אלימות, דיכאון ושאר סיבוכים: הקורונה לא חיה בבידוד
כאשר יצאו סטטיסטיקות המוות מהקורונה, לא ימנו בהן את נפגעי הטרור ביתי ואת מי שהחרדות שלהם האמירו. על הפודיום חובה להעמיד כל יום גם ממונה על מיגור האלימות, על התמודדות עם דיכאון וחרדה - ונציג משרד האוצר. הקורונה חיה בגופם של נשים וגברים שנשמתם נטרפת מכאב ובהלה
הסתר פנים?
החברים שאיוב אסף סביבו לא היו מציאה גדולה, ואמפתיה לא הייתה בין תכונותיהם. כאשר אליהוא הצעיר אוזר אומץ ומצטרף לניסיונות חסרי השחר להסביר לאיוב את ההיגיון של העולם האלוהי, הוא קובע (איוב ל"ד, כ"ט): "וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ". אין זכות לקבול על החלטתו של אלוהים לשתוק או להסתיר את פניו נוכח עוול.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הטיעון הדתי שהציג אליהוא אומץ בלית ברירה בניסיונות להצדיק את אלוהי השואה: "שעת הסתר פנים". ניתן להבין את הטענה שאל לנו לשפוט את ההתנהגות האלוהית, אבל מי רוצה לנהל מערכת יחסים של שכר ועונש עם אלוהים שמסתיר את פניו מתי שמתחשק לו, ובמיוחד שזה תמיד קורה כשאנחנו במצוקה.
אם ניתנת לגיטימציה לסבל אנושי בטיעון "הסתר פנים", איך אפשר להמשיך ולנהל קהילה שבמרכזה אמונה בשכר ועונש?
איך אלוהים מסתיר את פניו?
בעזרת הפסוק הזה מאיוב פותחים דרשנים דיון בפסוקי ספר ויקרא, העוסקים בחטאו של כהן משיח (ויקרא רבה ה, א): "'אם הכהן המשיח יחטא'. 'והוא ישקיט ומי ירשיע ויסתר פנים ומי ישורנו'. דרש רבי מאיר: והוא ישקיט בעולמו ויסתיר פנים בעולמו. כדיין הזה שמותח את הווילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ. אמרו לו דייך מאיר".
רבי מאיר פורש בפני חבריו הצעה פרשנית נועזת: הסתר הפנים של אלוהים דומה לדיין חסר אחריות שמותח וילון בינו לבין העולם, ובוחר שלא לראות מה נעשה במציאות. בראשית דרכו של הטיעון ששמו "הסתר פנים" הוא לא היה הצדקה לגיטימית ומובנת למעשי האל, אלא התרסה – ביקורת חריפה על בחירתו של אלוהים להתעלם ממצוקות.
מעמידים את רבי מאיר במקומו
"דייך מאיר", אומרים החכמים לאחד מגדולי התרבות היהודית. אפשר להבין את חוסר הרצון שלהם להתמודד עם תמונה כה מבהילה של אלוהים.
סתימת פיות נעשית לרוב בלי הסברים של ממש. השתקה שמרנית משתמשת באמירות חסרות תוכן ספציפי בסגנון: "הגזמת", או "מאיפה הרעיונות המטורפים האלה?" וגם "זה לא יהודי מה שאת אומרת". בדרך כלל די בכך להשתיק את הצד השני. כמה טוב שהתורה שבעל-פה היא יצירה אמיצה, ולמרות הקריאה המשתיקה, דברי רבי מאיר נשמרו לדורות.
זה לא המקום היחיד בתורה שבעל-פה בו מופיעה הנזיפה "דייך מאיר". בשתי דרשות נועזות נוספות נבלם רבי מאיר באותה הצורה. בשתי הפעמים, למרות ההשתקה, השתמרו דבריו הנועזים והגיעו אלינו.
רבו הכופר
רבי מאיר היה גם תלמידו של אלישע בן אבויה, החכם ש"יצא לתרבות רעה". מסורת שובת לב על היחסים בן התלמיד לרב שעזב את דרכו, מתארת פגישה ביניהם שהתקיימה בשבת בסמוך לבית המדרש. הם משוחחים בדברי תורה כשהתלמיד הולך ברגל והרב רכוב על סוסו. ברגע מסוים קובע אלישע (חגיגה ט"ו, א'): "מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת". הרב שערק מבהיר לתלמידו שהסתיים התחום המותר להליכה בשבת.
גם כאן מאופיין רבי מאיר בנועזות. הוא לא מהסס לצעוד לצד מורה שמחלל את חוקי השבת, וללמוד אתו תורה. הוא לא שואל מה יגידו הבריות, ולא נרתע מהביקורת. כמו בדרשנות כך גם בחיים. מישהו יעצור אותו ויגיד לו "דייך מאיר", או "חזור לאחוריך" - והפעם יהיה מי שויצא לתרבות רעה. כך בוחרת המסורת להציג את אומץ ליבו של רבי מאיר.
כשהכול מסתבך
הקשר בין הפסוק מאיוב לפרשת השבוע, ויקרא, מציף את האפשרות המטלטלת של מציאות שבה המנהיגות חוטאת ואלוהים מסתיר פנים. אין "אבא" בארץ או בשמים, הדיין מסתתר מאחורי וילון ו"איש הישר בעיניו יעשה". מי רוצה להאמין לתמונת אימה שכזו? לא מפתיע שסתמו לרבי מאיר את הפה.
הווילון שנמתח בפני הנהגת הקורונה
אולי אלוהים לא מכסה את פניו בווילון, אבל לפי שעה הקורונה כן. היא חידה גדולה ומדאיגה, ויש צורך להגיב אליה בלי שאנו מכירות אותה. בעומק ליבי אני מאמינה שההנהגה האחראית על ההתמודדות עם הקורונה, פועלת מהמניעים הנכונים ביותר וקל להסכים עם הרבה מהחלטותיה. עם זאת, השגיאה המסוכנת של מובילי המאבק היא שהם מטפלים בקורונה כאילו הייתה מפלצת גדולה שנכנסה לבדה לעיר. הם לא לגמרי לוקחים בחשבון שהקורונה גרה על הגוף שלנו ובתוכו.
הקורונה לא חיה בבידוד
הקורונה היא לא בת יחידה בעולם הסבל וגורמי המוות. גם שהייה בבית עבור הסובלות מאלימות ביתית מסוכנת. גם דיכאון הוא מחלה שיכולה לגרום למוות - וכך גם חרדות מאבדן מקור פרנסה. אי אפשר לטפל בקורונה כאילו היא חיה בבידוד.
אלא שכולנו יודעות שכשיצאו סטטיסטיקות המוות מהקורונה לא ימנו בהן את מי שנרצחה על ידי בעלה, את הילדים שעברו טרור ביתי, ואת מי שהחרדות והדיכאון שלהם האמירו. ואולי משום כך כל אלה לא נלקחים בחשבון ולא נשמעים בנאומים של ראשי המערכת שמדברים פעמים רבות מעל הראש והלב שלנו. כמה נוח להכניס את הקורונה לבידוד, וכמה שזה שקרי.
בעוד אנחנו עוברות לבידוד קיצוני, הקורונה חיה ומתפקדת בנסיבות חיים מורכבות, ויש צורך להכניס את כל המחירים לחשבון הכולל. בעמותות המטפלות באלימות מגדרית מעידות שפניות של נשים שסובלות מאלימות השלישו את עצמן מאז תחילת הסגר, ועם המעבר לסגר מלא המצוקה כמובן תגדל. באותה מידה גדלה גם מצוקתם של הילדים שגדלים בבתים אלימים.
הנציגות שלא נמצאות בנאום היומי לאומה
לצד ראש הממשלה וראשי מערכת הבריאות, יש חובה להעמיד בכל יום גם ממונה על מיגור האלימות הביתית, ממונה על התמודדות עם דיכאון וחרדה בקהילה - ונציגה סמכותית ואמפתית של משרד האוצר. הקהילה חייבת לשמוע שהמאבק בקורונה לא זונח את המצוקות הקבועות של חלקים רבים באוכלוסייה.
עידן התמימות הסתיים, ובין שלל תוכניות הטלוויזיה המיועדות לדור הצעיר חייבים להופיע שקופיות וגם סרטונים שמסבירים לילדות וילדים איך ניתן לפנות בבקשת עזרה אם החיים בבית בלתי אפשריים. לאן יש לפנות ואיך לעשות זאת במצב שאבא ואמא נעולים אתך בבית ושומעים כל מילה שלך.
קל לומר לא לבקר הורים מבוגרים, אבל צריך לזכור שגם דיכאון הוא מחלה מסכנת חיים. יש לחשוב על פתרונות בטוחים ועם זאת גמישים ויצירתיים - ויש להציג אותם לציבור. אף אחת לא רוצה שהוריה יינצלו מהקורונה ויפגעו מהדיכאון.
נשים וגברים נשברים מפחד כלכלי. עסקים נסגרו ואולי לעד לא ייפתחו. המשק יצא לחל"ת והלבבות נמקים מפחד. את השברים אנחנו פוגשות סביבנו, והמראה קורע לב. הממשלה (כן, זו שלא באמת קיימת) צריכה להכין תשובות - ומישהי מוסמכת צריכה לעמוד מאחורי הפודיום ולומר בנשימה אחת שיהיה רע אבל יש אופק. יש אחריות מוסרית להסביר את האופק במילים שקל להבין, ובלי להוליך שולל.
הקורונה חיה בגופם של נשים וגברים שנשמתם נטרפת מכאב ובהלה. אי אפשר לטפל בקורונה מבעד לווילון מוסרי. טיפול מוצלח בקורונה מחייב התמודדות הומנית.
האחריות שלנו
להעביר בראשנו את רשימת הנשים, הגברים והילדים מקרב מכרינו שאולי נמצאים במצוקה, להרים טלפון ולהתאמץ לשמוע גם קריאות "הצילו" חרישיות. לעזור להן להגיע לחוף מבטחים. אלה לא הימים המתאימים למבחן "וגר זאב עם כבש". הנה כמה מהטלפונים של מרכזי הסיוע. פרסמו אותם בכל דרך אפשרית - ואל תהססו להשתמש בהם.
קו החירום של עמותת בת מלך: 1-800-292-333 | קו החירום של עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים: 6724* או 1800-353-300 | קו הגברים ליציאה ממעגל האלימות במשפחה 1880-3939-04 | הקו החם של עמותת נשים נגד אלימות 046566813 | איגוד מרכזי הסיוע: 1202 (לנשים), 1203 (לגברים)
ובבית המדרש של הטוקבקים
השבוע נפטר חברי הטוב, הסופר דוד ארליך, דמות ירושלמית מוכרת, אוהבת ואהובה. אי אפשר היה להסתובב במרכז העיר בלי להיתקל בחיוך שלו, לפטפט ולהחליף חיבוקים. יחד עם שותפו דן גולדברג, הקים דוד את בית הקפה "תמול שלשום" והיה הרוח החיה מאחורי אינספור אירועים ספרותיים. אוהביו המבכים את לכתו רבים מספור, וירושלים תיראה אחרת בלעדיו.
עם פרוץ סגר הקורונה דוד ואני הקמנו בית מדרש אינטרנטי בשם "משמעות בימי קורונה". בית המדרש נתן לנו כוח ומשמעות. דוד חסר לי באופן מיוחד בימים אלה, ואני מתנחמת מעט בידיעה שבית המדרש הזה היה משמעותי מאוד עבורו.
בית המדרש ממשיך לפעול לזכרו הברוך של דוד. חברות וחברים רבים מצטרפים להוראה ומאפשרים לי להמשיך להוביל אותו.
הנה הקישורים לבית המדרש. נשמח להיפגש.
בימים א', ג', ה' - בין השעות 18.00-19.15 בכתובת: https://zoom.us/j/4153041939
בימים ב', ד', ו' - בין השעות 08.15-09.30 בכתובת: https://zoom.us/j/4411871116
הטור הוקדש לזיכרו של חברי הטוב, הסופר דוד ארליך, איש ירושלים שהלך לעולמו השבוע
שבת שלום!
