"זה נס בסדר גודל של יציאת מצרים": ניצולי שואה חגגו בר מצווה בכותל
80 ניצולי שואה חגגו באיחור של כשמונה עשורים את מסיבת בר ובת המצווה, והדמעות זלגו, גם במפגש המקרי והנוגע ללב עם שוטרי מג"ב שהיו במקום. "לא היה כדבר הזה בתולדות העמים. מעינוי, רדיפה ומוות - למלכות ישראל, ובתוך הנס הגדול הזה, מופיע גם הנס הקטן של אמא וחבריה". צפו
שאמו פרומה גלנט הייתה בת חמש כשהנאצים תקפו את עיר מגוריה, מזריטש. זה היה בשנת 1939 – וסימן את תחילתו של מסע בריחה ונדודים שהסתיים בשנת 1948, כשהיא כבר בת 14. "כשאמא הגיעה לגיל 12 - גיל מצוות, היא היתה פליטה בבריחה ברחבי רוסיה", מספר בנה, שר השיכון והבינוי יואב גלנט. "מיד עם תום המלחמה, במקום לציין את בת המצווה שלה, היא קיבלה את הידיעה האיומה על גורל יהודי פולין וכל בני משפחתה".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
את בר ובת המצווה היא ועוד כ-80 ניצולי שואה לא הצליחו לחגוג כשהיו נערים, אבל בשבוע שעבר הם עשו זאת באירוע ייחודי בכותל המערבי, כשרשת "משען" לדיור מוגן בישראל, ערכה להם טקס חגיגי ומרגש ברחבת הכותל, בשיתוף הקרן למורשת הכותל המערבי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
160 קשישים שמחציתם ניצולי שואה, חגגו באיחור של כשמונה עשורים את מסיבת בר ובת המצווה, בהשתתפות שוטרי מג"ב, והדמעות זרמו כמים. "כשהנאצים נכנסו - סבא, סבתא ושתי בנותיהן עלו על סוס ועגלה והחליטו לברוח", השר גלנט מספר. "המשפחה המורחבת סירבה להצטרף ונספתה כולה על ידי הנאצים.
"אמא והוריה יצאו למסע נדודים שכלל תחנות ביערות, בחלק הפולני שנכבש על ידי הרוסים, באזרבייג'ן, אוזבקיסטן, קזחסטן, סיביר ולמעשה בכל רוסיה - עד לחזרה לפולין אחרי המלחמה, בשנת 1945. משם הם המשיכו לצרפת ובשנת 1947, כשאמא בת 13, עלו על האקסודוס וגורשו בחזרה להמבורג על ידי הבריטים, לאזור הסמוך למחנה העבודה דכאו. בשנת 1948 הם עלו בעלייה הליגאלית הראשונה".
"בר מצווה על אוניית מעפילים"
פרומה עצמה גילתה התרגשות עזה ושמחה על "ההשלמה" של החגיגה שהחמיצה 72 שנים קודם לכן. "אם נחשוב היכן הייתה אז, כשהיא בת 12, והיכן היא ואנחנו היום", הוא מתרגש, "נגיע למסקנה שזהו נס בסדר גודל של יציאת מצרים. לא היה כדבר הזה בתולדות העמים. מעינוי, רדיפה ומוות - למלכות ישראל, ובתוך הנס הגדול הזה, מופיע גם הנס הקטן של אמא וחבריה לדיור המוגן".
משה ינקביץ, יליד רומניה וניצול שואה, ציין את יום הולדתו ה-13 על אוניית מעפילים בשנת 1947. בקול חנוק מדמעות הוא מתאר ינקביץ את הפעם הראשונה שבה הניח תפילין, ימים ספורים לאחר שחרור הכותל המערבי אליו הגיע כבר כשוטר במדי משטרת ישראל: "הגעתי לכאן, ורב שראה אותי פנה אליי וביקש שאניח תפילין. סיפרתי לו בקצרה את סיפורי - שמעולם לא עשיתי זאת קודם לכן, ובעזרתו הנחתי בפעם הראשונה תפילין כאן בכותל, שכמובן נראה אז אחרת. רק היום אני חוגג את בר המצווה".
במהלך האירוע ביקרו הדיירים במנהרות הכותל, צפו במיצג "שרשרת הדורות" - ומשם יצאו אל רחבת הכותל כשבאופן מפתיע, מרגש ואפילו מכמיר לב קיבלו את פניהם קבוצה של חיילי מג"ב שפצחו בשירת "עם ישראל חי" נוכח הקבוצה הבלתי שגרתית שנקרתה לפניהם.
"אי אפשר היה שלא להתרגש מקבוצת המג"בניקים המופלאה, שבפשטות הצדיעה הצדעת כבוד לאנשים המבוגרים והיקרים הללו", מספר אחד מן הנוכחים. "מהעיניים שלי", מוסיף דן דנינו, "זלגו דמעות כאשר צפיתי באחת מ'בנות המצווה' ניגשת אל אחד המג"בניקים ומחבקת אותו בכל ליבה".
ראשי רשת "משען", המנכ"ל עמרי כהן ומנהל אגף התרבות דן דנינו, מסבירים כי "לא נותרו בחיים, יהודיות ויהודים רבים ששרדו את השואה. זה לא סוד. החיבור אליהם, והאמירה שלנו דרכם כי המורשת היהודית ונצח ישראל לא יעלמו - באה לידי ביטוי בחגיגה של בת מצווה לבת 84 או בר מצווה לבן 90".
