הצל שלי ואני: יעקב רודף אחר הפחד
מה גרם ליעקב אבינו להעיר מרבצן את השנאות הישנות במפגש המסוכן עם עשיו - ואיך זה קשור לצל האפל שרודף אחרי גד בספר "הקוסם מארץ הים"? רבי נחמן מברסלב יפתור לכם את השאלות
"הקוסם מארץ ים", ספרה של אורסולה לה-גוין, מספר על גד, קוסם צעיר בעל עוצמה פנימית עמוקה, שנרדף על ידי צל אפל שהעלה מן התהום. לאורך המחצית הראשונה של הסיפור רודף הצל אחרי גד, ומניס אותו ממקום למקום עד שהוא מוצא מקלט זמני אצל מורו הגדול, רב-המג אוגיון.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אין בכוחו של המורה להגן על גד מן הצל, אך הוא משיא לו עצה: "אתה חייב להסתובב לאחור. אם תמשיך ללכת קדימה ולרוץ, בכל מקום תיתקל ברוע וסכנות, שהרי הצל הוא המבריח אותך ובוחר את הדרך שבה אתה הולך. אתה חייב לבחור בעצמך. אתה חייב לחפש את זה המבקש אותך. אתה חייב לצוד את הצייד".
לה-גוין מתארת באופן ציורי ומפורש את אחת מנקודות המפנה העמוקות ביותר בקולנוע, בספרות ובחיים עצמם. הרגע שבו אדם בוחר להתמודד עם הבעיה במקום לברוח ממנה. לעיתים, בעיקר בסרטים הוליוודיים, זה נגמר טוב. אך בחיים האמיתיים התמודדות כזו עשויה גם להיגמר באסון, שיכול היה להיחסך.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו". יעקב חוזר לארץ ישראל ומחליט להתמודד ישירות עם אויבו הגדול, ובדברי חז"ל אפשר למצוא ביקורת על מעשיו של יעקב. המדרש ממשיל את עשיו לארכי-ליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, ועבר שם אדם והעיר אותו משנתו. המדרש חותם: "כך אמר לו הקב"ה (ליעקב): לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו?!"
הוא מחפש סכנה?
עוד על פרשת השבוע
ישראל אבינו מתחבר אל העתיד
יורם טהרלב
לאחר שנאבק עם מלאך עד עלות השחר, זכה יעקב לשם חדש. כתוצאה מהחילוף הזה, יש לנו היום אנשים, עם ומדינה בשם ישראל. אם שלושת האבות של העם היהודי היו מגיעים לביקור במדינה הזאת - היו קוראים להם אבי, צחי וקובי
למה, באמת? מדוע חש יעקב צורך לעורר מרבצן את השנאות הישנות? למה לא בחר להתחמק מן המפגש העלול להיות קטלני?
המדרש לא מסביר, אך בספר הזוהר אפשר למצוא תשובה. "הזוהר" כותב שיעקב ידע שביום מן הימים יצטרך להתמודד מול עשיו, והעדיף לעשות זאת כשיצחק עדיין בחיים, בהנחה שהמפגש בצלו של יצחק יהיה בטוח יותר, מאפשר יותר.
יעקב, כך לפי "הזוהר", בחר למצוא את עשיו דווקא בזמן שבו לעשיו עצמו לא הייתה מוטיבציה לרדוף אחריו. דווקא בתקופה שבה עשיו היה מעדיף להתחמק, להמתין: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי".
לרדוף אחר השמחה
לרבי נחמן מברסלב יש דרשה מיוחדת במינה על הפסוק בישעיהו: "ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה". הפסוק, כך לפי רבי נחמן, מתאר תנועה של מרדף: "שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה, כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמוד מן הצד".
לכול אדם יש נקודות של "יגון ואנחה" בנפש, ובשעת השמחה הנקודות הללו נחבאות אל הכלים, ממתינות לשעת הכושר לשוב ולהשתלט על האדם. הנטייה הטבעית שלנו היא להתעלם מהן בזמן השמחה, כי בשביל מה צריך להתעסק עכשיו בדברים עצובים?
אבל הפסוק אומר "ששון ושמחה ישיגו", ומסביר רבי נחמן: "אבל צריך לרדוף אחריהם דווקא, ולהשיגם ולהגיעם, להכניס אותם דווקא לתוך השמחה". כאשר אדם נמצא ברגע של עוצמה, של שמחה, זה בדיוק הזמן להתמודד, להציף, להרחיב את מעגל הכוח של השמחה גם אל הנקודות הכואבות של החיים.
בהתמודדות כזו, המגיעה מתוך עוצמה, אפשר לגלות - כפי שגילה יעקב בפרשת השבוע וכפי שגילה גד בספרה של לה-גוין - שהמפגש המאיים יכול להפוך לחיבוק אוהב שבסופו נהפוך (למרות השריטות והחבלות) לבני אדם שלמים ומלאים יותר.
פורסם לראשונה 01/12/2017 13:45
לפנייה לכתב/ת 
הרב אברהם סתיו
מומלצים
