מה שחילונים לא יבינו: אין מחיר לחילול שבת
ריד מיי ליפס: אין סכום בעולם שהיה קונה את חילול השבת שלי, או של כל אדם מאמין באשר הוא. אז איך הגענו למצב שבו נוסע דתי המבקש לשמור על הבסיס של הבסיס, השבת, הופך לנאשם במשפט שדה - ולכלי משחק ציני בידי חברת התעופה הלאומית של ישראל, שעוטה את מסיכת הקורבן
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בשל חוסר הידיעה כיצד להתמודד עם האיום החדש, הוחלט אז לראשונה על הוצאת כל הנוזלים ואף התרופות, הקרמים והמשחות מתיקי הנוסעים. העיכוב בטיסה היה בלתי נמנע, וכמות הישראלים שרצו לחזור הביתה הייתה בלתי נתפסת.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- דבר השבט: ארבעה דורות - בני עקיבא אחת
- המדען הראשי של התורה: מגנטיקה של כבשים ועד זרע בראש/ רוחמה וייס
- המוסלמים סירבו לקבור - עלא ייקבר בבית עלמין יהודי
בשלב מסוים ניגש אלינו דייל בכיר, אמר שיש אובר-בוקינג, שאנחנו נראים לו אנשים נחמדים ולכן הוא רוצה לצ'פר אותנו. וזה היה אכן צ'ופר: במקום לעלות לטיסה של חמישי בלילה ממלפנסה לתל אביב, נישאר לילה במלון חמישה כוכבים, נשודרג בטיסה חזור לביזנס – והדובדבן, נקבל כל אחד 400 יורו.
היינו זוג צעיר יחסית, ו-800 יורו יכלו לעזור לנו, ומי בכלל חלם על טיסה בביזנס? אבל הבטנו זו בזה ואמרנו מיד: לא. ברור שלא. ותודה. למה? כי הטיסה הייתה אמורה לנחות שעה לפני שבת, על פי הערכת הצוות. הדייל לא האמין למשמע אוזניו, אבל עבר הלאה. את ה"לא" שלנו אמרנו בלי חרטה, בלי היסוס, בלי מחשבה על מה שאנחנו מפסידים.
מבחינתנו, זה היה ברור: הפסד זה לעלות על טיסה שמתעכבת קצת, רק קצת - ונוחתת אחרי שבת. הפסד זה להגיע אפילו חצי שעה לפני שבת, אבל אז להתעכב בתור לבדיקת הדרכונים ו...לחלל שבת.
פער הגרסאות כפער המגזרים
ריד מיי ליפס: לא 800 יורו – וגם לא 800 אלף יורו. אין סכום בעולם שהיה קונה את חילול השבת שלי, או של כל אדם מאמין באשר הוא. זה בסיסי. יש לידכם חובשי כיפה? אתם מוזמנים לשאול אותם.
ועכשיו "טיסת השבת". טיסה של "אל על" שיוצאת באיחור רב על גבול חילול השבת; שלא נותנת - על פי עדויות נוסעים - תשובות אמיתיות ומותירה אותם שטים בין עננים של חוסר ודאות; שלא מאפשרת לנוסעים שומרי שבת לרדת ממנה בזמן (שוב, על פי עדויותיהם הלא מעטות); שמשנה את יעד הנחיתה ברגע האחד לפני אחרון.
אני קוראת את העדויות המזדעזעות של הדיילות "בשם השבת", ולא יודעת את נפשי. אני קוראת את התגובות של קוראים וגולשים חילונים ל"חראדים" (ביטוי עלוב ומביש) ש"מכופפים את החברה ומשנים את המסלול", ולא יודעת את נפשי. פער הגרסאות הוא כפער המגזרים בחברה הישראלית, שמעולם לא היה חד ועמוק יותר. אין מגזר יודע את נפש רעהו, ואלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו.
מסיכת הקורבן לא משכנעת
לא הייתי על הטיסה, ואינני יודעת מי אמר מה למי ואיפה - על הקבינה, ליד דלת הקוקפיט, במעברים - מה זה משנה. העדויות השונות שמצטרפות מבהירות כי לזעם לא היה בהכרח מגזר ספציפי, וכי הטענות הראשוניות שהועלו נגד הנוסעים שומרי השבת היו לא מדויקות, בלשון המעטה - וכאן המקום להדגיש את מה שברור לכל בר-דעת, שאלימות היא מחוץ לתחום. לא הייתי על הטיסה, ונחסכה ממני הטראומה (כי החשש לחלל שבת הוא לחלוטין טראומטי עבור הנוסע שומר השבת).
אבל גם בלי להיות שם ברור שמישהו צריך יהיה לעשות חשבון נפש: איך הגענו למצב שבו נוסע דתי המבקש לשמור על הבסיס של הבסיס, השבת, הופך לנאשם במשפט שדה - ולכלי משחק ציני בידי חברת התעופה הלאומית של ישראל, שעוטה את מסיכת הקורבן.
