נשים מתות בשקט: כשאלוהים נפרד ממרים בנשיקה
לא פעם תוקפים את הפמיניסטיות המבקשות להציע לאלוהות דימויים נשיים מתוך המסורת. מספיק לקרוא את פרשת השבוע, שבה מתפתלים חז"ל סביב הנשיקה שנשק אלוהים למרים - כדי להבין למה לפעמים עדיף לדבר על אלוהיימה
"אלך אל המדבר ושם אלמד"
המדבר כמקום למתבודדים מחפשי רוחניות ושלווה, רחוק מהתמונה העולה מסיפורי המקרא. אם מישהו חושב שחיי המדבר נועדו להציע לבני ישראל תקופת הסתגלות שקטה לקראת הסערות הצפויות להם בארץ ישראל, מוטב שישוב לעיין בפרשות השבוע האחרונות. שהרי לפני שתי פרשות התבשרו יוצאי מצרים על מותם במדבר, בפרשה שעברה מתמסרים משה ואהרון לדיכוי מרד רב משתתפים - ובפרשה שלנו אהרון ומרים, שניים מתוך שלושת מנהיגי העדה, נפטרים. במדבר אין רגע דל.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
שלושה אחים יצאו לדרך
ובמהלך הפרשה שלנו יוותר משה לבדו. מערכת היחסים בין שלושת האחים מרתקת והיא ידעה תפניות. אלה חלק מסימני הדרך המרכזיים במשולש האחים:
זה התחיל במרים ששמרה על משה בעודו תינוק; אחר כך אהרון הוצע על ידי אלוהים כ"פה" למשה המגמגם; מרים הובילה את הנשים בקריעת ים סוף; אהרון חתר תחת משה והנהיג את העם לבניית עגל; אהרון הפך לכהן; שניים מבניו של אהרון נהרגו בשעה ששרתו בקודש; אהרון ומרים הביעו חוסר נחת מהתנהגותו של משה; מרים נענשה ולקתה בצרעת; אהרון היה שותף למשה בדיכוי מרד קֹרח. מרים מתה. אהרון מת.
"ואז כשנתכסה עם החולות"
שלושת האחים מתו במדבר, ומקום קבורתם לא נודע. בניגוד ליעקב שנפטר במצרים ונקבר בארץ ישראל, ובניגוד ליוסף שעצמותיו הועלו עם יוצאי מצרים - משה, אהרון ומרים לא יובאו לקבורה בארץ האמהות והאבות.
מדוע לא עשו בני ישראל עם מנהיגי המדבר את חסד-יוסף, ומדוע אלוהים מעוניין שמנהיגי המדבר יישארו במדבר ואיש לא יפקוד את קברם?
הם מתו "שם"
בנות ובני גילי מכירים היטב את הכינוי "האנשים משם" שיוחד לניצולי השואה. לא רצו לומר "גרמניה", "שואה" או "אירופה הנאצית". "שם" - כֵּיוון שהתיאורים הקונקרטיים פוצעים מדי, "שם" - כֵּיוון שאין כוח לומר את הדבר עצמו.
מרים, אהרון ומשה הם מנהיגים שמתו במקום אחר לגמרי, שגם הוא מכונה '"שם": "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (במדבר כ', א'). "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַלפִּי ה' וַיָּמָת שָׁם" (במדבר ל"ג, ל"ח). "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (דברים ל"ד, ה').
ה"שַם" של העם היהודי
מעניין הקשר האפשרי בין שני עולמות ה"שם" היהודי – ה"שם" של מנהיגי המדבר, מספר על השיכחה כעונש המוטל על מתי המדבר. בעוד שה"שם" של דור שורדי השואה מבטא משאלה לשכוח, להשכיח, לא לתת שם וזכר למקום הזוועה.
"כי את אשר יאהב ה' יוכיח?"
לא אחת בא אלוהים חשבון עם האחים-השליטים, ובכל זאת, האם אין גבול? במה חטאו שנענשו בהשכחה אכזרית זו? את השאלה מעצים המדרש הבא (אבות דרבי נתן, נוסח אלו): "ודור המדבר לא חיים ולא נידונים, שנאמר: במדבר הזה יתמו ושם ימותו..."
"לא חיים ולא נידונים" הוא גזר דינם של רשעים מרושעים שלא יחיו בתחיית המתים, ואפילו אינם זכאים לשלם את חובם בגיהינום ובכך להשתחרר מהחטא. בהמשך המדרש עולה ההצעה הפרשנית ש"רשעים נאמר בהם 'שם', וצדיקים לא נאמר בהם 'שם'''.
למנהיגי המדבר לא נחפר בונקר סודי שבו ישתכנו לבטח בשעת צרה. מרים, אהרון ומשה נענשים בעונש של בני עמם, והם מתים ותמים במדבר.
מרים משלמת כפליים
בזמן שאהרון ומרים דברו "על אודות האישה הכושית" שלקח משה, מרים נענשה והצטרעה, ואילו אהרון יצא צח כשלג. גם בפרשת המוות המשותפת לשני האחים, בולט ההבדל ביניהם. אהרון נפרד מהעם בטקס פומבי של העברת בגדיו לאלעזר בנו, ואת מותו מבכה העם במשך שלושים ימים.
עשרים ושמונה פסוקים לפני כן נפטרת מרים בשקט, וללא התייחסות (במדבר כ', א'): "וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". הנשים מתות בשקט, ללא טקסים וללא דמעות.
בא לתקן ונמצא מקלקל
רבי אלעזר מוטרד מהנונשלנטיות שבה נפרד המקרא ממרים, והוא מבקש לתקן את הרושם, ולהעניק מעמד רוחני למותה (מועד קטן כח ע"א): "ואמר רבי אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה... ומפני מה לא נאמר בה על פיה' – מפני שגנאי הדבר לאומרו".
זכו הצדיקים והם מתים בנשיקה אלוהית. על מותם של אהרון ומשה נאמר שהיה "על פי ה'', ומפרשים הדרשנים שהם מתו בנשיקה מפיו של אלוהים. ומרים? אל תדאגו, מרגיע אותנו רבי אלעזר, ברור שגם היא מתה בנשיקה אלוהית, אלא ש"גנאי הדבר לאומרו".
הנה, רבי אלעזר בא לתקן ולהציע למרים חסד אחרון של נשיקה, ונמצא מקלקל באומרו שלא ראוי לדווח על מוות בנשיקה של אישה.
מה מגונה, מה?
מה מבהיל או מגעיל בעדות מקראית שמרים מתה "על פי אדוני"? או בקביעה תלמודית, שמרים מתה "מיתת נשיקה"? הייתי מעדיפה שלא לנסות להשיב על כך, אלא שחז"ל כבר הוציאו את הקביעה הפוגעת הזו מפיהם, ופרשני התלמוד שלא מתייחסים לקביעה זו, מעידים בשתיקתם כי מבחינתם הגנאי מובן מאליו.
אלוהים מתנשק עם אישה?
בהיעדר חברותא היסטורית לתמיהתי, עלי לנבור בכאב ובעלבון בעצמי. האם רבי אלעזר מרגיש שהקביעה כי אישה מתה כמות צדיקים היא מגונה - או שהוא נבוך מהמחשבה שאלוהים נשק בפיה של אישה?
ואם נאמר - אלוהים מתנשקת עם אישה?
לא פעם תוקפים אותנו, את הפמיניסטיות הדתיות, כשאנו מבקשות להציע לאלוהות דימויים נשיים, או למצער לקדם דימויים נשיים שלה מתוך המסורת: השכינה, בת קול, שדי, מלכות ועוד. "אין לו דמות הגוף ואינו גוף", מצטטים כנגדנו. "השימוש בלשון נקבה ובדימויים נשיים לאלוהות – מאניש אותו", מסבירים לנו, כאילו לא שרנו "יגדל" בכל בוקר בתפילה.
יוחזרו האלות הגדולות
מות הנשיקה המושתקת של מרים הוא דוגמה אחת לקושי האנושי לוותר על דימויים, ולחשוב על אלוהים כאילו היא שיעור במדע (כפי שהרמב"ם ייחל שנעשה). כל עוד בנות ובני אדם משתמשים בדימויים בעולמם הדתי, יש חשיבות למשחק קבוע בין דימויים נשיים לגבריים.
וחוץ מזה, אם זה לא משנה, אולי הפעם אתם תוותרו ותעברו לדימויים נשיים? הרי ממילא אין לה גוף.
האדמו"רית המהממת
פינה חדשה נפתחת בטור, פינת דרשות הממים של פרשת השבוע. פינה מצחיקה וחכמה בניצוחה של האדמו"רית המהממת ליאור נבו. מוזמנות/ים לתרום ממים לפרשות הבאות (להצעות ולצפייה: דף הפייסבוק "קו פרשת הממים").
ובבית המדרש של הטוקבקים
"בן אדם" (טוקבק 64) כתב: "לא קראתי את כל הכתבה, אבל הציטוט ממסכת אבות לא הוברר ופורש כמו שצריך.
ואולי אפילו הובן בצורה שטחית. במשנה אין שום קשר לפוליטיקה! המשנה היא קדושה. והיא דיבור אלוקי! קורח חשב שמשה סידר את התפקידים הבכירים לאחיו, משום שהם 'משפחה' וחשב שזה פרוטקציות, אבל לא הבין שזה ציווי אלוקי. שיש מי שקובע את הדברים. ואם תתעמקו יותר בפירושים, מובא שקורח בכלל ניצל את עם ישראל כשעבדו במצרים".
"בן אדם" יקר, ראשית, אני מודה לך על הכנות. וביחס לציטוט מפרקי אבות ולאלוהותה של התורה - דבריך היו נכונים לגמרי לו רק היית כותב בראשם "לדעתי", שהרי ההחלטה אם התורה אלוהית או אנושית; אם עלינו לקרוא אותה בהתאם למיטב הבנתנו או למיטב הבנתם של אחרים - היא החלטה שלנו. גם בחירתך לייחס לתורה ולפרשניה מקור אלוהי היא בחירה אנושית, והגישות של שנינו לתורה מבוססות בדיוק באותה המידה.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
