מחקר: "אושוויץ של הבלקן" - מחנה ההשמדה האכזרי מכל
57 צורות רצח שונות תועדו במחנה הריכוז וההשמדה יאסנובאץ שבקרואטיה, שבו ניספו באכזריות מאות אלפי אנשים. הפרופ' גדעון גרייף חקר את מוראות המחנה שהושתקו בשיטתיות על ידי הקרואטים, כמאבק בהשכחה: "היה להם צורך חולני להוכיח שהם ברוטליים יותר מהמקור"
.jpg "ילדים במחנה יאסנובאץ: הופרדו מהאמהות למחנה נפרד וגססו לבדם")
כ-80% מיהודי הבלקן נרצחו בשואה. ביוגוסלביה לבדה נרצחו כ-66 אלף מתוך 80 אלף היהודים שחיו במדינה (שהתפרקה בשנת 1991). המחקר ההיסטורי על שואת יהודי אירופה ומלחמת העולם השנייה נהנה מעושר רב, אך אינו כולל בתוכו כמעט חומר על מה שאירע בחבל הבלקן. ועוד פחות מכך מכירים את השם יאסנובאץ שבקרואטיה – ה"אושוויץ של הבלקן", מחנה שבו נרצחו מאות אלפים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
פרופ' גדעון גרייף, חוקר היסטוריה מהקריה האקדמית אונו ומרצה באוניברסיטאות מובילות בארה"ב, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לחקר השואה. מחקרו המפורסם (שפורסם בספר "בכינו בלי דמעות") חשף את עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו מאושוויץ – יהודים שאולצו על ידי הגרמנים לעבוד בתאי הגזים, במסלול שש התחנות אל המוות.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- האנדרטה חוללה בפעם הרביעית: "הקהילה היהודית ביוון הופתעה"
- אנטישמיות 2018: השנה הקשה ביותר זה רבע מאה
- זוג דתי סולק מטיסה בארה"ב: "אמרו לי: אתם, היהודים הדתיים, לא מתקלחים"
"הפתיעה אותי העובדה שלא נערכו עד כה מחקרים על כך", אומר פרופ' גרייף, ותהייתו רלוונטית גם ביחס לפעילותם הרצחנית של הקרואטים, שנדמה שכאילו נשכחה אל מול זוועות אושוויץ. במחנות המוות של יאסנובאץ, שנשלטו על ידי אנשי תנועת ה"אוסטשה" הלאומנית-קרואטית, נרצחו על פי האומדנים לכל כ-700 -800 אלף בני אדם (על פי הערכות מסוימות מספרם מגיע אף למיליון וארבע מאות אלף בני אדם), מתוכם כ-40 אלף יהודים. רוב הנרצחים היו סרבים.
.jpg "\"ההוצאות להורג של הקרואטים היו ידניות, מחליאות וקשות אף לתיאור\". יאסנובאץ")
"המספרים הללו כמעט נשכחו, או ליתר דיוק הושכחו על ידי מכחישי שואה קרואטים, שניסו להצניע את חלקם בשואת יהודי אירופה", אומר גרייף. "הראשון שהעלה את מספרי הקרבנות היהודים והסרבים ביוגוסלביה לתודעה העולמית, היה חברי הטוב, ד"ר מנחם שלח, זיכרו לברכה".
"רציחות מחליאות וקשות לתיאור"
לאחרונה יצא ספרו המחקרי של פרופ' גרייף, "יאסנובאץ – האושוויץ של הבלקן" (הוצאת הקרייה האקדמית אונו והקרן למחקרי שואה במיאמי), המביא את סיפורו הלא מוכר של מחנה הריכוז וההשמדה האכזרי. "במהלך העבודה על הספר איתרתי 57 צורות רצח שונות שבוצעו על ידי הקרואטים במחנה ההשמדה, אחריהם התחקיתי בעזרת הרבה מאוד מסמכים ותמונות", אומר גרייף.
"הגרמנים של טרבלינקה ואושוויץ היו אמנם אכזריים ללא גבול וסייג, אך להבדיל מהקרואטים הם היו 'סטריליים'. הם השתמשו בתאי גז כדי ליצור ריחוק פיזי מקורבנותיהם. ההוצאות להורג של הקרואטים היו ידניות, מחליאות וקשות אף לתיאור".
כך למשל, מתוארת אחת מפעולות הרצח שבוצעו על ידי כפפה ייחודית מעור אליה שחובר סכין – כדי לערוף את ראשו של הקורבן באיבחה אחת. הכפפה והסכין יוצרו בגרמניה, ומפקד המחנה, מאקס לובוריץ', ארגן תחרות מזוויעה - מי מסוגל לרצוח מספר רב יותר של אנשים עם אותה כפפה. התוצאות היו בלתי נתפסות: לובוריץ "ניצח" עם למעלה מ-1,200 הרוגים באותו לילה.
"אינני מפעיל צנזורה בספרי בתיאור הזוועות", אומר גרייף, אך גם הוא מודה כי הוא "כמעט ולא היה מסוגל לכתוב זאת" אלמלא מחוייבותו לאמת ולחשיבות ההיסטורית. התיאורים בספר קשים: עקירת עיניים, תלישת אברים חיים, שריפות, הטבעות חיות, התעללות בנשים הרות וקאדר עינויים סדיסטי ומקורי נוסף שקשה אפילו לדמיין, בטח לא לתאר.
"העינויים הפרימיטיביים הללו איפיינו את דפוסי התנהגותם של אנשי האוסטאשה הקרואטים ששיטות הרצח שלהם היו ייחודיות במובן זה שהיו חסרות תוחלת", אומר פרופ' גרייף. "אפילו הגרמנים ניצלו חלק מקורבנותיהם למטרות חרושת ותעשייה, בעוד שכאן הייתה אכזריות טהורה חסרת היגיון".
בתמונות נראים הקרואטים לא פעם מחייכים נוכח קורבנותיהם. במחנות שיצרו הפרידו בין נשים לגברים ובין הורים לילדיהם, כאשר האחרונים גססו לבד ללא אימהותיהם: "ההתעללות הייתה נוראית, גיהינום עלי אדמות".
מה ההסבר לסאדיזם שביקש להתעלות על זה של הגרמנים?
"עבד כי ימלוך. המשרת רוצה להתבלט על אדוניו הגרמנים, ולהוכיח לו כי הוא אכזר ממנו. לקרואטים היה צורך חולני להוכיח כי הם ברוטליים יותר, אגרסיביים יותר מהמקור - והם עשו זאת באכזריות שלא תתואר. כדאי גם לזכור, שמנהיג המדינה הקרואטית נפגש באפריל 1941 עם היטלר בברלין, כשהוא שואף לעצמאות קרואטית מזוייפת תחת שלטונו של הפיהרר. הם סברו כנראה שחנופה, בדמות התעללות בקורבנות, תועיל להם".
גיבור לאומי בסרביה
ספרו של גרייף איננו מסתכם עבודת מחקר אקדמית. הפרופ' הישראלי מבקש לספר לעולם כולו - וגם לקרואטים עצמם - את חלקם בזוועות שאותו הם מנסים לשכוח ולהשכיח. בעקביות. "עבודת ההשכחה העקבית בקרואטיה החלה כבר עם תום מלחמת העולם השנייה, כשיוסיפ טיטו, נשיא הרפובליקה היוגוסלבית, ניסה להצניע את חלקם בפשעים שבוצעו ביאסנובאץ נגד הסרבים, היהודים והקורבנות האחרים, כדי לא לפגוע באיחוד המלאכותי בין המדינות".
בקרואטיה עצמה מנסים ללא הרף לגמד את חלקם בזוועות: "הם עושים שימוש בטכניקות המסורתיות של מכחישי שואה קלאסיים, כמו למשל הטענה שהמספרים של הקורבנות מוגזמים".
עבודתו של גרייף נושאת פירות. הוא הצליח לייצר זיכרון קולקטיבי חדש, נרטיב היסטורי מוכח, לפחות בסרביה. בשנים האחרונות הפך האקדמאי הישראלי ל"גיבור לאומי" בסרביה. הוא מתראיין ללא הרף לכלי התקשורת במדינה, מרצה לגופים שונים והופיע על עמודי השער של העיתונים הגדולים במדינה.
"לפני כחודש הוזמנתי לשאת הרצאה לפני 140 סוכנים סרביים", הוא מספר. "הוסעתי לשם בחשאי, ונדהמתי לגלות שאנשי השירות הבכירים לא מכירים כלל את ההיסטוריה של בני עמם. בתום ההרצאה הם אמרו: 'הודות לך, העם שלנו מתחיל להכיר את העבר שלו'".
"העם הקרואטי לא מכיר בחטאיו"
המאמצים של גרייף מופנים גם לקרואטיה מחוללת הזוועות, שם הסיפור מורכב יותר. "למרבה הזוועה, התנועה האוסטישית עדיין פופולארית במדינה, והיא נהנית ממעריצים רבים. במשחקי הכדורגל העולמיים בשנה האחרונה ניתן היה לראות גילויי אהדה פשיסטיים וברכות בנוסח 'הייל היטלר' של התנועה הנציונל-סוציאליסטית הגרמנית. הקרואטים, למרבה הצער, לא הפנימו עדיין את חלקם הנורא בפשעים שביצעו, והם מסרבים להודות בהם".
לדבריו, "ספרי ההיסטוריה בבתי הספר הקרואטים עדיין לא תוקנו, והעם הקרואטי לא מכיר בחטאיו. הגרמנים, לעומתם, מתמודדים באינטנסיביות עם העבר שלהם, מכירים בו, ומנסים לכפר, אך הקרואטים מסרבים בעקשנות לעשות זאת".
קולו של פרופ' גרייף מצטרף בימים האחרונים למאבק פנים-קרואטי נוכח הניסיון להכיר באלואיס סטיפנץ - ארכיבישוף קרואטי מתקופת המלחמה – כ"קדוש" נוצרי. "סטיפנץ נחשב לגיבור לאומי בקרואטיה, אלא שהוא היה איש הדת הבכיר שתמך בעקביות בתנועה האוסטשית האחראית לרציחתם של מאות-אלפי בני אדם. איך ייתכן שאדם נתעב כזה יוכר כקדוש נוצרי? צריך להיאבק בכך ולו בשם העם היהודי".
המשפחה של חוזה המדינה
גילוי מרתק נוסף המופיע בין דפיו של הספר עב הכרס, הוא גורל משפחתו של תיאודור הרצל, שנספתה אף היא ביאסנובאץ. התודעה הקולקטיבית משייכת את העיתונאי לווינה, אך מקור משפחתו הוא בעיר זמון שבסרביה. סבו של הרצל היה הגבאי של בית הכנסת בעיר, תחת רבנותו של הרב יהודה אלקלעי – מראשוני מבשרי ופעילי הציונות במאה ה-19. בסרביה נותרו 12 דודנים של הרצל שהם נרצחו ביאסנובאץ.
דמות ידועה נוספת שקרובי משפחתה נספו במחנות המוות הקרואטים הוא ניקולה טסלה, מגדולי הממציאים בכל הזמנים. טסלה, פיזיקאי אמריקני ממוצא סרבי-קרואטי, היה הראשון שהמציא את הרדיו, יצר את "זרם החילופין" המאפשר אספקת חשמל לבתים פרטיים, את נורות החשמל ללא להט ועוד. 90 מבני משפחתו של האיש הנחשב לגיבור לאומי בקרואטיה, הוצאו להורג ביאסנובאץ.
