המאייר הנוצרי בן המאה ה-15 שביכה את חורבן ירושלים
במפה ששרטט עם כיתוב מתחתיה, מבכה הרטמן שדל את חורבנה של העיר היהודית - ומפרט את מיקום בית המקדש, חורבנו וביזתו - עניין לא שגרתי בשנת 1493: "הנרטיב היהודי-מקראי הופך לחלק מהנרטיב הנוצרי, וקדושת הר הבית היהודית מופנמת ומאומצת"
בשנת 1493 אייר נוצרי גרמני את ירושלים החרבה והשוממה: מראות העיר שעולה בלהבות יחד עם אתרים נוצריים שונים, חורבן המקדש וביזתו - והפיכת העיר לאיליה קפיטולינה. הכל היה שם, באופן חריג ביותר, לדברי מומחים, מאחר והנצרות של סוף המאה ה-15 העדיפה לשמוח לאידה של העיר, ולהאדיר את המכות שבאו על העם היהודי.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
התחריט הייחודי מופיע בספרו של הרטמן שדל, Liber Chronicarum - שהגיע לידי הספרייה הלאומית - ומתאר את ההיסטוריה האנושית מבריאת העולם ועד ימיו. לדברי ד"ר מילכה לוי-רובין אוצרת אוסף כללי ומדעי הרוח "בספרייה הלאומית", הספר שהודפס בנירנברג היה מיזם שאפתני שהתאפשר בזכות המצאת הדפוס.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- רב הכותל: "מחויב לחשבון נפש על שנאת החינם"
- ירושלים חרבה ושוממה? הרבנים שהחליטו לשנות את התפילה
בין חורבן ביתי לחורבן הבית: מקום לנחמה/
הרב אהד טהרלב
הטקסט המופיע לצד המפה מתאר את תולדות חורבנה של ירושלים
: חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנאצר, חורבן הבית השני על ידי טיטוס, לקיחת כלי המקדש והוצאתו להורג של שמעון בר גיורא ברומא, ולבסוף הפיכתה של ירושלים לאיליה קפיטולינה. בהמשך מציין המחבר כי העיר הייתה בידיהם של מלכים מערביים לפרקי זמן קצרים – אך אלה לא הצליחו להחזיק בה ולכן העיר נתונה עתה בידי גדודיו של מוחמד שעליהם כותב שדל כי הם "עם חוטא".
"חורבן המקדש נתפס כהוכחה לאמיתותה של הנצרות בסוף המאה ה-15", אומרת ד"ר לוי-רובין, ומבהירה כי "יש פה משהו אחר". הוא מספר את תולדות ירושלים מאז היותה יבוס, ולמעשה מזדהה עם ירושלים וכאב חורבן שני בתי המקדש.
"צריך להבין שבין לבין הייתה התקופה הצלבנית שבה הר הבית הפך להיות מקום קדוש נוצרי, שעליו המסגדים. אל-אקצא הפך למקדש שלמה וכיפת הסלע - למקדש האדון, כלומר לכנסיות. אז כבר שוכחים את הגלגול הראשוני, שבתקופה הביזנטית השאירו במכוון את ההר בחורבנו, כדי להזכיר את תבוסת היהדות".
פריחת האיסלאם שינתה את הנרטיב
המחבר מדגיש את השלטון הצלבני בעיר של המלכים קרל הגדול, קונרד ולואי - ומבכה וכועס על מה שהוא רואה כנפילת העיר בידי גדודיו של מוחמד. רובין מוסיפה כי האיור המתאר את בית המקדש יחד עם כנסיית הקבר (שעוד לא נבנתה אז) הוא איור אנרכוניסטי, המערבב בין תקופות בהתאם לראיית עולמו של המאייר.
לוי-רובין מסבירה את הסיבה לסיבוב הפרסה התיאולוגי: "הנצרות רואה בברית הישנה ובמִקרא חלק מההיסטוריה שלה, והיא ממשיכה את ההיסטוריה של עם ישראל מהחורבן. לפי התיאולוגיה הנוצרית, אלוהים נטש את היהודים, והנצרות היא הממשיכה, וכחלק מזה יש התחברות לתולדות בתי המקדש היהודיים, ובעצם לעתיד לבוא גם לחזון יחזקאל. בית המקדש השלישי הוא בתפיסה הנוצרית חלק מהגאולה יחד עם 'ירושלים של מעלה'".
לדברי לוי-רובין, החיבור אולי נראה במבט ראשון יוצא דופן, ייחודי ואפילו מפתיע באופן שבו מבטא נוצרי בן הרנסאנס אבל וכאב על חורבן המקדש, אך מדובר בחלק לגיטימי מהדוקטורינה הנוצרית שהתפתח באותה התקופה: "נכון שלכאורה יש פה שניות כזו, שמצד אחד המקדש נתפס כמייצג את היהדות, ומצד שני הוא לא, והוא חלק מההיסטוריה הנוצרית.
"למעשה, הנרטיב היהודי-מקראי הופך לחלק מהנרטיב הנוצרי. לפי ההפנמה הזו, קדושת הר הבית היהודית מופנמת ומאומצת, כשהם שוכחים בעצם את ההתעקשות שהייתה בתקופה הביזנטית להשאיר את ההר מוזנח וטמא עוד בטרם הכיבוש המוסלמי".
ירושלים במפות מראשית ימי הדפוס - ולפני כן
אנשים בכל העולם חלמו את ירושלים ונכספו לראות אותה. בדרך לשם שורטטו מפות, לא פעם בלי כל ידע גיאוגרפי או טופוגרפי ממשי. ד"ר מילכה לוי-רובין, אוצרת אוסף כללי ומדעי הרוח בספרייה הלאומית, סיפרה ראיון ל-ynet כי "יש מפות מסוגים שונים, ומטרותיהן עשויות להיות שונות בתכלית. מפה היא לחלוטין לא דבר אובייקטיבי. לעיתים יש ניסיון להציג את העיר 'כפי שהיא', ולעיתים בכלל מוותרים על זה לטובת ירושלים מדומיינת".
"המחויבות שיש היום לקנה מידה, הכיוון שממנו מציירים את המפה ועוד - כל זה לא היה קיים עד לפני מאתיים שנה. לכן בחלק גדול מהמקרים, אנשים מביטים על המפות ואומרים: זה לא מפה, זה ציור, כי נקודת המבט היא פנורמית".
בספרייה הלאומית שמוורת עשרות מפות "ירושלמיות", חלקן נדירות ועתיקות מסוג זה,וביניהן גם "מפת הנזיר" - איור מ-1590 לערך, המפה של דס האי, דיפלומט צרפתי מחצר המלך לואי ה-13 - ומפה של מלומד נוצרי בשם ניקולס דה לירה, שחי בסוף המאה ה-13 - אמצע המאה ה-14. מדובר באחת המפות הראשונות שנדפסו בנירנברג בשנת 1487.
