בתור לקבר הרבי מלובביץ': מסע אל "הכותל המערבי" של יהדות ארה"ב
חרדים וחילונים, נשים וגברים, יהודים ולא-יהודים: מאות-אלפים פוקדים במשך השנה את קבר הרבי מלובביץ' בבית עלמין "מונטיפיורי" שבקווינס. 25 שנים אחרי פטירתו, בריכת המשאלות מלאה בפתקים - וזרם המבקרים רק עולה: "אני לא דתייה, אבל בסוף אמרתי לעצמי: מיליון יהודים בוודאי לא טועים"
25 שנה מלאו בסוף השבוע לפטירת אחת הדמויות המעניינות, המרתקות והחשובות בהיסטוריה של העם היהודי (ולפחות על עובדה אחת במשפט הזה, יחלקו כנראה המשיחיסטים), אבל גם הם יודו כי קברו של הרבי מלובביץ' – האדמו"ר האחרון של חסידות חב"ד – הוא כנראה אחד האתרים היהודיים ההומים ביותר בארה"ב.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
למרות התחזיות הקודרות שניבאו כי חסידות חב"ד תגווע ותיעלם באין יורש לרבי – הלא הוא הרב מנחם מנדל שניאורסון – הרי שרבע מאה לאחר פטירתו, נדמה כי השפעתו על העולם היהודי רק הולכת וגוברת. מאות-אלפי אנשים, ולא רק יהודים, פוקדים את אחוזת הקבר שלו מדי שנה. בהם גם ידוענים רבים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- דאגה באירופה: כמחצית מהצעירים היהודים חוו אנטישמיות
- בדרך לבג"ץ: "לפסול את תעודת הרבנות של הרב מוטי אלון"
- רבנים, בקשו סליחה: גזענות בכסות של החמרה הלכתית/
ד"ר עליזה לביא
ברובע קווינס של העיר ניו-יורק מצוי בית העלמין היהודי מונטיפיורי, מרחק עשר דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי JFK. שורות רבות של קברים נחות בתוך מתחם מגודר. שמות יהודיים אשכנזיים חקוקים בשיש, ומסביב שדרות עצים ובתי פרוורים אמריקניים.
למי שנקלע בטעות לאזור, נראה המקום כסתם עוד בית עלמין יהודי. אחד מני רבים במטרופולין הניו-יורקי. הסימן הראשון לייחודו של האתר הוא התור הארוך של אוטובוסים החונה לאורך הכביש המוביל למקום. האוטובוסים הרבים מסתירים את מה שמכונה "האוהל" – אותו מבנה גדול המקבל את פני הבאים להשתטח על קברו של הרב הידוע שמצא במקום מנוחת עולמים.
גם התרומות - כמו באמריקה
בכניסה לאוהל טלוויזיה גדולה, ועליה מוקרנים קטעים מהרצאות מצולמות של הרבי. סביב המסך מצטופפים אנשים רבים, צופים בשקיקה. "ככה אני מקבל השראה לפני שאני נכנס לקבר", מסביר חיזקי, חסיד חב"ד שצופה במסך כבר שעה ארוכה. מאחוריו עומד ג'ורג'. הוא בכלל אפרו-אמריקני מבוסטון המגדיר עצמו "חסר דת". "אני לא מאמין במוסדות דתיים, וכמובן שאני לא מבין מה שהרבי אומר, זה בטח בשפה של יהודים", הוא אומר. "אבל זה דיבור של אדם קדוש, וזה עושה לי טוב".
במקום כמעט ואין הפרדה בין גברים לנשים, ואף אחד לא שואל את המבקרים לגבי זהותם או מטרת ביקורם. המקום נקי, מטופח והעמותה המפעילה את ציון הקבר לא מתירה לקבץ נדבות או לבקש תרומות. האיזכור היחיד הוא בצורת שלט קטן המציע למעוניינים להשאיר תרומה לתחזוקת המקום, וגם זה בעמדה אלקטרונית ובשימוש בכרטיס אשראי. בכל זאת, אמריקה.
"גדלתי במושב בדרום, במשפחה חילונית למהדרין", מספר לי רפי, שהיגר לארה"ב לפני כשלושים שנה. "כשהיינו נוסעים לעיר הגדולה, באר שבע, הייתי רואה תמונות שלו על שלטי חוצות, ולידן את המילה 'משיח'. כילד הייתי בטוח שהוא המשיח, ולא הבנתי למה אנשים מחכים שהמשיח יבוא כאשר התמונות שלו כבר נמצאות בכל מקום... עד שבגרתי והבנתי שמדובר ברב שגר בניו-יורק, הוא כבר נפטר. ומאז אני מקפיד להגיע לקבר לפחות פעם בשנה, למרות שאני לא דתי".
מאוקראינה ועד דרום אמריקה
באולם המרכזי באוהל, ממש לפני שיוצאים לקבר, יושבים מאות אנשים לאורך ספסלים ארוכים. הם רוכנים מעל פתקים ורושמים בקדחנות את בקשותיהם מהרבי. המקום שוקק חיים. ילדים מתרוצצים בין השולחנות, משפחות אוכלות ארוחת בוקר, ערימות של מזוודות מונחות בפינת החדר.
קולו של חזן עולה בצד אחד של החדר, נבלע בפטפוט של חבורת נשים וביבבה של תינוק בצידו האחר. אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכלל בהפנינג לכל המשפחה. המקום מתנהל בהשראת רוחו של הרבי, שהיה ידוע כנגיש לכולם. במשך שנים הוא נהג לעמוד בכניסה למשרדו בכתובת איסטרן פארקווי 770, ולחלק שטרות של דולר לכל אדם שבא לבקר אותו, כדי שיביאו את השטר לצדקה.
סביב אחד השולחנות יושבת קבוצה של אנשים חבושה בכובעי פרווה עבים כמו של חיילי קומנדו בצבא האדום. "אנחנו מאוקראינה", הם מספרים. "באנו לשבוע בניו-יורק ללמוד את תורת הרבי".
דויד, המתגורר בעיירה קטנה באוקראינה, אומר כי "אצלנו יש רק שאריות של יהדות. אצלי רק האמא יהודייה. אבל חב"ד והרבי הם הסיבה היחידה שעוד יש אצלי בעיר יהדות, אחרת מזמן היינו מאבדים כל קשר עם הדת".
ליד שולחן אחר יושבים גבר ואישה. הוא מעונב והיא בשמלה. פניהם חמורות סבר, כמעט בוכיות. מאחוריהם עומד אדם חנוט בחליפה שחורה, שנראה כנהג הממתין להם. אני ניגש אליו. "זה זוג מאוד עשיר מדרום אמריקה. יש להם איזו צרה קשה בחיים. הם באו לניו-יורק רק בשביל להגיע לקבר להתפלל. הם אמרו שזה המוצא האחרון שלהם".
בריכת המשאלות
בטרם היציאה לקבר אני חולץ את נעליי ונועל כפכפי קרוקס המחולקות ביציאה. כך מקובל במקום. ייתכן וזה המקום האחרון שאפשר למצוא בו את נעל הגומי המוזרה שירדה מגדולתה. מהאולם של האוהל מוביל שביל צר מרוצף, המתפתל בינות הקברים אל תוככי בית הקברות. השביל מסתיים במתחם אבן מרובע קטן, חסר גג, שבתוכו נמצאים הקברים של הרבי מלובביץ' ושל חמיו, האדמו"ר שקדם לו, רבי יוסף יצחק שניאורסון.
לצד הקברים שקועה ברצפה מעין בריכה ריקה ובה אינספור פתקים של מבקרים; אלפי תפילות ובקשות על פיסות נייר מונחות בתוך הבריכה, וממעל פרושים שמים בהירים ומטוסים הממריאים ונוחתים בשדה הסמוך. סביב בריכת הנייר והקברים מצטופפים עשרות מתפללים ומתפללות, בשפתיים ממללות תפילה וגוף מתנועע בלהט. זה כנראה הדבר הכי קרוב לכותל המערבי של יהדות הגולה. בדומה חנכה תנועת חב"ד אתר חדש, ממש בסוף השבוע, ובו מתאפשר לשלוח פתקי ברכה או בקשה לקבר הרבי און-ליין.
בפינה עומדת אישה. סידור סגור בידיה. לפי מכנסי הג'ינס והמבט המבולבל שעל פניה ניכר כי היא אינה מהמבקרים הקבועים במקום. במשך דקה ארוכה היא מביטה בפתק שמקופל בידה, מתלבטת מה לעשות בו, ולבסוף משליכה אותו לבריכה.
"אני לא מאמינה בדברים האלה. אני לא דתייה או משהו, וזה לא הקטע שלי", היא מסבירה לי עם צאתנו מהקבר. "אני עומדת בפני צומת דרכים בחיים, וחברה המליצה לי לבוא ולבקש עצה. התלבטתי אם בכלל לשים את הפתק. בסוף אמרתי לעצמי: מיליון יהודים בוודאי לא טועים. כנראה שמשהו כאן עובד".
לפנייה לכתב/ת 
