7 שנים בלי הילדים: מאות אלפים פיצוי לאם שנוכרה מילדיה
האם חזרה בשאלה, והאב החרדי עשה הכול כדי לנתק את הילדים ממנה. פסק הדין תקדימי קובע לראשונה כי לצד האב - גם המטפלת נושאת באחריות לניכור ההורי: "ניסיתי להדחיק את הכאב, אבל זה בא בלילה וזה הורס את חיים. בשבוע הבא יחגוג בני בר מצווה, ושוב לא אהיה שם"
שבע שנים שא' לא רואה את ילדיה. היא נותקה מהם מאז שהיו קטנים, ומאשימה במצב את האב, הרבנים וה"פסיכולוגית" החרדית. עכשיו יש לה גם גב לסמוך עליו: בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובתה פיצויים בסך 300 אלף שקלים בפסק דין תקדימי, שקבע לראשונה כי לצד האב - גם המטפלת נושאת באחריות לניכור ההורי, ותחויב במאה אלף שקלים כפיצוי לאם.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
א' יצאה בשאלה, וכבר שבע שנים שהיא מנהלת מאבק מול בית הדין הרבני על הקשר עם ילדיה, לאחר שהדיינים העבירו את המשמורת לאב, לטענתה בעקבות יציאתה בשאלה. "גם מעט הסדרי הראייה שהובטחו לי מופרים", היא טוענת. "יש במדינה הזאת מרוץ סמכויות, ומי שפותח תיק ראשון – קובע היכן תתנהל הערכאה. הגרוש שלי פתח את התיק בבית הדין הרבני, ולא מצאתי דרך לצאת משם".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- לא נשואה וגם לא רווקה: "לעגונה בישראל אין שום סטטוס"
- טור אנטישמי בעיתון בלגי: "אלוהים לא יעניק ליצורים אף מכוער כל כך"
- אפקט צהר: הרבנות השיקה קמפיין הסברה לכשרות הממלכתית
א' טוענת כי זכתה ליחס לא הוגן מצד בית הדין הרבני לאורך השנים. "עשיתי כל מה שיכולתי, אפילו הגשתי בג"ץ. פניתי לחברי כנסת, הלכתי לרווחה, דיברתי עם רבנים". בשלב מסוים מחליטה א' לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, ולהגיש תביעה נזיקית בגין ניכור הורי. "תבעתי את האבא שהסית את ילדיי והפר הסדרי ראייה - וגם אישה חרדית, פסיכולוגית, ללא התמחות, שהאבא לקח אליה את הילדים שלי ותרמה לנתק מהם".
"בשבוע הבא יחגוג בני בר מצווה. אני לא מוזמנת"
א' מתארת שבע שנים ללא חיבוק או נשיקה, כשרק שני ילדיה הבוגרים, שעברו את גיל 18, מחדשים את הקשר. "פה ושם בית הדין ניסה להגיד לי לעשות מפגשים בבית של איזה רב, אז פה ושם הייתה תקופה קצרה של מפגשים – אבל תמיד האבא הפסיק אותם, ושוב היה נתק.
"עכשיו יש נתק של כמה שנים כבר שלא ראיתי את ארבעת הילדים הקטנים שלי, ובשבוע הבא יש בר מצווה לאחד מהם ואני לא מוזמנת. גם בבר מצווה הקודמת לא הייתי, וגם לא בזו שלפניה – זה נורא ואיום. הייתי הולכת לרווחה ובוכה".
היא מתארת את הכאב: "זה לא קשה, זה בלתי אפשרי. זה משהו שאי אפשר לחיות איתו. זה משהו שנמצא איתך כל הזמן. תחושה של בור ענק שאין שום דבר שיכול לכסות אותו. ניסיתי להדחיק, להמשיך לחיות, לא לחשוב על זה, אבל זה בא בלילה וזה הורס את חיים, וגם להם.
"אני בן אדם מבוגר, והם ילדים קטנים שנקרעה מהם אמא. הורה זה דבר מאוד חשוב, גם אבא וגם אמא. ילדים צריכים את שני ההורים שלהם, וזה נלקח מהם, ולזה אין פיצוי. שום דבר לא יחזיר את זה. גם אם עכשיו אחזור לקשר איתם, אף אחד לא יחזיר להם את הזמן שאבד".
"הרב אמר לי: הילדים לא רוצים אותך"
א' מדגישה כי מטרת התביעה הייתה עקרונית: למנוע את הניכור הבא. "זה לא רק המקרה הפרטי שלי", היא אומרת. "הרבה הורים אומללים חיכו לפסיקה כזו".
אלא שהדרך לתיקון עוד ארוכה: "מי שמחליט על הסדרי הראייה זה בית הדין הרבני, והם קבעו שצריך לעבור לרב שינסה לחדש קשר, אבל זה לא הצליח אז עברנו לרב אחר שמנסה לחדש קשר. הרב הזה אמר לאחרונה שאי אפשר לחדש את הקשר. 'הילדים לא רוצים אותך', הוא אמר לי.
"קהילה שלמה התגייסה לתת רוח גבית לניכור". עו"ד חדוה שפירא
"השליטה על גורל הקשר ביני לבין הילדים נתון בידי ביה"ד הרבני. אמנם זכיתי בתביעה הנזיקית בבית המשפט לענייני משפחה, אך הזכייה האמיתית שלי תהיה כשאני אוכל לפגוש את הילדים שלי, ובאמת להיות אמא בשבילם".
עו"ד חדוה שפירא, מתמחה בדיני משפחה שייצגה את א', אומרת כי מדובר בפסק דין תקדימי. "בפעם הראשונה בית המשפט שולח מסר ברור שלא רק ההורה המנכר אחראי, אלא גם אנשים נוספים, כולל כאלה שנראים כאנשי מקצוע. במקרה של מרשתי, קהילה שלימה התגייסה לתת רוח גבית לניכור – ובית המשפט מפנה לראשונה זרקור לתופעה הזו".
לפנייה לכתב/ת 
"זה כאב בלתי אפשרי". אילוסטרציה
צילום: Shutterstock
מומלצים
