קרייריסטית בתנ"ך: הטובים לטיס, הטובות למרגלים
מרים הייתה נביאה, מנהיגה ואישה חזקה - והעדיפה שירות לאומי על פני בעל וילדים. אבל לחז"ל זה לא הספיק והם מיהרו לחתן אותה עם דמותו העצובה של כלב בן יפונה, המרגל שנשאר בצל
"מה שאת באמת צריכה זה להתחתן ולהביא ילדים לעם ישראל"
את המשפט הזה שמעתי ממורה בתיכון במענה לשאלתי היכן כדאי לעשות שירות לאומי. פיתרון זה לשאלת המימוש העצמי של נשות ישראל לא מאוד מקורי, והיו שחשבו שראוי לשבצו גם בפרשת חייה של מרים הנביאה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הסיפור המקראי משאיר את חייה האישיים (והאמת, גם המקצועיים) של מרים בערפל. גם אם נאחד את המסורות המדברות על אחות משה, אחות אהרון ומרים - יוותר הסיפור דל ורחוק מהפירוט הרב שלו זוכים אחיה.
אנחנו יודעות שמרים שמרה על משה בשעה שהיה ביאור, שהיא רקדה ושרה לאחר קריעת ים סוף ואלו היו מילותיה:" שִׁירוּ לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". ידוע שהיא דיברה אודות "האישה הכושית" של משה ונענשה בצרעת, ושהיא מתה ונקברה במדבר. זה הכול.
"לא לזה התכוונתי - רציתי הרבה יותר"
הנביא מיכה רוצה הרבה יותר בשביל מרים, והוא מעיד שהייתה אחת משלושת מנהיגי המדבר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו', ד').
המשפט היחיד הנאמר מפיה של מרים הוא שירת הניצחון. אם נשלב אותו עם קביעתו של מיכה ועם העדויות המעטות הנוספות אודותיה, נוכל להמיר את הדמות השולית והמעורפלת של מרים בדמותה של אישה חזקה, שכבר מילדות גילתה כושר מנהיגות ואומץ, והובילה לצד אחיה את העם היוצא ממצרים.
בקרוב אצלך...
זה המשפט שנאלצה מרים לשמוע בעודה טועמת שליו ומן בחתונות המדבר שאליהן הוזמנה, שכן מרים המקראית לא שמעה לעצתה של מורתי, והעדיפה שירות לאומי על פני בעל וילדים.
מרים לא לבד. נשים חזקות נוספות מוצגות במקרא כרווקות או שבני הזוג שלהן לא רלוונטיים. כך נראים חייהן של דבורה הנביאה ושל יעל. האם המספר מבקש להבהיר שיש נשים שהקריירה שלהן מעניינת יותר מהבעל והילדים, או שאישה קרייריסטית לא יכולה להיות אשת משפחה?
"ילדתי שלי אל תלכי לבדך"
מדוע נזכרתי ברווקותה של מרים? כיוון שחז"ל לא פירגנו לה רווקות והם חיתנו אותה עם אחת הדמויות הכי עצובות במקרא, עם כלב בן יפונה, שעולה על מפת ההיסטוריה היהודית בפרשת השבוע שלנו, בסיפור המרגלים, ומיד גם יורד ממנה.
כלב היה נציג שבט יהודה בחבורת המרגלים, ולבדו באומץ רב שימש אופוזציה לעמדתם המבוהלת של המרגלים (במדבר י"ג, ל'): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
משום כך הוא ראוי להינצל מעונש המוות שנגזר על נוודי המדבר העבריים (במדבר י"ד, כ"ב-כ"ד):" כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי... וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה... אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ... וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה".
גנב לו את ההצגה
כלב האמיץ עומד לבדו מול מנהיגים בוכים ומיואשים, ולמרות זאת הוא שב אל הערפל ממנו בא. לעומת זאת, יהושע בן נון, משבט אפרים, גם הוא מחבורת המרגלים, עולה לגדולה והופך למחליפו של משה, וזה לא הוגן.
גם בנאום הסיכום של משה בספר דברים, מוזכר כלב כמרגל ההגון היחיד בחבורה (דברים א', ל"ו): "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה'".
האם העורך לא היה יסודי ושיכתב את עברו של יהושע רק בחלק מהמקומות, בעודו משאיר במסורות אחרות את כלב בן יפונה כצדיק בודד במדבר? ואם נכונה קריאה זו, אזי יהושע בן נון ממש גנב לו את ההצגה. כלב המרגל הצדיק הועלם מהסיפור המקראי, ואילו יהושע, המרגל המפוקפק, הפך למחליפו של משה. מי אמרה שההיסטוריה הפוליטית לא חוזרת על עצמה?
דמות מוזרה, מוקפת בהילה של רגשות אשם
אז יהושע בן נון הביס את כלב בן יפונה. קורה. אלא שהמקרא לא מרגיש נוח עם גורלו כפוי הטובה של המרגל האמיץ, וכגורלם של אנשי צבא רבים בדימוס, גם כלב זוכה לשעת חסד ול"חוות בודדים" שאותה יקנה בקרב הירואי אחרון.
מוזר לחשוב שעם תום נדודי המדבר היו כלב ויהושע כשירים פיזית לניהול מלחמות. אבל גיבורי המקרא גדולים מהחיים, וכך מוצאים עצמם בני ישראל כשבראשם גנרל קשיש שצולח קרבות כבחור.
חברון עיר המלחמות
מתוך ביתו בערפל, מגיח כלב בן יפונה ומבקש משותפו-יריבו ליטרת בשר (יהושע י"ד, ו'-י"ג): וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ... וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב... אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ... וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי... וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא: וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה... כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים... וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה".
בכאב מזכיר כלב את העובדה שנשחקה, על היותו האופוזיציונר היחיד למרגלים. הזקן בן ה-85 שב ונלחם בענקים ויורש את חברון. ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, יהושע קיבל ספר בתנ"ך וגם שם טוב של מרגל ומנהיג. וכלב? הוא שב לערפילי ההיסטוריה.
ברית של עזובים
מתישהו, כך מספרים חז"ל, התחתנו מרים וכלב. חז"ל דורשים את הפסוק (דברי הימים א', ב', י"ח): "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה", לפי המדרש היצירתי שהם כתבו, כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה ועזובה היא מרים, שהייתה למעשה אשתו של כלב אך מכונה גם בתו.
דרשת חז"ל היא סיפור נוגע ללב על שני מנהיגים שההיסטוריה שמטה לשוליים. הם היו לעזובי התרבות היהודית וכרתו ביניהם ברית לנצח את הענקים ולא להימחק מההיסטוריה. ואשרינו שזכינו לעשות עמם חסד היום.
ובבית המדרש של הטוקבקים
הגזמתם בשבוע שעבר. חלקכם ממש הגזמתם. מה יוצא לכם מזה? קללות ותיאורים גסים מביכים בעיקר את מי שכותב אותם. אני אוהבת להגיב, כתבו דברים שמצדיקים תגובה. לא חבל?
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
