"האישה האחרת": בין הוליווד לאוהל יעקב
ג'ק של נטלי פורטמן עזב את הבית מול תהומות הצער - ויעקב של רחל הטיח בפניה מילים קשות. זה לא רק סרט הוליוודי או סיפור מן הפרשה. זו המציאות: דווקא ברגעים שבהם האדם הכי זקוק לבן הזוג, או לחבר הטוב, הם לא מסוגלים לתמוך בו
"האישה האחרת" בכיכובה של נטלי פורטמן, הוא מן הסרטים הרגישים והמדויקים ביותר שנוצרו בהוליווד. פורטמן מגלמת את אמיליה, אם טרייה שבתה התינוקת מתה מוות בעריסה, והסרט עוקב אחרי ההתמודדות האישית והסביבתית שלה עם האובדן.
הפרשנים עמלו למצוא פגמים שונים ומגוונים בדבריה של רחל, שיכולים היו לעורר את חמתו של יעקב. אך הרמב"ן מסביר באופן פשוט: "בעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בתחילת הדרך תומך בה ג'ק, בעלה, באופן מלא. אך עם הזמן העצב הולך ומתגבר, ואל מול תהומות הנפש הפעורים של אמיליה מכריז ג'ק שהוא "לא יכול לעשות את זה יותר". אמיליה עוזבת את הבית והזוגיות מתפרקת. לפחות עד לסוף ההוליוודי הצפוי.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי! וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?"
רחל פונה ליעקב ברגע של כאב קשה מנשוא, רגע שבו המוות עדיף לה מן החיים. ויעקב, במקום לחבק ולשדר אמפתיה, דוחה אותה בחדות. חכמינו זכרונם לברכה לא עשו לו הנחות, וביקרו אותו בחריפות כששמו בפי הקדוש ברוך-הוא את המילים: "וכי כך עונין את המעיקות?!"
מתוך תהומות של כאב
אך מה גרם ליעקב, שרק בתחילת הפרשה נישק את רחל וגלל עבורה את האבן מפי הבאר, להגיב בצורה קרה ומנוכרת כל כך?
עוד על הפרשה
זמן תיקון: בין רחל ולאה - לנשים המוטרדות
פרופ' רוחמה וייס
אז איך זה שיעקב גילה שהחליפו לו את האישה רק בבוקר? שתי אחיות רבות על לב של גבר אחד, והמדרש מנסה להשכין ביניהן שלום, אבל המחיר כבד: משלוש יוצאת אחת. רגע לפני שהמחאה החשובה ביותר בתולדות התנועה הפמיניסטית בדורנו מתמסמסת בגלל תירוצים - זה הזמן ללמוד מפרשת השבוע מה לא לעשות, ולייצר ברית מתקנת
מלשונו נראה שיעקב חש שיש בדברי רחל מניפולציה רגשית. אך אפשר שלא המניפולציה היא העיקר: עצם הכאב, כשהוא מוטח בפניו של יעקב ללא מעצורים, די בו כדי להרתיע וליצור ריחוק.
זה לא רק סרט הוליוודי או סיפור מן הפרשה. זו המציאות: דווקא ברגעים שבהם האדם הכי זקוק לבן הזוג, או לחבר הטוב, הם לא מסוגלים לתמוך בו. יש משהו בדיכאון העמוק, בכאב ללא-גבולות, שמפחיד אותנו. שמאיים עלינו. ולכן אנחנו מתרחקים ובונים חומות הגנה, במקום להעניק חום וקירבה.
בין רחל המשוררת לרחל אמנו
במסורת היהודית הקבלית ישנו מנהג של "תיקון חצות": פרקי תהילים ותפילות שאותם אומרים בכל לילה אחרי חצות. התיקון מתחלק לשניים: "תיקון רחל" ו"תיקון לאה". בחלק של "תיקון לאה" אומרים תפילות על בניין בית המקדש, ומבקשים על תיקון העולם וגאולתו. אך בחלק של "תיקון רחל" פשוט יושבים ובוכים על החורבן, קוראים קטעים ממגילת איכה ואומרים קינות. בלי לדבר על תיקון או על בניין.
כזאת היא רחל. מבכה על בניה, מיאנה להינחם. "עוד אתמרמר כרחל האם", כתבה רחל המשוררת. רחל מלמדת אותנו את סוד התהומות של העצב. את היכולת לשהות בתוך החשיכה בלי לטשטש את הכאב; בלי לנסות מיד למצוא פתרונות.
וכשהקדוש ברוך-הוא גוער ביעקב, הוא מלמד אותו (ואותנו) את סוד האמפתיה; את החובה והיכולת להכיל את הכאב בלי לפחד ממנו. להבין שכאשר חבר, או בן זוג, המביא לפתחנו כאב ללא גבולות, יש כאן גם הזמנה לקשר עמוק ומיוחד. את הידיעה שרק אם נהיה מסוגלים להקשיב ולחבק בלי שייחר אפנו, עוד יגיע זמן שבו אפשר יהיה למחות את הדמעות ולומר בעדינות: "מנעי קולך מבכי".
פורסם לראשונה 24/11/2017 10:33
הרב אברהם סתיו
מומלצים
