כשהגבר תמיד צודק, והאישה תמיד נענשת
מרים ואהרן שוחחו על אשתו של משה, אבל רק מרים הוגלתה אל מחוץ למחנה. מה היא ידעה שגרם לחשש כל כך גדול בקרב הגברים? ואיך אחוות האחיות שבין מרים לגיסתה קשורה לכל זה? על בדידות, מרירות ותיקון עוול היסטורי
מים מרים ואישה מרה
בפרשת השבוע שעבר קראנו על פרשת האישה הסוטה והמים המרים שבהם משקה אותה הכהן - ובפרשת השבוע הזה אנו קוראים על אישה מרת לב, על מרים הנביאה. הסיפור האחרון בחייה של מרים הוא סיפור קשה ועם זאת חידתי, במהלכו מרים נענשת בצרעת ונשלחת להסגר מדברי במשך שבעה ימים.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
כל מילה בסיפור טומנת בחובה שלל חידות ורמזים, ועל כן קשה לקצר את הסיפור ואני מביאה אותו כמעט במלואו (במדבר י"ב, א'-ט"ו): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם...
"וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי... עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט, וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".
מרים, אחותו הגדולה של משה, והנביאה שהרקידה את כל הנשים לאחר קריעת ים סוף, ניצבת בפנינו קטנה וקנטרנית. היא מדברת על משה בגלל האישה הכושית שלקח, והיא מבטאת קנאה חשופה במעמדו הייחודי של אחיה.
תמיד לבד
לכאורה, שני אחיו של משה, מרים ואהרן, מרכלים ומתקטננים יחד, אלא ששלוש המילים הפותחות של הסיפור מטילות חיץ בין מרים לאהרן. כתוב: "ותדבר מרים ואהרן" ולא: 'וידברו מרים ואהרן'. התורה מערפלת את חלקו של אהרן בשיחת הרכילות, ומותירה את מרים לבדה: הם דיברו, ושמא רק היא דיברה?
מרים גם נענשת לבד, ואהרן יוצא מזה איכשהו. גם מחטא העגל אהרן יצא איכשהו. אהרן הוא הגבר שתמיד "יוצא איכשהו", ומרים היא האישה הכי בודדה בעולם. מרים מעולם לא נשאה ולא ילדה ילדים, היא נענשה לבד, היא נשלחה לבידוד במדבר הגדול והריק, ומיד אחר כך, בפרק כ', היא מתה בבדידותה. בניגוד למשה, היא אפילו לא זוכה לימי אבל מפוארים. מרים חיה לבד ומתה לבד.
גירוש מהמחנה וגירוש מגן עדן
מעניינת ההשוואה בין סיפור גן עדן לסיפור צרעת מרים. בשני הסיפורים החוטאים הם גבר ואישה, בשני הסיפורים יוזמת החטא היא האישה. בשני הסיפורים יש יצורים מאיימים ומשונים, המעוררים את התשוקה לחטוא – בסיפור גן עדן זה הנחש, ובסיפור צרעת מרים זו האישה הכושית. שני הסיפורים מסתיימים בגירוש. אלא שבחטא גן עדן מגורשים האישה והגבר, ובסיפור הרכילות המדברית מגורשת אל המדבר רק האישה. כאמור, אהרן תמיד יודע להוציא את עצמו ממצבים קשים, ומרים תמיד לבד.
מצטרפים לרכלנים – על מה דיברו מרים ואהרן?
התורה מגלה ומכסה על סיפור הרכילות המדברי. לכאורה, אנחנו יודעים על מה נסובה השיחה:
"עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". אנחנו גם יודעים כי הרכילות, עם כל היותה אסורה, לא הייתה שקרית שהרי: "אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח". אלא שעיקר חסר מהספר, והתורה שלא רצתה להצטרף למסע הרכילות של מרים ואהרן, לא פרטה לנו את תוכן השיחה.
חז"ל שלא נרתעו מרכילות טובה, הרבו בניסיונות לברר את תוכנה. יש שאמרו שהם דיברו בגנותה של האישה, ויש שאמרו שהם דווקא דיברו בזכותה. המדרש הבא מזהה את האישה הכושית עם ציפורה בת יתרו, אותה נשא משה לאישה עוד בטרם יציאת מצרים, אבל לא חי איתה, אלא שלח אותה חזרה לבית אביה.
המדרש שלפנינו דן לזכות את מרים, וטוען שדבריה מבטאים אחריות ואחוות אחיות (ספרי במדבר, בהעלותך, צ"ט): "ותדבר מרים ואהרן במשה', מניין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה את ציפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דיברו בו".
בתפקיד האחות הרחמנייה
לדברי המדרש, מרים אכן פצחה בשיחה עם אהרן. היא גם פצחה בשיחה עם ציפורה. אלא שהמדרש רואה בה נחשונית אמיצה. מנהיגה. מרים ראתה בעצבונה ובאבלה של ציפורה, ודאגה. בניגוד לאנשים רבים אחרים, מרים לא הותירה את דאגתה מיותמת, אלא אימצה אותה ללבה, לקחה אחריות ושאלה את ציפורה לפשר ההזנחה העצמית. כמה פעמים אנחנו רואים חברות וחברים שמזניחים את עצמם? מיליון בערך, כמה פעמים אנחנו טורחים לשאול אותם מה קרה? פחות ממיליון. וכמה פעמים אנחנו לא מסתפקים בתשובתם המתחמקת ומוסיפים לברר ולנסות לעזור?
כדרכן של רעיות הגונות, ציפורה מנסה לכסות ולגלות את כאב הזוגיות שלה: ההתנהגות מספרת סיפור של בדידות וניכור, והמילים מבקשות לכסות ולספר "עסקים כרגיל", כאילו סתם, כאילו משה הגדול לא מתעניין בתכשיטים ובאיפור ובשאר שטויות של נשים, כאילו הכל בינה ובינו כרגיל.
מרים, אישה בודדה בעצמה, יודעת לקלוט רמזים, והיא בוחרת להקשיב למעשים ולהתעלם מההצהרות. מרים לוקחת אחריות ומשתפת את אחיה במחדל המשפחתי של המנהיג הגדול.
על מנהיגים ומשפחות מפורקות
משה הוא לא המנהיג הראשון וגם לא האחרון שמזניח ופוגע במשפחתו. על פי המדרש, מרים ומשה הם ילדי הורים גרושים. מרים, האחראית הנצחית, החזירה את הוריה לחיים משותפים וגרמה ללידתו של משה. והנה מרים רואה בחזרת הדפוס המשפחתי בבית אחיה. היא, האישה הערירית, נדיבה דיה כדי לדאוג לחיי הזוגיות והאמהות של גיסתה. אבל הצדק והמוסר שלה מטילים מורא על הממסד הגברי שהוא נציגו, והממסד הופך את מרים למצורעת ולמנודה.
מאותו עולם ממסדי שהגלה את מרים, יוצא גם קולם של הדרשנים, והדרשנים כועסים, והדרשנים מתריסים, והדרשנים תובעים את כבודה של מרים.
לא תמותי, כי תחיי
לאחר סיום הצרעת וימי הבידוד, מופיע סיפור מותה של מרים. על פי המסורת המקראית מרים האחות הרחמנייה והנביאה המשוררת, דועכת לנגד עינינו מושתקת, ערירית ומרירה. הדרשנים, בטובם, מתעקשים להשיב לה את מנהיגותה ומלוא חופניים אהבה.
היום ברגע מרגש במיוחד, מפיה של אישה נהדרת ומלומדת, שמעתי את הציטוט הבא: (גבריאל מרסל): "לאהוב מישהו זה להגיד לו: אתה לעולם לא תמות".
ובבית המדרש של הטוקבקים
אבי היקר (26), כן, עלית על הבחירה הפרשנית שלי, ואני לא ממש מתביישת. בכל מקום שבו אוכל להעלות על נס את פועלן של הנשים המקראיות, אעשה זאת. מה שמדהים אותי הוא שכאשר גברים מעלים על נס גברים מקראיים, זה נורמאלי, אבל כשאישה מקדישה את הטור שלה לנשים מקראיות, זה מזעזע או נלעג. מוזר, לא?
וב. צימרמן (23) היקרה, את כותבת שירים נוגעים ללב. אשמח אם תמשיכי להעלות אותם. אני בוחרת להביא כאן את שירך מהשבוע שעבר. תודה.
ב. זימרמן
אני מאמינה באמונה שלימה...
ואף על פי שאינך מאמין לי
מאמינה בצדקתי
ואף שיתמהמה ובטני כואבת
מהאותיות המתערבלות בבטני
עודני מאמינה שיבוא
גם אם מתמהמה הצדק
מצדיקה את הדין
אמן אמן באמונה שלימה
בהן צדק. רדו ממני.
ולבעל החשדן, האמן האמן...
שבת שלום!
- את פרשת השבוע למדתי עם קבוצת "שנת לימודים בישראל" – תלמידי תיאולוגיה קתולים ופרוטסטנטים מקהילות דוברות גרמנית, המגיעים לשנת לימודים בישראל. חברות וחברים יקרים, תודה על החברותא ועל התורה.
לפנייה לכתב/ת 
