נלחמים באינדיאנים, בקיבוצניקים ובמיסיון: א-יידישע קומיקס
הז'אנר שמשגע את ילדי החסידויות - קומיקס באידיש. "הרשע" זומם להרוס את הקהילה, ו"הגיבור" הוא הילד שמתחזק ומציל את חבריו מעבירות. ומה אין? גיבורים עם כוחות על-טבעיים, למשל: "יש משהו בפנטזיה שלא מתחבר תרבותית למגזר הזה. אדמו"ר לא יכול להיות 'גיבור על'"
צפו בתמונה בגודל מלא
בלי "גיבורי על" אבל עם הרבה הרפתקאות על "רעים" "וטובים": הז'אנר שמשגע את ילדי החסידויות - קומיקס באידיש. ספרי ההרפתקאות המאוירים הפכו אט-אט לאחד מחומרי הקריאה הפופולאריים ביותר של ילדים חרדים מסביב לעולם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אז איך הפכה האמנות היפנית מהמאה ה-19 ששטפה את המערב, לפורמט המועדף והאהוב על ילדים חסידים? מדפדוף ממושך בספרים המאוירים שאוסף ד"ר יואל פינקלמן במסגרת תפקידו כאוצר בספרייה הלאומית, מתגלה לרוב מכנה משותף בולט. "תמיד עומד במרכז ילד המתמודד עם אתגר שמשפיע עליו, על משפחתו ועל קהילתו", פינקלמן מפרט את עיקרי הז'אנר. "הפרט מהקהילה מול האויב החיצוני".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "פרס טמפלטון" בסך 1.5 מיליון דולר - לרב הלורד ג'ונתן זקס
- "נשות הכותל"? אאוט: לא מוותרות על הכותל המערבי/ פרופ' שולמית מגנוס
- ניסים "די-בלאק" עלה לישראל: "הגשמתי חלום"
כדרכם של אויבים, "הרשע" מעוניין להרוס את האידיליה בקהילה החרדית השלווה, ולהביא להרס פיזי או רוחני של הילד וסביבתו. "הפתרון", אליבא דפינקלמן, "נעוץ תמיד ביכולתו של הילד לחזק את אמונתו ואת שמירת המצוות שלו".
"העתיקו את הז'אנר"
רוב סיפורי הקומיקס באידיש נסובים סביב חיי היום-יום של הילד החרדי, ומעלים אתגרים חברתיים-רוחניים. "הסיפורת החרדית באופן כללי מאוד מציאותית ומחוברת לחיי היומיום", פינקלמן אומר. "במיוחד בספרות לנשים: דילמות על משפחה, קשיים חברתיים, מחלה של ילד.
"יש משהו במדע הבדיוני והפנטזיה, שלא מתחבר תרבותית למגזר הזה.
ד"ר יואל פינקלמן המשמש כאוצר יהדות באגף האוספים של הספרייה הלאומית, כתב ספר על תרבות הקריאה בעולם החרדי, "קריאה כשרה למהדרין", והוא רואה התאמה בין השינוי שעבר ז'אנר הקומיקס בחברה המערבית, להיטמעותו המוצלחת בחברה החרדית.
"יכול להיות שהסיבות להרחבת התופעה של הקומיקס החרדי נעוצה בכך שהקומיקס עבר שינוי", הוא מסביר. "מתקופת 'גיבורי על' של שנות ה-50 וה-60 - ל'גרפיק נובלס' ולסיפורים יותר אנושיים, ריאליסטים ומורכבים. יכול להיות שזה מה שמאפשר לציבור החסידי ודובר היידיש להעתיק את הז'אנר".
הילד החרדי הגיבור
אז מי הרעים בקומיקס? תלוי באיזו תקופה: החל ממיסיונרים מהמאה ה-19 שבאו לארץ הקודש על מנת לפתות ילדים יהודים להמיר את דתם, פריצים פולנים, או נאצים. ויש גם "אויבים מבית": קיבוצניקים חילונים שמנסים לגזור בכוח פאות מראשי הגיבורים שזה עתה הגיעו לישראל. "בסופו של דבר, תמיד הטובים מנצחים והילד הגיבור מצליח לשמור על התורה והמצוות ועל המשפחה והקהילה".
ספר לימוד אידיש. לצפייה בתמונה המלאה - לחצו כאן
אך גם הז'אנר העלילתי הזה, זוכה מדי פעם לחריגה מהקו. אחד מסדרות הקומיקס היותר מסקרנות באוסף של ד"ר פינקלמן, היא "לעבנסצייכן" ("סימני חיים") - סיפור על ילד יהודי שעוזב עם משפחתו את השטעטל, ומתגלגל לאמריקה. שם הוא נפגש עם עבדים שחורים, אינדיאנים ומה לא.
פינקלמן מציג סיפור נוסף בסגנון דומה, תחת השם "מיסטערע אין ערטוף"
איך אתה מסביר את הפרדוקס שמצד אחד זו חברה שמציגה סגירות וחשש מ"השפעות זרות", ומצד שני, מה זה קומיקס אם לא "השפעה זרה"?
"בסוציולוגיה קוראים לזה התנגדות לתרבות ההגמונית. יש פה פרדוקס מובנה: אתה לא יכול להתנגד לערך תרבותי הגמוני, אלא בכלים שלו עצמו. יש פה מתח מאוד ברור בקיום הזה. מצד אחד, רוצים להתבדל, ובשביל לעשות את זה צריך לעטוף את הילד והקהילה כולה במעטפת מאוד ברורה וסגורה. מצד שני, יש מצב שהילד ירצה לצאת המעטפת כדי לצרוך תרבות כללית, ובכדי לחוות מפגש עם האחר. אז איך פותרים את זה? לוקחים את התרבות הכללית 'האחרת' ומכשירים אותה, עושים אותה 'משלנו".
"זה בסך הכול, המשך של סוגיה שמטרידה מאוד את החברה החרדית באופן כללי, ובפרט את החוגים החסידיים הסגורים, שמתבדלים אגב גם מתוך החברה החרדית. המסקנה היא שהכי טוב שילד לא יהיה חשוף בכלל לספרות מבחוץ, אלא רק למה שיוצר בפנים. ואם זו המסקנה, אז צריך לייצר את החומרים האלה".
במקום "דורה" – "יודי ודודי"
הקומיקס הפך ל"דף חובה" בכל שבועון ילדים חרדי, כולל במוסף הילדים "קינדער" (ילד) של עיתון "העדה החרדית". פינקלמן טוען כי זו תוצאה של היעדר אמצעי בידור אלקטרוניים ויזואליים מחד גיסא, ודחיפה לאוריינות מאידך גיסא. "אם אין לך פייסבוק, טאבלט או יוטיוב. אז צריך משהו יותר קליל ויותר ויזואלי לשעות הפנאי. לא יודע אם זה השיקול, אבל זה בטח חלק מהעניין".
"במקום לתת לילד שרוצה לקרוא ספר עם 60 עמודים בכתב צפוף,
"תת ז'אנר" העומד בפני עצמו בקומיקס האידי, הם ספרי לימוד השפה. ספרים אלה, למעשה, מהווים מענה לתופעה חברתית מסקרנת: בתים חסידיים "מתונים" שלא דוברים את האידיש בחיי היומיום, אך שולחים את ילדיהם למוסדות שבהם אידיש היא השפה המדוברת.
הקומיקס מופיע, בין היתר, בצורה של מילון מאויר שנועד לאפשר לאותה קבוצה להעניק לילדיהם קליטה קלה ונוחה של השפה, שהפכה לפני כ-200 שנה לאחד מסמלי המאבק והבידול מול הציונות החילונית העברית.
חיבור לאבא, לסבא ולשורשים
אחד הספרים הפופולאריים ללימוד השפה הם של צמד הקינדערלעך
(הילדים) יודי ודודי, המשלבים תוך כדי סיפור ביטויים ומילים באידיש, בדומה לסרטי דורה הפופולאריים אצל פעוטות בעולם. "חשוב להדגיש שהדיבור באידיש איננו רק עניין של מאבק לשוני-שפתי-תרבותי", מדגיש ד"ר פינקלמן. "אם להסתמך על המבוא של אחד ממילוני הקומיקס האלה, לאידיש יש אהבה, חום, הומור.
"זה, לצד העובדה שהוא נותן לילד החסידי זהות מובדלת ומובחנת מכל השאר, גם כאמור מהחרדים האחרים, הנחשבים לפחות אדוקים בעיניו. יש פה חיבור ברור לסבא ולסבתא, לתרבות המזרח-אירופית של העיירה היהודית, וזה לא רק עניין של התנגדות - אלא גם חיבור חיובי למשהו שורשי בעיניהם".
