כולנו רהיטים במשחק הגדול של השלטון
כולנו רהיטים במשחק הגדול של הפטריארכיה השלטת, והיא מזיזה אותנו ממקום למקום כרצונה. אפשר לאפשר סחר בגופם ונפשם של נשים ושל ילדים בישראל ובמדיין, אפשר להשפיל להט"בים – אחרי הכל, למנהיגים יש אידיאולוגיה, ואנחנו השלבים שעליהם הם דורכים בדרכם מעלה
תג מחיר
בפרשת השבוע מופיע הציווי המפורש היחיד בתורה לנקמה לאומית (במדבר ל"א, ב'-ג'): "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
איך נראית נקמה?
נקמה לא מסתפקת בגביית מחיר העוול. נקמה היא כדור שלג והיא חוזרת אל הפוגע בתוספת ריבית.
קין המגורש והמבוהל קובל בפני אלוהים (בראשית ד', י"ד): "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה... וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי". בתגובה מגיש לו אלוהים כוח-מגן ששמו "נקמה"': "וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם". מי שיקום את נקמתו של הבל, או יהרוג את קין מסיבה אחרת, יינקם פי-שבע.
כל נקמה תגבר מעט או הרבה על קודמתה, ורבות מאתנו ימצאו עצמן כלואות בין שלביו של סולם הנקמה.
וגם מואב
מואב ומדיין בקשו לקללנו והיו לנו לרועץ בחטא בעל פעור. תוצאות האירוע ההוא היו 24 אלף איש מישראל שנהרגו במגפה. והנקמה? נציגי בני ישראל (12 אלף לוחמים, מחצית ממניין ההרוגים), הרגו את כל הגברים של מדיין, בזזו את עריהם ושרפו אותן.
מבחינת משה הנקמה עדיין לא הושלמה, והוא דרש להרוג את הבנים הצעירים והנשים ש"ידעו משכב זכר". הבתולות ניצלו ממוות, אך הפכו לשלל שחולק בין המשרתים בקודש לחיילים. סך הכול עוד 32 אלף ילדות שצורפו לעם הנוודים במדבר (ואם תרצו – ילדה ושליש לכל לוחם, והיתרה לכהנים).
תרבות של "הדרת כבוד"
המשפטנית, ד"ר אורית קמיר, חקרה את סוגיית הכבוד וחילקה אותה לארבעה סוגים. סוג אחד של כבוד היא מכנה "הדרת כבוד", וזו מהותו:
"בחברת הדרת כבוד, הדרת הכבוד היא רכושו היקר ביותר של אדם, והיא יקרה לו יותר מחייו... פגיעה בהדרת כבודו של הזולת מאדירה את הדרת כבודו של הפוגע על חשבון הנפגע, מכתימה את הדרת כבודו של הנפגע, והופכת אותו לבעל חוב של הפוגע. 'חוב הדרת כבוד' זה מחייב פירעון, והוא מטיל על הנפגע חובה לבצע התנהגות הדרת כבוד גמולית... פעולת תגמול מוחה את כתם הבושה... התנהגות הדרת כבוד גמולית חייבת להיות חריפה וחמורה יותר מן ההתנהגות (המביישת) עליה היא גומלת" ("שאלה של כבוד", 19-20).
הנקמה מתגוררת בשטחי המחייה של "הדרת כבוד"
בני ישראל היו מוכנים לסכן את חייהם על מנת להשיב את כבודם ואת כבוד האלוהים. הם גם הבינו היטב את סוגיית התמחור בתרבותם (מי שאיבד את כבודו לא יכול להישאר במקומו בהיררכיה החברתית), הפגיעה הנמיכה אותו אך הנקמה הראויה והלא מאוזנת תגרום לעלייתו בסולם הקהילתי. ההבדל בין משה ללוחמים היה בשאלה כמה גבוה עליהם לטפס.
נקמה היא בתה של הבערות
הנקמה מגיעה לעולם במקום שבו הפחד מעוור את יכולתנו להבין את מורכבות הקיום האנושי ולבחור בפתרונות מצילי חיים. ראיית האחר כאובייקט חסר מורכבות, שכל כולו רוע, והצבת השבת הכבוד כמטרה מרכזית - לא מאפשרות לברר מה באמת חשוב לנו, מה ראוי ומה לא ראוי בעינינו, ואיך ניתן למזער מחירים.
נקמה הופכת בני אדם משני צדי המתרס, לחיילים חסרי זהות ונשמה. לגופות, לניצבים במשחק מלכים אכזרי. כך וכך מתים בצד האחד יפרעו בכך וכך מתים בצד השני. ומה על האהבה, על המשפחות, על החיים הפרטיים, על החלומות?
בתרבות הנקמה החיים נמדדים במשקל ובשקל, ויקרתם מוערכת על פי הכבוד שמותם נוטל מהקהילה. תרבות הנקמה רותמת את החיים הפרטיים למרכבת היוקרה של הקהילה. תרבות הנקמה היא תרבות שמנצלת את החיילות הנאמנות שלה, ומשעבדת בראש ובראשונה את ההולכות לאורה.
רהיטים בסיפור הגדול
הגברים המידיינים נהרגים כיוון שדם מכופר בדם. הילדים? מאותה סיבה. הנשים הבעולות? נו, זה ברור, הן הרי הסיתו את בני ישראל בחטא בעל פעור. והנשים הבתולות? הן יאנסו כיוון שהעברת הבעלות על הנשים מהמפסיד למנצח, היא שובר תשלום חשוב ביותר בתרבות הנקמה. מחיקת האינדיבידואל היא מהותה של תרבות הנקמה - כולנו רהיטים בסיפור הגדול של האלים והמלכים.
ובפרשת השבוע הישראלית
שתי סוגיות שמרעידות השבוע את החברה הישראלית, קשורות לאותה אמונה מסוכנת ולפיה בני אדם ובנות חווה הם מספרים, הן ניצבות בסרט לא להן. האיסור על זוגות חד-מיניים לאמץ תינוקות ישראלים, וסוגיית הענשת הזנאים (רוכשי שירותי הזנות).
מטריפה המחשבה שמדינה האוסרת על סחר באיברי אדם, מאפשרת למעשה סחר בגופה המלא של אישה; לא נלחמת דיה בסרסורים ולא קובעת עונש למשתמשים בגוף ובנפש.
מגמת דה-הומניזציה מובילה את הפגיעה הנוכחית בזוגות חד-מיניים. כולנו רהיטים במשחק הגדול של הפטריארכיה השלטת, והיא מזיזה אותנו ממקום למקום כרצונה. אפשר לאפשר סחר בגופם ונפשם של נשים ושל ילדים, אפשר להשפיל להט"בים – אחרי הכל, לשלטון יש אידיאולוגיה ויש צרכים, ואנחנו נועדנו להיות השלבים שעליהם הם דורכים בדרכם מעלה.
"אין הסירחון תלוי אלא בגדולים"
סבך הפרשיות בהן משתרגות קרניו של ראש הממשלה, מעלה את שאלת האחריות של היושב בראש הפירמידה. ביבי, גם אני דתייה ואוהבת לפעמים להביא ראיות מפרשת השבוע, והנה רמז לפתרון שאלת האחריות שלך, שנשלח אליך השבוע הישר מדרשותיהם של חז"ל לפרשה. אולי פעם תקשיב ליהדות מהסוג הזה.
הדרשן שואל מדוע, בסוגיית הביזה, קצף משה על פקודי החיִל ולא על הדרגים הנמוכים יותר שהם אלה, שלטענתו, עסקו בביזה (ספרי במדבר, מטות, קנז): "לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף מן הביזה, ויקצוף משה על פקודי החיל?! מגיד שאין הסירחון תלוי אלא בגדולים".
ובבית המדרש של הטוקבקים א'
שוב תהיה מי שתכתוב שאני שונאת את היהדות, ומה עושה אחת כמוני במדור יהדות. ואשיב לך יקירה, שהבחירה לחלק את העולם ל"אוהבת" או "שונאת" עוזרת לך להדוף את טענותיי, אבל היא מרדדת את הדיון ונוטלת את עוקצו.
השאלה אם אני אוהבת את היהדות או שונאת אותה, היא לא השאלה הראשונה שעמה אני מתעוררת מדי בוקר. היום למשל אני מאותגרת על ידי הרעיונות היסודיים שלה, אני מנסה להבין אותם ולבקר בעזרתם את עולמי ואת משימות חיי. אם תניחי לרגע לשאלת "כן אוהבת", "לא אוהבת", תוכלי להתפנות לתוכן הדברים ולשאלה מה את באמת חושבת על תפיסת העולם המוצגת בפרשת השבוע, וכיצד תגיבי לטענותיי.
ומעבר לכל זה, תרבות נטולת ביקורת היא תרבות דיקטטורית, מנוונת ומדכאת ואין לי תוכניות להיות חלק מהמפעל הזה.
ובבית המדרש של הטוקבקים ב'
בשבוע שעבר דיווחתי על מעשים מגונים של רב בתלמידיו ברכבת ישראל. דיווחתי כאן ובפייסבוק ולא במשטרה, מהסיבה הפשוטה והמצערת שמניסיוני ומהבנתי את התהליך, כוחם של דיווחים למשטרה בנושאים אלה קטן ביותר (ולא תמיד בגלל המשטרה).
להפתעתי, חוקר במשטרה שקרא את הדברים פנה וביקש שאבוא להגיש תלונה על מנת לפתוח בחקירה. נו, ברור שבאתי.
ועכשיו? כל מי שצריכה לדעת מי הילדים, מי הרב ובאיזה בית ספר מדובר – יודעת. יכולתו של התיק להבשיל תלויה כעת בנכונות הקהילה לשתף פעולה ולהעיד. חברות שלי, האחריות על הילדים בידיים שלכן בלבד. אנחנו אחיותיכן יכולות לתמוך ולעודד. רק אתן יכולות לעצור את הפגיעה.
ובסרטון אני עונה למיכאל חדד, ששאל על יחסי להתמודדות הציבור הדתי עם אלימות מינית.
שבת שלום!
לכל הטורים של רוחמה וייס
לפנייה לכתב/ת 
