המחאה המתפשטת של האם הדתייה: "אל תחביאו אותנו בחושך"
אחרי שראתה את בנותיה רוקדות בחושך בהופעת שבת הארגון של "בני עקיבא", מרים אדלר - אמנית ופמיניסטית דתייה - לא יכלה לשתוק, ויצרה מיצג מחאה נגטיבי להופעות האולטרה-סגול: אישה דתייה המתפשטת ונעלמת עם כל בגד שיורד ממנה. שנתיים שתקה "כדי לא לפגוע בבנות שלי"
לפני שנתיים, במוצאי שבת הארגון, נכחה האמנית מרים אדלר בהופעות של תנועת "בני עקיבא" שבה חברות בנותיה. אדלר, פמיניסטית דתייה, יצאה נסערת. "מתישהו הוחלט שבהופעות של תנועת הנוער 'בני עקיבא' בנות לא יכולות לרקוד באור", כתבה. "אני לא יודעת מי החליט את זה ומתי, אני רק יודעת שבזמני זה לא היה, מרגישה שהעולם שלי הולך ומשתגע, הולך ומתעוות בחומרות מיותרות ומאבד את הקשר לחיים".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
אדלר לא יכלה לשתוק, ויצרה עבודת וידיאו מטרידה, מעין נגטיב להופעות ה"אולטרה-סגול" שבהן מוסתרות הבנות בחסות החושך, יש לציין: בחלק מהסניפים של תנועת הנוער הדתית, לא בכולם. במיצג שלה נראית אישה דתייה, המקלפת מעליה את כל השכבות, ועם כל שכבה – נעלם איבר מגופה, עד שהיא נותרת ערומה לגמרי – ושקופה לגמרי; "חשופה ונעלמת בו-זמנית".
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- ארה"ב 2019: "היהודי האחרון" על כריות נוי
- בעקבות הבג"ץ: הרבנות הראשית תומכת במבחנים תורניים לנשים
- ושם השבט החדש הוא.. היא... הם
...
שנתיים חלפו, והמיצג שלה נותר בחשיכה כמו בנותיה על הבמה. בסוף השבוע האחרון החליטה להוציא אותו לאור. "שמרתי את זה בבטן עד עכשיו", כתבה, "בעיקר כדי לא לסבך אותן. המניע שלי היה, ובכן, כעס". בראיון לאולפן ynet היא מסבירה: "שתי בנותיי כבר לא לומדות בחינוך דתי, וזו הסיבה שהרשיתי לעצמי לשחרר את עבודת המחאה שיצרתי לפני שנתיים, באחת ממוצאי שבתות הארגון, כשצפיתי בהן רוקדות באור אולטרה-סגול, כלומר, בחושך.
"אני חייבת לציין שמאז חל שיפור בהרבה מאוד מקומות, אבל התופעה עדיין קיימת", אדלר מוסיפה. "בנות מעל גיל בת מצווה לא מורשות לרקוד באור (כאמור, בסניפים מסוימים). הן כן מורשות להציג ולהקריא, אך לא לרקוד בגלוי כמו הבנים. אז מצאו איזה פתרון יצירתי, יפה אסתטית, שבו מכבים את האור והבנות רוקדות עם סטיקלייטים או כפפות לבנות. הייתה שנה שבה, למרבה האירוניה, הן רקדו עם מסכות".
אחרי ההופעה, היא מתארת, נעלה את עצמה בחדר, וצילמה כמעט בלי אמצעים כשרק קרן אור מבליחה לדלת האמבטיה. "בעריכה הפכתי את העבודה לסוג של אנימציה, זה מרחיק מעט ומאפשר להסתכל.
"יש בעבודה הזו סתירה מובנית, והיא מכוונת. כל עוד האישה לבושה - היא קיימת. ברגע שתסיר את ההגנות - יבלע אותה החושך. לאט-לאט היא נחשפת, הולכת ונמסה, הולכת ונעלמת, נאלמת. נבלעת, מאבדת זהות.
"אז מה הבעיה? תישארי עם כל הלבן הזה עלייך! לא. אני דורשת שידליקו את האור. לא רק בהופעות ב'בני עקיבא', אלא גם בבית הכנסת, במקווה. להיראות. להישמע. להיות קיימת".
"אווירה חברתית בעייתית"
אדלר כואבת, לדבריה, את האפליה: "הבנות מוסתרות והבנים באור, והמסר שעובר לבנות הוא בעייתי. זה מכוון לזה שהבנות תוסתרנה כי לא צנוע שבנות תרקודנה בפני בנים. זה שם אותנו במצב בעייתי, ומוריד את כל היחסים בין המגדרים למקום נמוך".
אדלר מתארת את המסר שמאחורי האמנות שיצרה: "האולטרה סגול הוא רק קצה קרחון של אווירה חברתית, וזה לקח אותי למחשבות על גוף, על כיסוי, על הסתרה, ולא רק בחברה הדתית. אם מסתכלים מסביב, זה לא פשוט להיות אישה בעולם הזה, כשהמסר הוא שאת נמדדת באמצעות הגוף שלך - מה שאת לובשת, המשקל שלך, והדברים שאת אומרת מקושרים למגדר או לסערה הורמונלית".
"אני חושבת על המסרים שמקבלות הבנות בעולם. בנות דתיות, אבל לא רק. לא רק העולם שלי חוטא בהעלמת נשים ובהשתקתן. זה קורה בכל כך הרבה מקומות, במודע ושלא במודע. אני חושבת על כמה המעטפת של הבגדים כן או לא מייצגת אותי. האם יש רק שתי דרכים אפשריות להתנהל בעולם כאישה - להתפשט או להיעלם? ואולי בעצם זה אותו הדבר? כך או כך, אני אובייקט, ונמדדת דרך עיניו של הסובייקט. ואיפה הגוף שלי בכל זה? ואיפה הנפש?"
שיח של חירשים עם הממסד הדתי
אדלר הוסיפה וכתבה: "זו עבודת מחאה. אני מבינה שלחלק מהא.נשים היא תיראה בוטה מדי. והאמת? זו הסיבה האמיתית ששמרתי אותה בבטן עד כה. אני לא אמנית פרובוקטיבית מטבעי, אני נמשכת למופשט, לרוחני, לדק מן הדק. חרגתי ממנהגי הפעם, לא בלי דפיקות לב, כי אני מרגישה שהשנים עוברות והשיח שלנו, הנשים, מול הממסד הדתי, הולך והופך לשיח של חירשים.
"אנחנו מעלות מצוקות, ונענות ב'מה לעשות... קשה להיות יהודי'. אז כן, אני כועסת. מאוד. ורוצה להשמיע את קולן של אלו שנאבקות על להישאר במרחב. של אלו שנשאלות השכם והערב 'אבל מה אכפת לך? זה רק שירה/ בגד/ תפקיד... תוותרי, אל תהיי פמיניסטית קטנונית. אל תצעקי חזק'... וזה עולה להן, וביוקר. לא רק כלפי חוץ אנחנו משלמות מחיר, גם בפנים משהו מתקשח. אבל אם לא נצעק - לא ישמעו".
לפנייה לכתב/ת 
