"פּוּר-פּוּר-פּוּרִים": שיר התקווה של המשורר מגטו ורשה

זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה שמו של יצחק קצנלסון כבר מוכר לכל: מעבר להיותו מחנך דגול, היה גם משורר ומחזאי מפורסם בקרב קוראי העברית והיידיש. הוא היה אחד מראשוני המשוררים לילדים בספרות העברית, והקים את "הבימה העברית" בלודז'.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

ואתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו

שנים רבות לפני המלחמה, החל להקדיש את מרכז יצירתו לנושאים כגון עצב וטרגדיה. הוא כתב שירי ילדים שהצליחו להעניק להם אמונה ותקווה, אך גם בהם לא הסתיר המשורר את הכאב. קצנלסון מעולם לא חסך מקהלו את צידו השני והאכזרי של המטבע, גם לא מפני הצעירים שבקהליו. עם כיבוש העיר לודז' שבה התגורר עם משפחתו, הצליח להימלט, ולאחר כ-3 חודשי נדודים הגיע לבסוף לוורשה. זמן קצר לאחר מכן התאחד עם אישתו וילדיו, והתגורר עימם בגטו בחדרון צפוף. 

עוד פורים בערוץ היהדות :

• רק רוצות לרקוד: הדי.גיי הדתיות עושות את שושן פורים
• פסק הלכה: מותר לשמוע את קריאת המגילה בשידור וידאו חי
  

למרות המפגש, נעשה המשורר שקט ומסוגר. מה שסייע לו להתמודד עם הצפיפות, הבדידות, והתנאים הקשים בימות המלחמה הייתה היצירה - בעיקר בעבור הילדים והנוער שששהו עימו בגטו. הוא המשיך להיות איש חינוך ולימד את תלמידיו הצעירים תנ"ך וספרות עברית, ואף ביקר פעמים רבות בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק.

המשורר יצחק קצנלסון ובנו צבי(באדיבות הספרייה הלאומית)

הוא פעל בתוך גדרות התיל הנוקשות להפקת הצגות ילדים והצגות בוגרים, וכך מחבר המחזות נעשה לבמאי כאשר קמו מחזותיו לתחייה. קצנלסון כתב גם מאמרים לעיתון "דרור" שהופץ בגטו, ומעל הכול המשיך לכתוב שירה, אך עכשיו כתב אותם ביידיש, שפת היהודים מאירופה.

בין המן לנאצים

14 שנים לפני פרוץ המלחמה, כתב קצנלסון את השיר "פורים", הנפתח כך -

פּוּר-פּוּר-פּוּרִים. פּוּרִים מֵאי? חַג שֶׁל שִׂמְחָה. עַד בְּלִי דַי

(באדיבות הספרייה הלאומית)

בשנות המלחמה ובזמן שהותו של קצנלסון בגטו, מופיע שוב אותו בית ראשון בשינוי קל שבקלים, כאשר המשורר מוסיף לו 10 בתים חדשים המתמקדים לא רק בשמחת החג, אלא גם במפלתו של המן הרשע.

בתוספת זו ניסה המשורר לקשר באופן מובהק בין הסיפור הישן להווה שבו נאלץ לשרוד, כדי לרמוז על משאלתו לסוף זהה לאויב הנאצי: כפי שהיה סופו של המן רע ומר – כך יהיה גם סופו של הצורר הנאצי. בשיר נצמד קצלסון לגישתו הרווחת ברבות מיצירתיו: על אף הקושי הברור, יש לקוות לקיומו של אור בקצה המנהרה. קצנלסון אף מציין בסופו של השיר: "נכתב בגטו ורשה".

"אם ניפול - ניפול בקרב"

קשה להתעלם מן העובדה שהשיר "פורים מאי?" נכתב כמעט כמחזה מושר, וייתכן שאף הועלה על הבמה בחג הפורים שנחגג בגטו כאשר בחוץ ממשיכות להתרחש זוועות המלחמה. בשנת 1942 החלה השמדת היהודים במקום, נרצחו גם אשתו של קצנלסון, שרה, ושניים מבניו. הוא נותר כאוב ואבל לצד צבי, בנו היחיד שנותר. באבלם, החליטו השניים להצטרף לפלוגה לוחמת, ולצאת למלחמה באויב.

הטקסט המכונן(באדיבות הספרייה הלאומית)

בספר "יש לי שיר" המקבץ את שיריו, מספר יצחק צוקרמן, ממייסדי הארגון הלוחם ואחד ממנהיגי גטו ורשה: "ביקשתי מאת קצנלסון כי יתחבא יחד עם בנו, אבל הוא מאן ונשאר עם הקבוצה הלוחמת … את עמידתו בשעה ההיא לא אשכח לעולם; שעה שהיינו מוקפים גרמנים, והמוות לנגד עינינו, קם ודיבר אלינו דברי עידוד … השמיע באוזנינו דברים פשוטים וגדולים וטהורים, כטֹהַר מחשבתו של אדם. טֹהַר מעשה ההולך למות דיבר על עצמו. על שמחתו. שהוא - סופר יהודי. נמצא עם החלוצים. ואם נפול – נפול בקרב, וטוב לו שזכה לכך, שנתן לו ולבנו להילחם איתנו" (מתוך הספר "יש לי שיר", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 132, תשי"ד).

ניכר כי גם בחייו, נקט המשורר באותו שילוב אמיץ הבולט ביצירתו: העצב והכאב קיימים ונוכחים ואין להסתתר מהם, אך גם כאשר נדמה שהמוות ניצב למולנו – יש לעמוד מולו בזקיפות, ולזכור כי לפעמים מתממשת התקווה.באפריל 1944 יצחק קצנלסון ובנו צבי נלקחו למחנה הריכוז בדרנסי, שם נשלחו למותם בתאי הגזים. רבים משיריו של קצנלסון שרדו אחריו.

יצחק קצנלסון(באדיבות הספרייה הלאומית)

לעוד סיפורים היסטורים היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן