אחיותיי החילוניות, הילחמו בשבילנו, החרדיות

עולים ומתגעגעים: מי הזיז את יום ראשון שלי?

גם הייאוש מכרסם לעיתים. קחו את השבוע שעבר, למשל: ביום שני נרטבתי עד לשד עצמותיי כשרצתי בגשם לוועדה למעמד האישה, שבה הצגנו נייר עמדה. ביום שלישי חברה ושותפה שלי בכתה כשוויכוח בנושא חרג והפך לקרב. ככה זה, כל האמצעים מקדשים את המטרה במלחמה, גם לכתוש לרסיסים אישה חרדית שחושבת אחרת. ביום רביעי התבשרנו שהצעת החוק של קסניה סבטלובה לא הצליחה לקבל תמיכה אפילו מכל סיעות האופוזיציה. ביום חמישי התפרסמה העובדה (הידועה) שמועצת הנשים של ש"ס היא פיקציה.

היי, אני כאן! וקיימות עוד רבות כמותי

עם מה נשארנו? עם תחינה לנשים חילוניות שיכולות, שיקומו, יצטרפו לפוליטיקה ויזכרו אותנו - הנשים החרדיות

חסרות הקול. אם אתם מכירים אישה שחושבת להיכנס לפוליטיקה ומתלבטת, אנא – הקריאו לה את התחינה שלי. היו לי קול, ובקשו ממנה להיות לנו קול.

ככה אני ועוד כמה מאות-אלפי נשים חרדיות מתנהלות בעולם. אין לנו קול, לא שומעים אותנו, לא סופרים אותנו. מחנכים אותנו ומסלילים אותנו לחשיבות הפוליטיקה בחיי היומיום. מטמיעים בנו שכמה שיותר קולות למפלגות "שלנו", משמעותו לחם על השולחן, וכיתת לימוד עם חלון לא שבור. וכמה חשוב להצביע ולשכנע כמה שיותר להצביע ג' או ש"ס. אבל ביום שאחרי אנחנו לא שם, וקולות גבריים אמורים לדברר אותנו.

"אמורים", כן? כי כבר מזמן נחשפה ההונאה הזו. הם מדבררים אינטרסים כלל מגזריים, וממש לא רואים לנגד עיניהם את האמא שלהם, את האישה שלהם, את הבת שלהם, את הכלה שלהם, אותי. אני מעניינת את הסבתא שלהם, כמו שאומרים.

יכול להיות שהייתי ממשיכה להתנהל ככה בעולם, בריצה שמחה לקלפי ביום הבחירות - עם פלסטר גדול על הפה בין בחירות לבחירות. תכל"ס, אני מכירה הרבה יותר נשים חרדיות כאלו מאשר נשים חרדיות כמוני, שנמאס להן מההשתקה ומההדרה והמחיקה וההקצנה שמלווה אותן.

אבל היי, אני כאן! וקיימות עוד רבות כמותי, וגם אם אנחנו לא רבות מספיק – אנחנו עדיין בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ודמוקרטיה תפקידה להגן על המיעוט. ככה בכל אופן היא מספרת לעצמה.

לכי כבר. למה את מחכה?

קצת הזוי העסק הזה שאישה עם פלסטר גדול על הפה (או יד גברית שסותמת לה את הפה בכוח) תדרבן נשים שאין להן פלסטר כזה ללכת לפוליטיקה. למה לכן פוליטיקה? קודם כל, כי אתן יכולות. כי ההר הזה נמצא מולכן, ולמה שתתנו רק לגברים לטפס עליו. אתן הרי לא מתנהלות ככה בשום תחום אחר בעולם, אז פתאום כאן אתן מפנות את הזירה באבירות?

בשבילן. בשבילך (צילום: אבי מועלם)

ושנית, כי אני לא יכולה! וכשאת ואת ואת תהיי שם, את תפעלי למען ייצוג שיויוני במועצות מקומיות, בראשויות

מקומיות, בערים וגם במפלגות הכנסת. וכשתהייה חקיקה שמחייבת 50 אחוז ייצוג במפלגות, המגזר החרדי לא ישאר מאחור. הוא יכניס לשורות מפלגותיו נשים. הוא גם יודע את זה, ולכן נאבק בחקיקה הזו.

את הגברים החילונים סביב שולחן הממשלה זה לא ממש מעניין. טוב להם לראות סביבם את הכרומוזומים הגבריים, ושלוש שרות תורניות מתחלפות. המחשבה שיום יבוא ויהיו שם עוד נשים, הרבה נשים, 50% - כמספרנו באוכלוסייה - מחרידה אותם, אז הם פועלים לצד הכוחות החרדיים, וחונקים כל הצעת חקיקה בנושא.

אז למה לך פוליטיקה? כי שם משנים. כי את יכולה. כי אני לא יכולה. כי יש לך בת ותהיה לך נכדה, ואת רוצה בשבילן עתיד טוב יותר. לכי כבר. למה את מחכה?