות, כמו 'יתגדל ויתקדש' ו'הנני'".
בצד ההנחיות המוזיקליות, הבין זלרמאייר כי מדובר באלבומו האחרון של כהן. "הוא היה אמור להגיע ולהקליט איתנו במונטריאול, אבל זמן קצר לפני ההקלטות, כתב: 'יש כמה בעיות בריאות שאני צריך לטפל בהן ועליי להישאר בלוס-אנג'לס. מתנצל, אליעזר'. הוא לא פירט מעבר לכך, ואני לא שאלתי. בנו, אדם, שאף הפיק את האלבום, סיפר שהוא לא מתפקד היטב, אבל לא הבנתי את חומרת המצב.
"כעבור שבועות אחדים אדם שלח אלינו את מילות השירים שבהם רצה שנשיר קולות רקע. בשיר 'הנני' ראיתי שהוא הוסיף מילים מתפילת קדיש כמו 'יתגדל ויתקדש שמי רבא', את השורה 'אני מחוץ למשחק' וציטט מתפילת סליחות 'לך הגדולה ולנו בושת הפנים'. ואז אדם אמר שזה כנראה האלבום אחרון, וכי לאונרד רוצה לסגור מעגל".
אדם כהן שלח לזלרמאייר הקלטות עם דמו לשירים כפי שלאונרד היה רוצה לשמוע. ההנחיה הייתה ברורה: כהן רצה אווירה של בית כנסת וקולות של מקהלה. הוא השאיר בידי זלרמאייר בחירה חופשית לשיר ולשלב קולות רקע כראות עיניו.
"שמרנו הכל בסוד, אפילו על דפי התווים לא כתבנו את שם השיר או המבצע, שלא ידעו. הקלטנו את הדמו בבית הכנסת, ושלחנו את התוצאה לכהן. הוא כתב: 'אני מכיר את הבימה הזו היטב. ברכות, חברים יקרים. תודה על עזרתכם'. גם אדם אהב את התוצאה, והודיע כי יגיע למונטריאול להקליט איתנו את קולות הרקע באולפן מקצועי... אבל איך אתה גורם ל-14 חברי מקהלה נלהבים לשמור סוד? אתה לא מספר להם שום דבר עד הרגע האחרון".
הרב אישר לשיר את הציטוטים מהברית החדשה
שבועיים לאחר מכן הגיע אדם להקלטות. "נפגשנו מחוץ לבית שבו גדל אביו. נכנסנו פנימה ומצאנו אורגן, גיטרה ופנקס שבו כתב לאונרד שירים בשנות צעירותו. זה הרגיש כמו מקום קדוש, כאילו אתה נוגע בפיסת היסטוריה. משם המשכנו לאולפן 'פלאטו' שבו לאונרד הקליט שירים רבים בעבר. שם בישרנו לחברי המקהלה שאנחנו מקליטים קולות רקע לשיר 'הנני', שייכלל באלבומו החדש. הם היו נרגשים ועצבניים מדי. פתאום אדם הוציא את האייפון, לחץ על כפתור ההקלטה ואמר לכולם: 'תנופפו ותגידו שלום ללאונרד'. כך ירד הלחץ.
"התחלנו את ההקלטות. אחרי חמש שעות של קולות רקע הצעתי לאדם: 'למה שלא אקליט קולות רקע בסגנון מעוואל חזני'? כלומר לשחזר ממש תפילה מבית הכנסת. הוא התרצה, ובאחת בלילה נשארנו שנינו באולפן והקלטנו את המעוואל".
עם סיום ההקלטות הגיעה פנייה נוספת מאדם, עם מילות השיר It Seems The Better Way, ובו גם ציטוטים מהברית החדשה, שעסקו בישו. "קיבלנו אישור מרב בית הכנסת לשיר קולות רקע בשיר, כיוון שהיו בו מילים כמו 'אני חושש שזה מאוחר מדי עבורי'. שרנו ברקע מלודיה מברכת הכהנים, מהמנגינות הבסיסיות ביותר של העם היהודי, שהשתלבו היטב עם נגינת הכינור בשיר. החלטנו לשלב את המלודיה בתחילת השיר ובסופו, על מנת לרמוז שכהן נולד יהודי, במהלך ימי חייו היו לו אמונות שונות אחרות - אבל הוא מסיים את חייו כיהודי. הוספתי קול גבוה לנגינת הכינור, כדי שיישמע כמו בת קול מעולם אחר. רצינו שכהן יתחבר לשיר לא רק מבחינה מוזיקלית, אלא גם לסיפור הסמלי מאחורי קולות הרקע שלנו".
ימים אחדים אחרי ההקלטות, כתב כהן: "גדעון, קולך נשמע בהיר וצלול, שולט היטב על סופו של השיר ומאיר אותו. אהבתי מאוד. אליעזר". כעבור זמן רב שלח מייל נוסף ובו לינק לקטע וידיאו שבו להקת הרבנות הצבאית שרה את "הללויה", וכתב: "אני מקווה שתאהב את הגירסה של החיילים הצעירים". בראש המייל, כתב באותיות גדולות בעברית: "הנני".
לצד התכתובות הללו זלרמאייר לא שמע דבר על ההקלטות. "לא הייתי בטוח אם הוא אהב את התוצאה או לא. רק בחודש אוגוסט בשנה שעברה, זמן קצר לפני שהאלבום יצא לאור - קיבלנו הודעה על כך שהשירה שלנו מלווה את שני השירים".
אקורד הסיום של אליעזר כהן
ב-7 ביוני בשנה שעברה שלח כהן לזלרמאייר ציור יפהפה שצייר במו ידיו – דיוקן עצמי, שאויר במכחול ובצבע פחם. תחת דיוקנו, הדפיס כהן את הפסוק "לאל ברוך נעימות יתנו" מתוך תפילת שחרית של שבת וחג. מסביב לו הטביע את סמל מסדר הלב המאוחד ואת חותמת שמו בבודהיזם, הדת השנייה שאימץ במהלך חייו. את הציור עיטר בכיתוב: "רק להיות אחד מהם, אפילו בדרגה הנמוכה ביותר", שמתייחס למלאכים בסולם יעקב.
השיר "הנני" היה אקורד הסיום של כהן. "אני מוכן, אלוהיי", הוא שר – וחזר על המילה "הנני" בעברית שלוש פעמים. הנני - כמו אברהם אבינו בעקידת יצחק, ומקהלת בית הכנסת "שער השמים" מזמרת ברקע כמלווה אדם העולה השמיימה. כהן היטיב לתפור את השיר בידיעה כי ישמש כצוואתו.
כך, זמן קצר לפני שיצא האלבום, הוא שלח מייל לזלרמאייר, אך הפעם לא היה מדובר בברכת חג או בהצעה מוזיקלית. כהן ביקש שילך לבקר את קברי אבותיו בימים הנוראים, וזלרמאייר מילא את בקשתו: "שלחתי לו מייל חוזר עם תמונה של אחוזת הקבר שבה טמונים בני משפחתו בבית הקברות במונטריאול... אז הבנתי שהוא ככל הנראה חולה".
למה לדעתך הוא התקרב כך ליהדותו בערוב ימיו?
"אני לא בטוח שהוא התרחק ממנה. לאונרד דומה ליהודי מונטריאול – הם מחוברים ליהדות באופן מסורתי ותרבותי, אבל לא דתיים. אחד מחבריו סיפר לי שערב שבת אחד הלך עם לאונרד למסעדה קוריאנית בלוס-אנג'לס. לאונרד הגיע עם שקית פלסטיק והם הזמינו אוכל. כשהאוכל הגיע, לאונרד הוציא מהשקית חלה, כוס קידוש ויין כשר – וערך קידוש. רק לאחר מכן הם סעדו את לבם במטעמים קוריאניים.
"הוא היה אדם רוחני, שהתעניין בפילוסופיות של הנצרות והעמיק בלימודיו. כשרצה לדעת על בודהיזם, הוא הלך ולמד מהמאסטר הגדול ביותר. כשנשאל על הבודהיזם, בראיון ל'גרדיאן', הוא ענה: 'אנשים חושבים שאני מחפש דת חדשה, אבל אני שמח עם הדת הקודמת'. הוא רצה לחפש משמעות והיה סקרן כלפי דתות, כפי שהיה סקרן ביחסיו עם נשים או בהתנסויות עם סמים".
"הוא מת, אבל אנחנו בקשר"
למרות הקשר הטוב בין השניים, כהן וזלרמאייר נפגשו פעם אחת בלבד: שבועות אחדים לפני מותו של כהן. למחרת יום הכיפורים האחרון הוזמן זלרמאייר למסיבת העיתונאים העולמית ששבה הושק האלבום האחרון של כהן, You Want It Darker. האלבום הושמע במלואו בפני העיתונאים, ובתום ההשמעה, נכנס כהן לחדר.
"כולם נעמדו בשקט מוחלט, כאילו היה מדובר ברב גדול שנכנס לחדר", מספר זלרמאייר בהתרגשות. "הוא התיישב, ורק אז מחאו לו כפיים. הוא היה נראה חיוור וחלש, אבל היה לבוש יפה ושפע הומור, כהרגלו. באותו רגע הבנתי הכל וחיברתי את הנקודות. בסוף מסיבת העיתונאים נפגשנו פנים אל פנים. בעיניו היה מבט חם ואוהב, ועל אחת מאצבעותיו הייתה טבעת עם סמל הכהנים. מצאתי בבית הכנסת ספר מחזור של יום כיפור שהוענק לאחותו המנוחה כשהייתה בת 12, כפרס על הישגיה בלימודים. הוא היה מאוד נרגש. הוא אמר: 'תודה, המתנה הזו מלאת משמעות עבורי, במיוחד לאור העובדה שקראתי בספר הזה רק אתמול'".
המייל האחרון שהחליפו השניים נשלח ב-26 באוקטובר, פחות משבועיים לפני שכהן הלך לעולמו. בבית הכנסת עורכים מדי שנה, מיד אחרי תפילת שמחת תורה, מופע סאטירי. זלרמאייר החליט לשלב במופע את שירו של כהן, "מגדל של שירים", ושלח לו הקלטה של השיר. "מקווה שזה יעלה חיוך על פניך", כתב לו, ונענה ב"אהבתי את זה". בעברית חתם: "חזק, חזק ונתחזק", הנאמר בשמחת תורה. "השבתי לו בהומור: 'מקווה שלזרוס, סבא-רבא שלך, גם היה אוהב את התוצאה', והוא השיב: 'הוא אוהב את זה... הוא מת, אבל אנחנו בקשר'. כנראה שהבין כי תוך זמן קצר ייאסף אל לזרוס ושאר אבותיו".
סגר מעגל בהלוויה
בשעות אחר הצהריים ב-7 בנובמבר התקשר רוברט קורי, מנהלו של כהן, לזלרמאייר. "הוא אמר לי: 'לאונרד נפל בבית, נשכב במיטה ואינו מגיב'. הוא דיבר במשך רבע שעה, אמר שהוא זקוק להדרכה רוחנית והזכיר גם את בית הקברות. כעבור שלושים שניות הודיע כי כהן נפטר. הוא אמר שלאונרד ביקש בצוואתו שאני והרב שעייר נערוך את טקס ההלוויה בסגנון מסורתי, אך ביקש שלא להכביר במילים. הוא גם ביקש להיקבר לצד אבותיו במונטריאול, בחלקת הקבר הצנועה של משפחתו". לאחר שנקבר נודע לזלרמאייר שאת חלק משירי האלבום האחרון הקליט כהן במיטת חוליו, בבית החולים.
למרות שטרם הותקנה מצבה מעל קברו, הוא הפך לאתר עלייה לרגל. בבית הקברות מספרים כי מדי יום מגיעים מעריצים. לצד המצבה המשפחתית מישהו הניח נר בתוך מתקן ירוק קטן, ומעריץ אחר הניח ציור של ציפור על תיל, כשמו של סרט תיעודי שנעשה על כהן. עכשיו גם האוטובוס המסיע תיירים בין אתרי התיירות של העיר עוצר כאן, בכניסה. תחנת חובה במונטריאול.
גם בית הכנסת של כהן הפך לאתר תיירות. "מגיעים לכאן אפילו מאוסטרליה, ואנחנו מנסים לשמור על גבול הטעם הטוב, שלא ייראה כאילו אנו משתמשים במותו", מבהיר זלרמאייר.
הוא עצמו שומר על קשר עם בני משפחתו של כהן. "את בתו לורקה פגשתי בטקס האשכבה לכבודו בלוס-אנג'לס. אחד מילדיה נקרא ליון, על שם סבו של לאונרד שבנה את בית הכנסת שלנו. אדם ואני שומרים על קשר רצוף ומתכננים פרויקטים מוזיקליים שונים לזכרו, ובהם קונצרט גדול במונטריאול. אדם לא מגלה את אותה רמת עניין שלאונרד גילה ביהדות, אבל בנו הולך לבית ספר יהודי ובקרוב יחגגו לו בר מצווה. אני מניח שהוא ממשיך במסורת אביו, בדרכו. הקשר שלי עם לאונרד כהן לא הסתיים עם מותו. הנני כאן כדי לשיר בבית הכנסת של אבותיו, במקום שבו נולד ונפטר".
הזהות היהודית של לאונרד כהן הפכה, לאחרונה, לנושא תערוכה גדולה ונודדת של ארגון "לימוד" FSU המקיים כנסים בקרב צעירים יהודים דוברי רוסית ברחבי העולם, על מנת לחזק ולשמר את זהותם היהודית. בכנס שהתקיים לפני שבועות ספורים בניו-יורק, ובו נטלו חלק למעלה מאלף צעירים מכל רחבי החוף המזרחי - הושקה התערוכה העוסקת בשורשיו של כהן, ביוזמת מייסד הארגון, חיים צ'סלר.
את התערוכה אצר ד"ר יואל רפל, והיא כוללת סקירה של הסממנים היהודיים הבולטים בחייו של כהן, לרבות משפחתו ששורשיה נטועים באוקראינה, סביו וכמובן שיריו מרובי ההקשרים היהודיים. בשנה הקרובה היא תוצג בערים נוספות בעולם.
הכותב היה אורח כנס "לימוד" FSU
לפנייה לכתב/ת 
