ט"ו באב ויום כיפור: כשהרומנטיקה הפכה לאינטימיות
למרות שהתרבות שלנו מפארת בעיקר את שפת האהבה של ט"ו באב, רק אינטימיות בוגרת - שפתו של יום כיפור - יכולה למשוך את המשבצת הראשונה במשחק לחיים שלמים של אהבה
גרסת התנ"ך לתוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון" מתוארת במשנה כך: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן היו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... וחולות (מחוללות) בכרמים".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
באותו ערב "פנויים פנויות" יהודי קדום היו הבנות רוקדות בכרמים לעיניי הבחורים, כדי שייקחו אותן לכלות. "ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך..."
אז מה נשאר לנו מט"ו באב
אינספור שירים, סרטים ויצירות מדברים על אהבה, על הכמיהה אליה או צער על אובדנה. אבל הרוב המוחלט של השיח והיצירה מתמקד במציאת בן או בת הזוג, ובשלב האהבה הרומנטית. השלב הזה שמשקיעים בו המון הוא רק המשבצת הראשונה במשחק, חלקיק זערורי ביחס למחזור חיים שלם של זוגיות מוצלחת. ומה קורה אחרי שבחרנו בווילון הנכון? אחרי שהלכנו יד ביד אל האופק?
נראה שבימי קדם ניתנה פעמיים בשנה לגיטימציה חברתית-לאומית להיכרות ספונטנית על גבול המופקרת, ומציאת בן או בת זוג. נשף מחולות בכרמים הוא בהחלט סיטואציה חריגה להליכות החברה היהודית.
בימינו, כשאפילו אתרי ההיכרויות הם כבר פאסה, ובהחלקת אצבע אפשר לחולל בכרמי הרשת - כבר לא צריך להגיד, "בחור שא עיניך וראה". גם ככה העיניים מרצדות מריצה על הליכון ההשתדרגות האינסופי, וכבר מזיעים מרוב fomo. מהיכרויות מפעמיים בשנה - עברנו לפעמיים בשעה.
אז מה נשאר לנו מט"ו באב? האם הוא הגרסה העברית החיוורת של "ולנטיינז דיי"? במקרה הטוב יום רומנטי, במקרה המבאס עוד דריכה על היבלת למי שלא בתוך זוגיות - או לעג לרש למי שכן מצא, אבל מרגיש שזר שושנים ופררו רושה לא יחזיר את האהבה שהייתה.
שתי שפות לאהבה
במבט שני על התאריכים המפתיעים שבהם התקיים טקס המחוללות בכרמים - מציע הרב יצחק גינזבורג בעין חסידית עמוקה לראות בט"ו באב ויום הכיפורים, שתי שפות של אהבה. שפת האהבה הט"ו-באבית היא אותה אהבה המוכרת לנו כאהבה ממבט ראשון – "ההולכת אחרי נטיית הלב, הרגש וזרימת החיים".
על פי הקבלה,ט"ו באב הוא זמן מסוגל לאהבה טבעית. השמש שמסמלת בעולם הרוחני את כוח הזכר, נמצאת באמצע הקיץ בשיא כוחה. הלבנה, מאידך, מסמלת את הצד הנקבי, ששיאו בא לידי ביטוי באמצע החודש העברי שבו הלבנה מלאה. וכך, מסביר רבי חיים ויטל תלמיד האר"י, ביום ט"ו באב נוצר זיווג מושלם בעולמות העליונים, בין כוחות הזכר והנקבה ביקום.
וביום כיפור? בין הצום לתפילות, איפה תכניס רומנטיקה? אז זהו, שרומנטיקה היא באמת לא הצד החזק של היום הזה, אלא האינטימיות. יום כיפור הוא הפגישה העוצמתית ביותר עם עצמך, עם הסיפור הכל כך מוכר שהיה פה גם ביום כיפורים שעבר. אם ט"ו באב זו הפגישה עם החדש והמרגש, יום כיפור זו עבודת העומק עם מה שכבר שלך במחויבות למחילה, קבלה ותיקון.
תשאפו ליום כיפור
למרות שהתרבות שלנו מפארת בעיקר את שפת האהבה של ט"ו באב, רק אינטימיות בוגרת - שפתו של יום כיפור - יכולה למשוך את המשבצת הראשונה במשחק לחיים שלמים של אהבה. ואולי נכון יותר לומר בט"ו באב 2019: "בחור, עצום עיניך" - ובהתבוננות פנימה תראה גם מעבר לאופק.
בסוף-בסוף, גם כשאני כותבת את השורות האלו על אהבה שיש בה התבוננות, שכל וכלים - הפסקול שאני שומעת ברקע הוא של שירי אהבה. רומנטית, הורסת לבבות. היא לא "רק שלב", היא לא נמסה אל תוך אהבה בוגרת יותר, היא תמיד חיה ובועטת ורוצה מקום בלב.
לפנייה לכתב/ת 
