הפסקנו להתרגש מאמריקה של טראמפ
אמריקה של טראמפ לוקחת פרשת "חיי שרה" ברצינות. היא רואה בתנ"ך גושפנקה היסטורית שיש לה השלכות גם על המשפט הבינלאומי של ימינו. ההצהרה לפיה העם היהודי איננו כובש בארצו, משמעותית נוכח היחס הצונן של אירופה ליהודים
ההצהרה הנעלמת
הצהרת מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו לפיה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון הינה חוקית למהדרין, העניקה לנו קלף נוסף במשחק האינסופי שלנו בהשגת לגיטימציה לשיבת ציון החדשה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הצורך העמוק של יהודים בקבלת הכרה ולגיטימציה נובע בין השאר מהתנועה האינסופית שלנו בין גלות להשתקעות. אנחנו משתקעים, נעקרים, גולים ושבים לארץ המובטחת. לאומה העתיקה הזו היה מאז ומעולם סיפור לא פתור ביחס לזכותה על הבית הלאומי שלה.
אין לנו כאן "כסף ישן", הירושה שקיבלנו מאבות אבותינו אינה לגמרי רציפה, ולאלה שלא ממש מתים עלינו יש תמיד עילה לפיתחון פה. אין שבוע בלי וריאציה כזו או אחרת לטענה שבה רש"י את ספר בראשית - "אם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים". אנחנו החשוד המיידי.
מרעיון לנדל"ן
גם אברהם אבינו לא מסתפק בהבטחה הרוחנית של אלוהים, ומבקש גם הוא הכרה ארצית בזכות הקניין שלו בארץ עבור זרעו. הוא היה יכול לקבור את שרה אשתו שמתה בשטח פתוח שלא שייך לאיש, כפי שקבר יעקב את רחל. אבל הוא החליט להוציא כסף גדול מהכיס כדי לרשום את מערת המכפלה בטאבו. כדי להפוך את הארץ מרעיון רוחני לנדל"ן ממשי.
כך הוא קונה את שדה מערת המכפלה בכסף מלא, ו"מכריז בזאת" על נקודה יהודית ראשונה. אבן ראשה להיסטוריה יהודית של חלומות ומלחמות.
חזון עשוי פיסות אדמה:איפה המציאות ואיפה החזוןרפי פוירשטיןאברהם אבינו נאלץ לשלם ביוקר עבור פיסת אדמה שהובטחה לו, אך בטוח שהחזון עוד יתממש. בישראל, יש היום פוליטיקה ריאלית ופוליטיקה של חזון, אבל אין מי שיחבר ביניהןיהודי משוגע עם כלים של שכל
כשאלוהים אמר לאברהם "לך לך", וגם כאשר הוא ציווה עליו לעקוד את בנו יחידו אשר אהב, אברהם לא שאל שאלות. היינו יכולים לצפות שגם ביחס למערכת המכפלה אברהם יתנהג באותו אופן, וילמד אותנו להיות אדם מאמין שהולך על כל הקופה ו"דופק את הראש בקיר". שהוא יסכים לשלם כל מחיר שידרוש עפרון ולעמוד בכל תנאי שיציגו בני חת .
אבל אריכות והפירוט המייגע של אירוע קניית מערת המכפלה מגלה צד שלא הכרנו: אברהם כאסטרטג המתמסר בכל מאודו למשימת רכישת חלקת הקבר הקריטית הזאת. הוא מנהל משא ומתן מייגע, ולא לא אומר לנו, "תראו שאתם משוגעים על הארץ, קנו בלי חשבון". הוא מלמד אותנו שהאמונה שהוא מייסד איננה אמונה מתאבדת, חסרת כלים ותלושה מהמציאות.
אמנם מול אלוהים הוא "זורק את השכל" באמון מוחלט, אבל מול המציאות - מימוש האמונה נזקק לשיקולי דעת, לטקטיקות, ולמשא ומתן שיודע להגיע לתוצאה הכי טובה שאפשר. אברהם כמייסד האמונה וכעולה החדש הראשון בונה לנו לנו תפיסה של אדם מאמין עם עין אחת בשמים ועין אחת בארץ.
הפסקנו לחפש אישור מבחוץ
אמריקה של טראמפ לוקחת פרשת "חיי שרה" ברצינות. הממשל היום רואה בתנ"ך גושפנקא היסטורית שיש לה השלכות גם על המשפט הבינלאומי היום. ההצהרה לפיה העם היהודי איננו כובש בארצו משמעותית לאור היחס הצונן של אירופה ליהודים.
רק בשבוע שעבר פסק בין הדין האירופאי ל"צדק", שיש חובה לסמן מוצרים שיוצרו באזורי לב הארץ. טלאי צהוב נוסח 2019. אז למה אנחנו לא פותחים שמפניה וחוגגים את ההכרה המפתיעה שקיבלנו השבוע? אולי מחשש כי זהו אחד מן המהלכים הסמויים לקראת "תכנית המאה", אולי כי אנחנו טובעים עד האוזניים בביצת הרכבת הממשלה.
ואולי כי אנחנו מתחילים להבין שהכרה מבחוץ, חשובה ככל שתהיה, לא תעשה מה שיעשה מהלך פנימי של הכרה עצמית ובוגרת. ורק הכרזה בעברית כמו לפני 73 שנה בה' באייר, תצליח לחולל מה שלא יצליחו אלף הכרזות בשפות אחרות.
לפנייה לכתב/ת 
