לא ממחזרים - גונזים: "כדי שלא יהפכו לנייר טואלט"

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

בכל עיר תמצאו מרכזי גניזה – לרוב ליד בתי כנסת מסוימים. בערים עם ריכוז דתי וחרדי גבוה, ישנם מתקנים כחולים שאליהם מביאים את הדפים – ומשם הם נלקחים לקבורה. כן-כן, קבורה של ממש בבתי עלמין.

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• טיסת השבת: כפייה דתית? אם כבר, כפייה חילונית/ יצחק טסלר
• באיחור של מאה: נחשף פרוטוקול הפגישה בין מלך ירדן להנהגת היישוב
  

בית חב"ד בהודו: ישראלית הותקפה מינית כשהתפללה

"הגניזה מיועדת לחפצי קודש, בכדי שלא יתבזו חס ושלום", מסביר לנו יהודה נימרובסקי, "בוא נגיד שאנחנו ממלאים משאית ליום, אנחנו יכולים להגיע ל-12 טון גניזה ליום". והוא מוסיף כי ביידיש מכונה הגניזה: "שיימעס" – מלשון שמות הקודש.

קבורה מחמירה

אבל לא רק סידורים - גם תפילין ומזוזות ואפילו דגלי ישראל שאסור על פי חוק להשליך לאשפה, נכללים בגניזה ונקברים לצד דברי הקודש. שלוש פעמים בשבוע עולים על המשאית יהודה נמירובסקי ושלמה לנג מחברת "גניזה כללית", עוברים מעיר לעיר וממתקן למתקן - ובעזרת מנוף אוספים את תוכן המתקנים בדרכם לגניזה.

יהודה נמירובסקי ושלמה לנג מפנים את הגניזה(צילום: טל שחר)

אז למה לא למחזר? ההסבר פשוט: "דפים המגיעים למיחזור עלולים להפוך גם לנייר טואלט". לאחר שדברי הגניזה מוצאים מהמתקנים, שמים אותם בכדים מיוחדים, מכסים ואוטמים הרמטית - עם ברגים וסיליקון - כדי לבודד מרטיבות בדרך לקבר.

קבורתם של הדפים הקדושים מחמירה כמעט כמו קבורה של בני אדם. "עד שהמקום לא נקי לחלוטין ואין אפילו נייר אחד בחוץ – אני לא עוזב את המקום", אומר לנג. "אם אפילו נייר אחד עם שמות הקודש יגיע לכדי ביזיון – לא עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך".

"זה התיקון שלי בחיים". יהודה נמירובסקי(צילום: טל שחר)

פעם בחצי שנה מובלים המיכלים לאתר הקבורה, באזור הר המנוחות, נטמנים באדמה בתוך בור ענק מימדים ומכוסים בבטון. מדובר במבצע לוגיסטי מורכב. "כמו שיש כבוד למת יש כבוד לקדושה, לספרי קודש, לשמות ה'".

נמירובסקי מכנה את העבודה הזאת כ"תיקון שלי בחיים" - ולנג מכנה את זה בפשטות: "שליחות". שניהם מרגישים שהם עושים עבודת קודש. "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה, לספרי קודש, לשמות השם".