"ורעייתו": מרים - והחרדיות שאין להן שם
בתורה מוזכרת מרים שלוש פעמים בלבד - אבל זה יותר ממה שהייתה מקבלת לו הייתה נולדת היום בחברה החרדית. חז"ל אף האדירו אותה עם קריירה ומנהיגות, וזה יותר ממה שמקבלות החרדיות שרוצות ייצוג פוליטי. הייתי ממליצה להנהגה החרדית לקרוא את אגדות חז"ל
אחותם של הפריבילגים
משה הנהיג את בני ישראל ארבעים שנה במדבר, אהרון בנה את העגל - ובכל זאת קיבל את תפקיד הכהן הגדול. ומרים, האחות השלישית? הופעתה בתורה קצרה, ונדמה שהיא נשמטה מקולמוסו של המחבר אי-שם במדבר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קורות החיים של האחות הבכורה
לראשונה מוזכרת מרים בשמה לאחר קריעת ים סוף, כשהובילה את הנשים בתוף ובמחולות. אזכורה השני מגיח בעת שריכלה עם אהרון על האישה הכושית שלקח משה, רכילות שבעטייה לקתה בצרעת. ובפעם השלישית מכנים אותה בשמה בשעת מותה. שלוש אפיזודות קצרות, ולא עוד. כה שונה גורלה מגורלם של אחיה.
אותה אישה מחוקה
כך מתארת סימון דה בובואר את התחושות שלה ושל אחותה, בשעה שהכומר ספד לאימן (מוות רך מאוד, מצרפתית: מיכה פרנקל): "שתינו יחד הוצפנו רגש כאשר ביטא: 'פרנסואז דה בובואר'. המילים הללו העלו את זכרה, הן סכמו את חייה, למן הילדות ועד לנישואים, לאלמנות, לארון המתים; פרנסואז דה בובואר: היא הפכה לאישיות, אותה אישה מחוקה, שקראו לה בשמה לעיתים כה נדירות". אין דרך נוגה מזו לתאר את הביקורים החטופים של השם "מרים" בתורה.
יש לו אחות
"אחות משה" מוזכרת כמי ששמרה על משה הפעוט, ושידכה בין בת פרעה לאימה כמינקת. אם הכוונה בתואר "אחותו" למרים, הרי שלפנינו התייחסות מקראית נוספת המעלה על נס את אומץ ליבה ותבונתה של מרים בצעירותה.
מה עניין מרים לפרשת "ויקהל"?
אסור להתעלם מהפער בין המקום הרב והנכבד שמקבלים שני האחים הפריבילגיים, משה ואהרון - למקום המזערי והבעייתי שלו זוכה מרים. חז"ל, כהרגלם הטוב, בוחרים להתנחל בפערים, ועל כן לעבות גם את קורות החיים של מרים. במסגרת משימה זו, מחליטים הדרשנים כי בצלאל, היוצר האגדי של כלי המשכן והגיבור של פרשת "ויקהל", היה נכדה של מרים (שמות רבה א', ט"ז): "ומרים יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חוכמה".
בתורה מוצגת דווקא מרים בערירותה; רווקה, ללא ילדים וללא תפקיד של ממש. באים הדרשנים ומבקשים להקל על בדידותה, ומציעים לה את חור כבן זוג, ואת בצלאל, המוכשר שבבנים, כנכד. מדרשים אחרים מספרים כי היא נישאה לכלב בן יפונה, ודוד המלך גם הוא בין צאצאיה.
שני גשרים צרים מדי
שתי האפשרויות מעוררות שאלות: המסורת המקראית פורשת בפנינו את האמת התרבותית המרה – גם אישה חומלת, אמיצה ומיוחסת כמרים, לא תתקרב למעמד המכובד ולתפקידים המעניינים שלהם זכו אחיה הגברים.
המסורת החז"לית, בבקשתה להושיע את מרים מעלבונה המקראי, הופכת אותה לרעיה ואם בישראל. אך בחירה פרשנית זו גם מבהירה כי תכלית חייה של אישה הם נישואין ואימהות. שני נתיבים פרשניים מורכבים לפנינו - הבדידות המקראית או ההסללה החז"לית, ומה נאחל לה, למרים?
יש! יש לה גם קריירה
חכמי התלמוד מפליאים חסדיהם עם מרים, ומוסיפים לחייה גם
מקצוע שאין למעלה ממנו במשמעות, בתעוזה וברחמים. לשיטתם, הייתה מרים מיילדת (שמות רבה א', א', י"ג): "'ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות'. מי הם?... אישה ובתה - יוכבד ומרים. ולא היו למרים אלא חמש שנים".
בסיפור המקראי המיילדות העבריות אינן דמויות מוכרות, ומרים – דמות מוכרת ללא מקצוע. לקחו חז"ל את שתי הנשים הלא מוכרות (שפרה ופועה), איחדו אותן עם שתי נשים מוכרות (יוכבד ומרים), וכך הגיחה לעולם ילדונת בת חמש בשם מרים שהייתה אמיצה וכבר בעלת מקצוע. והמקצוע של מרים אינו מילדת בלבד כי אם מנהיגה ופוליטיקאית, שהרי היא נפגשה עם פרעה, והיא העזה להפר את פקודתו. חז"ל הכריזו על תחומי הקריירה של מרים, ואלוהים תגמל במתנות (שמות א', כ"א): "וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים".
אלא שחז"ל נדרשו לקיים את ההבטחה האלוהית, ולהבהיר היכן הוקמו אותם "בתים" שלהם זכתה מרים הערירית, ועל כן "חיתנו" אותה עם חור, והעניקו לה צאצא לתפארת - את בצלאל.
מרים והפוליטיקאיות חרדיות
השבוע ביקשה מאתנו אסתי רידר-אינדורסקי, אקטיביסטית חרדית,
לסייע לנשים החרדיות במאמציהן להשתלב בפוליטיקה. אני מתפללת בכל לב להצלחת מאבקן של הפוליטיקאיות החרדיות, ומצפה לראותן גם בכנסת. אני גם מקווה שהן יקבלו סעד ציבורי ומשפטי ראוי.
בכאב אני חושבת על ההתרחקות העצומה של החברה החרדית מעולם התלמוד. חז"ל, שחיו במאות הראשונות לספירה, בתרבות שהתאפיינה בקיפוח נשים, ביקשו להמתיק את דינה של מרים ו"סידרו" לה קריירה. אפילו לשיטתם של חז"ל לא די למרים בבן זוג ובילדים, והיא זקוקה גם למקצוע משמעותי.
מזל שהחרדים לא כתבו את התלמוד, כיוון שהם היו מקפחים את מרים אפילו מפירורי המנהיגות שנתנה לה התורה. אני הייתי ממליצה להנהגה החרדית להקדיש מעט מזמנם לקריאת אגדות חז"ל.
השמיכה קצרה מדי
מרים זכתה בנכד מוכשר ומצליח, ואני שמחה בשבילה.
אבל מבחינות אחרות סיפורו של בצלאל, כפי שסיפרו אותו חז"ל, מדיף ריחות של העדפת קרובים (תנחומא, ויקהל ג'): "התחילו ישראל מרננים על משה, ואמרו לא אמר הקדוש ברוך-הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו. משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול... וזה שליט על מלאכת המשכן".
קשה לתקן סיפורים, וכשעושים זאת מגלים שהשמיכה האגדית קצרה מדי. אם יתוקן העוול המקראי, ומרים תזכה בצאצא נכבד ומוכשר, ייפתח פתח לטענה שכל שורת ההנהגה של המדבר יצאה ממשפחה אחת. אם היא לא תזכה בבן שכזה – נימצא מקפחים אישה שזכויותיה רבות.
אני לא יודעת אם חז"ל חשבו על רינוני העם כשהעניקו למרים את בצלאל כנכד. אבל כתוצאה מרצונם להעניק לה את התלמיד הכי מוכשר בכיתה, הם שבו וקשרו את משפחתו של משה, בסוגיית מינוי הקרובים. בעוד חז"ל מבקשים להציל את מרים מחוויה של קיפוח, הם הופכים אותה בעל-כורחה לחלק מהמעמד המקפח.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתב בבית המדרש אילן טסלר (תגובות בפייסבוק):
"עד כמה שידוע לי, ההצעה שלך שלא להתחתן דרך הרבנות לא עוזרת במקרה הנדון. אכן אפשר להתחתן ללא הרבנות, חתונה רפורמית או ממש אזרחית או אפילו בחו"ל, אבל אין שום דרך להתגרש שלא דרך הרבנות הראשית. כמובן שאפשר פשוט לא להתגרש באופן פורמלי, אבל מה תעשה למשל אישה שנפרדה מבעלה ואחרי מספר שנים מכירה אדם אחר ורוצה להתחתן אתו, ולהביא ילדים לעולם? ילדים אלה יוכרזו כממזרים על ידי אותה רבנות..."
אילן יקר, תודה על הדברים המנומקים. אתה בוודאי צודק, ואני יכולה לחשוב על שני פתרונות למצב שתיארת ושעמו כולנו מתמודדים. ראשית, לא להתחתן בכלל (במצב החוקי היום אין צורך מעשי בחתונה). אנשים שרוצים לחיות יחד יכולים פשוט לעשות זאת.
אם זוג חי בשותפות כלכלית, כדאי בכל מקרה לנסח הסכם כספי. אבל חתונה ובוודאי רישום נישואין, זה עניין לגמרי מיותר, וכפי שציינת – עלול גם להזיק. אם זוג רוצה להתחתן (מסיבות דתיות או מכל סיבה אחרת), כדאי לו להקפיד שטקס זה יהיה פרטי לגמרי - ולא ירשם בשום מסמך פורמאלי של המדינה, וכך אם ירצו להיפרד, לא יזדקקו לגט.
ופתרון נוסף שתלוי לגמרי בנו – אפשר להחליט לא להתרגש מההגדרה "ממזרים". מה אכפת לנו שילדינו יוגדרו "ממזרים"? את מי מעניינת החשיבה הסטריאוטיפית והכיתתית הזו? ברגע שהמושג "ממזרים" יפסיק להלך עלינו אימים, נשתחרר. זה בידיים ובאמונות שלנו.
שבת שלום!
עוד על פרשת השבוע ויקהל:
- כולנו רקמה אנושית אחת חיה/
מיכל טיקוצ'ינסקי
- בחן את עצמך: טוקבקיסט אלים - או מתנדב נלהב/
סיון רהב מאיר
- פרשה ברגע: הטאלנט הראשון בתנ"ך - בצלאל
