אדיס אבבה: מ-4,500 משתתפים בסדר - לארבעה
בשנים שעברו נהגו לערוך בקהילת שארית יהודי אתיופיה את מה שכינו "ליל הסדר הגדול בעולם", אך לא השנה: "המשפחות של כולנו זכו לעלות לארץ, ורק אנחנו נשארנו מאחור, לכן חשובה לנו החגיגה הקהילתית. אבל השנה נהיה בבית - ולא נצעק ביחד 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'"
חזן בית הכנסת "תקוות ציון" יחגוג השנה את ליל הסדר בביתו שבאדיס אבבה, בפורמט שונה מאוד מזה שהורגל בו: בשנים שעברו נהגו לערוך בקהילת הממתינים את מה שכינו "ליל הסדר הגדול בעולם", בהשתתפות כ-4,500 מבני הקהילה.
השנה יחגגו איש-איש בביתו. הקהילתיות המשפחתית שמאפיינת את קהילת מבקשי העלייה, במיוחד סביב חגי ישראל, מייצרת אתגר לא פשוט. "בשנים הקודמות, כבר חודשיים-שלושה לפני החג התחלנו לתכנן את האפייה הגדולה ברחבת בית הכנסת. הרגעים הייחודיים ביותר בקהילה שלנו קורים בזמן אפיית המצות לקראת הפסח, כשבועיים לפני החג. השנה, למרבה הצער, לא נזכה לחגוג יחד במתחם הקהילה. אפילו בית הכנסת שלנו סגור על מנת למנוע את התפשטות הנגיף".
ליל הסדר מונה, בדרך כלל, מאות נפשות. "מעל 7,500 שארית יהודי אתיופיה ממתינים לעלייה באדיס אבבה וגונדר. מרבית בני המשפחות של כולנו זכו לעלות לארץ, ורק אנחנו נשארנו מאחור בהמתנה. לכן חשובה לנו החגיגה הקהילתית. אנחנו כמו משפחה גדולה. אבל השנה נהיה בבית - ואווירת הקהילה תחסר לנו. לא נצעק ביחד 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'".
התארגנות קהילתית
עקב ההגבלות על תהליך האפייה הקהילתי והיעדר שוחט מזה שנים, מאז עלה ארצה, חילקה הסוכנות היהודית כ-16 אלף מצות וכ-5,000 ביצים קשות. הנחיות ליל הסדר באמהרית יועברו למשפחות על ידי רב הקהילות, מנחם ולדמן. בשבוע שעבר החלו בקהילות הממתינים בגונדר ובאדיס אבבה להכין כ-400 ליטרים של יין צימוקים שיחולק למשפחות לקראת ליל הסדר, והשבוע מכינים חרוסת על פי מתכון אתיופי ייחודי לקהילה, המורכב מתמרים, בננות, ג'ינג'ר, סוכר ויין.
קטע בהגדה שיקבל השנה משמעות מיוחדת
"כמו בכל שנה, השיא הוא השיר 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. אבל השנה, בגלל שזכיתי לבקר בישראל בכנס של צעירים יהודים מכל העולם, המילים יקבלו משמעות רבה אף יותר. אם קודם לביקור הייתה מדינת ישראל בגדר חלום, הרי שאחרי שביקרתי בה, התפילה תהיה אפילו יותר עמוקה ומכל הלב. אני מקווה שזאת תהיה הגאולה האחרונה. שה' יושיע את עם ישראל מהנגיף הזה".
אייאו אבוהי (34): חסרים מוצרים בסיסיים לחג
גם המשפחה של אייאו אבוהי המתגוררת באדיס אבבה, קיבלה הנחייה להישאר השנה בבתים נוכח המצב המסוכן. "מפעילי המחנות הורו לסגור השנה את תלמודי התורה ובתי הכנסת. החג הזה אמור לסמן חירות, אבל ברגע שחוגגים בנפרד זה לא מרגיש כך".
אבוהי, נשוי ואב לשתיים, לא יזכה לחגוג עם אמו, לקץ מקונן (68), המתגוררת מרחק של כ-20 קילומטר ממנו. "האחיינים מנסים לעזור לה במוצרים לחג, אבל ככל הנראה היא תחגוג לבד בבית", הוא מוסיף. "מצד אחד, קשה לי מאד לחשוב על זה. מצד שני, אני חושש שהחלום שלה לעלות לארץ עלול להיגדע בגלל הקורונה".
אבוהי כבר מתגעגע לחגי העבר. "אני חושב שהשולחן יהיה משעמם ועצוב. אני מרגיש שחסר לי משהו ושאני במצוקה מסוימת", הוא אומר. "בחג החירות הזה יש תחושה כבדה. אבותינו ואמותינו חלמו לעלות לישראל, והם מרגישים שהזמן שלהם אוזל. אם הקורונה תפגע בהם זו תהיה אבידה קשה. אנחנו נשמעים להנחיות, אבל בחג הפסח הזה לא מרגישים את החירות".
כחבר "וועדת הקהילה" - הנהגת הקהילה מול הרשיות המקומיות - הוא מדגיש כי לדעתו המצות יספיקו ככל הנראה רק לימים הראשונים של פסח. סימני חג נוספים, כגון כרפס וביצים, הם מנסים לאלתר.
"קיבלנו מהסוכנות היהודית חבילות של מצות וביצים – אבל זה לא יספיק לשבעה ימים עבור כל הקהילה, אלא רק לימים הראשונים של החג. בשנים הקודמות היינו מארגנים את המצות בעצמנו, אך השנה יהיה קשה לשים את כל סימני החג על השולחן. היין מגיע מישראל, וגם הוא לא מספיק לכולם. את הדברים הקטנים – ביצים או כרפס - איכשהו אפשר למצוא ולקנות. אבל לא כולם יכולים. השנה אנחנו הולכים לאלתר. אין אפשרות אחרת".
לפנייה לכתב/ת 
