גרים שם, מרגישים כאן: "התנגדנו לגיוס שלו, ואז שון נהרג"
אלפי יהודים מהעולם השתתפו בטקס זיכרון ייחודי בשפה האנגלית לחללי צה"ל בלטרון; רבבות אחרים ינציחו חללים שאותם לא פגשו מעולם - יהדות התפוצות מנסה להתחבר לכאב השכול ולהוכיח שאנחנו עם אחד: "אני עושה את זה כדי שיהיה מקום אחד בעולם שאוכל לקרוא לו 'הבית שלי'"
"מעולם לא הכרתי את ליאל גדעוני ז"ל, אבל דמותו וההקרבה שלו למען מדינת ישראל מלווה אותי כל חיי": מרלין ארטוב (21) מניו-יורק היא אחת מתוך 30 אלף יהודים ברחבי העולם המשתתפים בפרויקט "יזכרם", שבמסגרתו מונצחים חללי צה"ל כשיבשות מפרידות ממקום מנוחתם האחרונה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רבות מדברים על קרע מתהווה בין יהדות התפוצות לעם היושב בציון, אבל יום הזיכרון מוכיח ש"רקמה אנושית אחת חיה" היא לא רק קלישאה שירית, כי אם תחושה אמיתית ומנוע מעשי ליהודים מסביב לעולם, המבקשים להנציח ולהעלות את נשמותיהם של הנופלים על הגנת ישראל.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "האלונקה עדיין באוויר": החברים של הדר רוצים סוף
- שנה בתמונה: הכרזות שלא ישאירו אתכם אדישים
- "הפנים היפות שלנו": עם ישראל לא מפסיק לשיר
טקס ייחודי התקיים הערב (ג', יום הזיכרון) בלטרון – יום הזיכרון של יהדות התפוצות, למעשה, הטקס הרשמי היחיד בשפה האנגלית, יוזמת פרויקט "מסע". אלפי יהודים צעירים מכל רחבי תבל נטלו בו חלק, והוא הועבר בשידור חי בבתי ספר ובקהילות היהודיות בכל העולם, תוך שהוא מתורגם סימולטנית לצרפתית, ספרדית ורוסית.
"מקווה שהתמיכה עוזרת למשפחות"
במרחק של אלפי קילומטרים משם, זוכרים רבבות יהודים בתפוצות את חללי צה"ל ומנציחים את זיכרם לאורך השבוע במגוון פעילויות ויוזמות אישיות "לעילוי נשמתם", במסגרת הפרויקט שיזם משרד התפוצות, בשיתוף עם ארגון "עולמי" הפועל בקמפוסים ברחבי העולם.
ארטוב מספרת כי בחרה להשתתף בפרויקט "כדי להראות את התמיכה והאהבה למדינת ישראל". היא עצמה נולדה בברית המועצות, מנותקת מכל קשר לדת או לתרבות היהודית. "היה קשה מאוד לגדול במדינה שבה רק להגיד שאתה יהודי - מסכן את חייך. סעודת השבת הראשונה שלי בחיים הייתה בחיפה, כשהייתי בת 19".
דווקא בגלל הרקע שלה, היא טוענת כי יש לה הערכה מיוחדת למדינת ישראל: "אני רוצה להראות את התמיכה שלי בנופלים על מנת שיהיה מקום אחד בעולם שאוכל לקרוא לו 'הבית שלי'. העובדה שמעל 30 אלף יהודים בתפוצות לוקחים חלק בהנצחה, מראה את העוצמה שלנו כעם אחד, ואני מקווה שהתמיכה הזאת עוזרת במשהו למשפחות הנופלים ולמדינת ישראל כולה".
"לכבודך אעמוד דקת דומייה"
בסרטון שצילמה לזכרו של ליאל גדעוני, שנפל במהלך מבצע "צוק איתן", אמרה כי "מעולם לא היה לי העונג לפגוש אל ליאל, אבל אני אומרת לו תודה. לא רק על שירותך הצבאי, אלא על האושר שהבאת לעולם. כשקראתי עליך גיליתי כי תמיד הייתי עם חיוך על השפתיים, תמיד מסייע למי שצריך. מנהיג נהדר ושונא פרידות".
"ביום הזיכרון אהיה בת 21 – הגיל שליאל הקריב את חייו. ואני גאה שיום ההולדת שלי הוא שבו זוכרים את היהודים שנפלו על הגנת המולדת", אמרה. "לכבודך אעמוד דקת דומייה. לכבודך אתלה את דגל ישראל – כדי שלא אשכח לעולם את ההקרבה שנדרשה ממך".
לעילוי נשמתו של ליאל גדעוני, התחייבה ארטוב להגיד את "קריאת שמע" – "התפילה המדגישה את העובדה שאנחנו עם אחד כמשפחה אחת. בשבת אומר את הקידוש לעילוי נשמתך".
"אני חיה בעידן של ירי בבתי ספר"
אמנדה פול משיקגו צילמה סרטון עבור משפחתה של שיר חג'ג', החיילת שנרצחה בפיגוע הדריסה בארמון הנציב – ובו הבטיחה לכתוב ספר ילדים לזיכרה. פול, מחנכת כיתה א', אומרת כי "הסיפור יספר על אומץ לבה, על מסירותה למען מדינת ישראל. הסיפור הזה ילמד את תלמידיי ערכים רבים - שאחד מהם יהיה על מסירות נפש, כוח ההקרבה והחיים למען מטרה שגדולה ממך".
היא הוסיפה ואמרה לבני המשפחה: "אני יודעת שאנו חיים אלפים רבים של קילומטרים ממכם ומעולם לא נפגשנו, אבל אני רוצה שתדעו שכעם יהודי אנחנו אחד. שמחשבותינו הרגשותינו ומעשינו נוגעים אחד בשני ומשפיעים זה על זה. תדעו שחיי נגעו בחייכם. שכולנו קשורים ומשפיעים זה על זה".
לדבריה, "שיר העמידה את הישרדותה של ישראל מעל לטובתה האישית, וזה דבר עמוק מאוד שאני מקבלת ממנו המון השראה. כמורה, אני חושבת רבות על העיקרון הזה של לשים את חיי אחרים מעל חיי שלי. אני חיה בעידן שבו ירי בבתי ספר הוא חלק מהחיים שלנו. כשאני נכנסת לכיתה מדי בוקר, אני מתחייבת באופן קבוע לשים את חיי תלמידיי לפני חיי שלי, כמו ששיר עשתה".
תהילים בפעם הראשונה
מרק אוסיאן (26) תושב ניו-יורק ביקש להנציח את אלדד רגב, שאותו כינה "מעורר השראה בכמה מובנים". "מעל לכל, נגעה בי אהבתו והקשר שלו לישראל ולעם היהודי, מה שברור מפעולותיו ומהתחייבותו לצה"ל.
"התחברתי לאלדד בכמה צורות", הוא מוסיף. "אני עצמי אוהד שרוף של מכבי תל אביב, חובב יצירות ספרות ומתחבר ליהדות דרכן. לעילוי נשמתו למדתי השבוע תהילים עם הרב שלי. מעולם לא למדתי תהילים לפני כן, ותמיד רציתי. אני מרגיש שדוד המלך ואלדד חלקו רוח מיוחדת, ביצעו תפקיד משמעותי עבור העם היהודי והארץ. זו זכות עבורי לעשות את זה לעילוי נשמתו".
הצעירים היהודים קראו ולמדו בשבוע האחרון על הנופלים, שמעו סיפורים עליהם, צפו בתמונות וזיכרונות שפתחו עבורם צוהר לעולמם של הנופלים, פועלם, אישיותם והערכים עליהם גדלו והתחנכו. בסופו של התהליך, ביום הזיכרון, ידליקו נר לזכר החלל "שלהם".
"הישראלים חיזקו אותנו"
בטקס בלטרון הערב יעמדו גם בני משפחתו של שון כרמלי. בראיון לאולפן ynet מספר אביו על האובדן, ההלם והוויכוחים שקדמו לגיוס של הבן, יליד ארה"ב, שהתעקש להתגייס לגולני. "אנחנו לא כל כך אהבנו את זה", מספר אלון כרמלי, האב. "היו ויכוחים איתו אבל הוא התעקש, הוא רצה לעשות משהו משמעותי".
בעיצומו של מבצע "צוק איתן" התבשרו ההורים על מות בנם. בהלוויה ההמונית נכחו מעט מאוד אנשים שהכירו את שון באופן אישי, והמון ישראלים שרצו להראות את הערכתם לצעיר שהתנדב לשרת את המדינה ומסר נפשו עליה.
"האמת שלא בדיוק הבנתי מה קורה", מספר כרמלי. "היינו אחרי 22 שעות טיסה ובהלם טוטלי. רק בימים שלאחר מכן קלטנו שזה אירוע שבעצם אף פעם לא קרה כאן, וזה אחד הדברים שחיזקו אותנו; העובדה שבעצם עם שלם הלך אחרינו ואיתנו ברגעים הכל כך קשים האלה".
שון עלה ארצה בעקבות שתי אחיותיו. "הוא היה ילד מאוד מיוחד בהרבה מובנים, בעיקר בהשפעתו החיובית על הסביבה ועל חבריו. הוא אהב מאוד ספורט, אהב כדורסל בארה"ב וכדורגל בארץ, היה אוהד של מכבי חיפה, אהב לגלוש בים - ופשוט אהב את החיים. מאוד. הוא היה פטריוט די גדול, ואני חושב שהתכונה הכי מיוחדת שלו הייתה הכבוד שרכש לכולם.
"מרכינים ראש ביחד"
שר החינוך והתפוצות, נפתלי בנט, אמר כי "מעבר להנצחת הנופלים, שכולנו מחויבים לזכור ולהנחיל את מורשתם, פרויקט זה ממחיש את הקירבה ומבטא את ההערכה וההוקרה הגדולה של יהדות התפוצות לנופלים ולמשפחותיהם ששילמו את המחיר היקר מכל, זה שבזכותו חוגגת מדינת ישראל 70 שנות ריבונות.
"במשך 70 שנים הייתה ישראל הפרויקט של העם היהודי, עכשיו ישראל צריכה לפעול לטובת שימור וקירוב יהדות העולם. את זה אנחנו עושים כדי לבנות עתיד יהודי משותף וטוב יותר".
מנכ"לית פרויקט "מסע", לירן אבישר בן-חורין, אמרה כי "הטקס שאנו מקיימים מאפשר לצעירי התפוצות להיות שותפי אמת במעמד שהוא בעל משקל אדיר בחייה של החברה הישראלית". לדבריה, "הטקס במתכונתו הייחודית הפך במרוצת השנים למעמד זיכרון מרגש שבו יהודי התפוצות מרכינים ראש יחד עם כל עם ישראל לזכר הנופלים".
לפנייה לכתב/ת 
