בין אדמו"ר למנהיג כת: הקורבן של השפה המכובסת
התואר "מפגר" מזמן לנו אפשרות נוספת להתבונן על הפוליטיקה של השפה: הוא רווי בתפיסות עולם כוחניות. אין בעולם מילים תמימות, ויעידו על כך נפגעי "מחלוקת קֹרח" - ונפגעי תרבות האונס מוגדרת כ"תקנות צניעות ייחודיות לחסידות", ולקורבנות אין מושיע
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קראו עוד בערוץ היהדות :
- משפחתה החרדית של וינשטיין: "שופכים את דמנו"
- סגפנות מינית, תקנות סודיות: מה קורה בחסידות גור?
- "חיי אמא שוויתרה על התינוקות שלה": אסתי וינשטיין כתבה - ובכתה
"מה, אני ילד מפגר?"
את השאלה האומללה הזו שאל השבוע, בפומבי, שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים. לא נפגעתי ממנו, ואני אפילו לא כועסת עליו. היה לי ברור שהוא לא התכוון לבוז לילדינו. היה לי ברור שהוא עשה זאת בכלל בלי לחשוב. ומאחר שהוא גם התנצל, "מודה ועוזב ירוחם".
יחד עם זאת, אני חושבת שדבריו דורשים עיון, שכן בחירתו הלשונית יכולה ללמדנו על המשמעות הפוליטית של דיבור אגבי.
המבדיל בין אור לחושך
כשאנחנו אומרים "מה, אני מפגר / הומו / נקבה / ערבי" - אנחנו מחלקים את העולם ל"ראויים" ו"ראויים פחות". החלוקה נועדה להציל אותנו מחרפה, אך למרבה הצער היא עושה זאת על ידי הטלת החרפה על הזולת. מי שמבקש להבדיל את עצמו מה"מפגרים", מסמן עצמו כבן אנוש שמסוגל לקבל החלטות, בעודו מאשר את הטענה שיש אנשים שלא מסוגלים לקבל החלטות.
הם, ה"מפגרים", לא יודעים לבחור בעצמם את המזון המתאים להם. אני ה"חכם", שונה מהם. בהודעת ההתנצלות (שטוב שיצאה) הבהיר שהתכוון לייחד את עצמו כמבוגר מול ילדים, ולא כחכם מול "מפגרים".
הנה דוגמה לפוליטיקה של הדיבור: השפה מקטלגת ומסדרת דברים בקבוצות ואין מנוס. אלא שהמיון מגדיר אנשים, ועד מהרה אנו מחלקים את האנושות לקבוצות של טובים ורעים, ומבקשים להגן על עצמנו בעזרת שיבוצנו בקבוצה ה"נכונה".
הערה קטנה בקשר למנת אוכל ומנת משכל
מר ברוש העיד על עצמו שהוא לא "מפגר", ובאותה אבחה העיד שהוא "מבשל עם שבע כפות סוכר וכוס מיונז". המסקנה המתבקשת היא שאנשים לא מפגרים, אוכלים רע ומזיק. אגב, זה הגיוני שכן ככל שאנו נחשפים יותר לתרבות בכלל, ולתרבות הצריכה בפרט - אנחנו מגדילים את הסיכון לאכול מזון מתועש ורע. מר ברוש, הלוואי שהיית אוכל כמו שהבת שלי אוכלת, הלוואי שכולנו היינו אוכלים כמו ילדים קטנים. תרבות צריכת המזון שאתה מייצג הורגת אותנו, ואנחנו מנסים להתגונן.
דבר אחד למדנו - אין קשר בין אינטליגנציה לאכילה בריאה.
מי אני ומה שמי
התואר "מפגר" מזמן לנו אפשרות נוספת להתבונן על הפוליטיקה של השפה. למרבה הצער "מפגר" הוא עדיין מונח רשמי במדינת ישראל (כנסו למשל לאתר הביטוח הלאומי, ותמצאו שם את ה"אגף לטיפול באדם המפגר").
התואר "מפגר" רווי בתפיסות עולם כוחניות. "מפגר" פירושו שמשימת חייו של האדם היא להתקדם. "מפגר" פירושו שבני אדם צריכים להתקדם מהר. "מפגר" פירושו שמי שלא עומד בקצב הוא בבעיה.
אין בעולם מילים תמימות - תראו איך מחנכים אותנו ומסלילים אותנו בשקט-בשקט, במילה אחת בלבד. אמרנו "מפגר" ואמרנו תפיסה תרבותית קשוחה ובלתי מתפשרת שפוגעת בכולנו, שממיינת אותנו ומנהלת לנו את החיים.
The Fool on the Hill
פרשת קֹרח מפגישה אותנו עם הביקורת הפנימית על משה ומשפחת המלוכה. קֹרח מנסח טענה ראויה כנגד משה (במדבר ט"ז, ב'-ג'):" רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".
מדובר במגה-מרידה; 250 נשיאי העדה מורדים במשה ובמשפחתו. אנשים עם כושר מנהיגות, טענות ראויות ודיבור רהוט. והם שואלים, ובצדק, כיצד ייתכן שמשפחה אחת השתלטה על מוקדי הכוח הראשיים של העדה.
תגובתם של אלוהים-משה-אהרון ארוכה ומתוחכמת, אך השורה התחתונה שלה פשוטה ואכזרית (במדבר ט"ז, ל"ב): "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם... וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת". מי באש ומי באדמה – כל המורדים נהרגים באופן פלאי ופומבי, ויתר בני ישראל מבינים את הרמז. מי יסכים להיות השוטה הבא שייבלע באדמה?
מי אמר "קֹרח"?
השלב התרבותי הבא הוא להפוך את השם "קֹרח" לקללה. בדיוק כמו "מפגר", "הומו" או "נקבה". מימי קֹרח ועד היום,
יהודי שרוצה לעשות דה-לגיטימציה ליריביו הפוליטיים, מכנה אותם "קֹרח" ודי לו בכך. לא צריך טענות או דיון ענייני.
הנה הדוגמה לפוליטיזציה של השם "קֹרח" (אבות ה', י"ז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קֹרח וכל עדתו".
כל החולק על רבו, כחולק על השכינה
הגדרת מחלוקת קֹרח כ"מחלוקת שאינה לשם שמים", מבקשת לקבור את האפשרות להתייחס אליה באופן ענייני. יתר על כן, הפיכת "קֹרח" למושג תרבותי, מבקשת לעשות דה-לגיטימציה לכל מי שמערער על המנהיגות היהודית השלטת.
וזה הולך ומתגבר, ודוגמה טובה לכך היא המדרש הבא (סנהדרין דף קי ע"א): "אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר 'ולא יהיה כקֹרח וכעדתו'... אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש... אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה... אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה... אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה... אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה".
הנה לפנינו "קֹרח" ככלי פוליטי, שנועד לאיים אפילו על מי שמהרהר אחר מעשיו של רבו.
אסתי וינשטיין ז"ל
לא הכרתי את אסתי וינשטיין, חסידת גור שיצאה בשאלה, סבלה ייסורים והתאבדה, וגם לא גדלתי בחסידות גור.
חסידות גור היא החסידות הגדולה ביותר בישראל. היא עשירה ובעלת כוח פוליטי רב (שר הבריאות יעקב ליצמן, למשל, הוא חסיד גור) וכיום היא כנראה מונהגת על ידי אדם בעייתי מאוד בכל הנוגע לענייני מין.
אז למזלי, לא גדלתי שם - אבל אני אני ממליצה להיכנס לדף הפייסבוק "גור לך", ולקרוא עדויות מסמרות שיער. ניצולי גור שעזבו, וגם מהאמיצים שחיים בה ומדווחים מתוכה – מספרים על קהילה שחיה תחת טרור מיני: אסור לגבר לקרוא לאשתו בשמה, בני נוער מולעטים בתרופות פסיכיאטריות מחשש שיצרם יתגבר עליהם, לבני זוג אסור לגעת זה בזו - ובוודאי לקיים יחסי מין לפי בחירתם.
יכול להיות שכל המדווחים משקרים? יכול להיות, אבל קשה להניח. ואתם יודעים מה? יש מספיק דיווחים בשביל שהמשטרה תתחיל לבדוק.
והנה לפנינו שוב כוחה הפוליטי של השפה. אם לא היה מדובר בקהילה כה גדולה, עשירה וחזקה, ייתכן שהיא, בהתנהלותה הנוכחית, הייתה מוגדרת ככת, האדמו"ר היה מוגדר כעבריין מין - או לכל הפחות כמי שמשליט תרבות אונס בקהילתו, והמשטרה ומערכת המשפט היו עובדות.
אבל כיוון שהפוליטיקאים רועדים מפחד, מנהיג הכת מוגדר כ"רב חשוב", תרבות האונס מוגדרת כ"תקנות צניעות ייחודיות לחסידות", ולקורבנות אין מושיע.
ואל תגידו "שיצאו משם", כי קשה לצאת מכת, בוודאי אם היא גדולה, חזקה ומגובה על ידי השלטון. ואם לא השתכנעתם, תראו מה קרה לאסתי וינשטיין ז"ל.
ובבית המדרש של הטוקבקים
יהודי, ארצות הברית(טוקבק 26 משבוע שעבר) מבקש "נא לציין בראש הכתבה באופן בולט: "הכתוב לדלקמן לא
מתבסס על יהדות ולא נשען על ערכיה. זוהי דעתה הפרטית של פרופ' וייס בלבד".
"יהודי, ארצות הברית" יקר. תודה על ההצעה, והאמת, אני מסכימה עם רוב דבריך. כל מה שאני כותבת הוא דעתי הפרטית בלבד. ואכן, דברי לא מתבססים על 'יהדות' ולא נשענים על 'ערכיה'. אלא שבניגוד אליך, אני לא חושבת שיש בכך חידוש.
כל דעה של כל אדם, שמרני וליבראלי, היא בסופו של דבר דעה שהוא גיבש בעצמו. ו"יהדות"? אין דבר כזה. התרבות היהודית היא אוקיינוס של דעות וערכים, ואם לא היה ברור למישהו – אני בוחרת מכל אלה את מה שנראה לי נכון.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
