כפרות עם קופים? לחקור מנהגים בכתבים אנטישמיים
טקסטים אבודים של לחשים, תפילות ותקנות השתמרו בספר של מומר שהיווה השראה לאנטישמיות המודרנית. בספר של מומר אחר, שממליץ להתרחק מיהודים - השתמרו מנהגים עתיקים. הרב פרופ' דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל, אסף בקפדנות עשרות כתבים כאלה שמהם ערך את מחקריו
אל חקר המנהגים, הגיע הרב פרופ' דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל, כמעט במקרה, כשהיה רב בית כנסת. "הייתי יושב כל הלילה שבין חמישי לשישי, חוקר את אחד ממנהגי ישראל - ומנסה להתחקות אחר מקורם", הוא מספר בראיון ל-ynet. הדרשות הקצרות הללו הפכו לסדרת ספרים מפוארת בשם "מנהגי ישראל מקורות ותולדות" – סדרה שהפכה לקלאסיקה בתחום מנהגי היהדות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
בימים אלה מעמיד הרב פרופ' שפרבר - אחד החוקרים, הפוסקים ואישי הרוח החשובים - את האוצרות שאסף במשך למעלה משישים שנים, למכירה פומבית בבית המכירות "קדם". מדובר ב-92 ספרים, תחריטים ותמונות, חלקם מהמאות ה-16-17 וחלקם מוקדמים יותר, שנכתבו ממניעים אנטישמיים, מתוך מטרה ללעוג ליהדות ולמנהגיה, וחושפים ללא משים מנהגים שונים שלא היו מוכרים עד כה. שוויו הכולל של האוסף הוא לכל הפחות 200 אלף שקלים. הפריט העתיק ביותר שברשותו הוא מחזור וורמייזא בכתב יד מן המאה ה-13, שמחיר הפתיחה שלו עומד על כ-400 דולרים, והפריט היקר ביותר הוא מדליית זהב בעיצוב מארק שאגאל, ששווי הפתיחה שלו עומד על 2,500 דולרים.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- מרגש: היהודים שרו "התקווה" מחלונות הגטו ברומא
- אבשלום קור הביע צער: "כל יהודי הגולה הם אחיי"
- עשרים שאלות מאתגרות: חידון התנ"ך האלטרנטיבי
"הציור נעשה על מנת להכפיש, ותמיד הוצמדה אליו פרשנות שלילית, אבל אנחנו יכולים ללמוד מכך רבות", אומר הרב. "במסגרת המחקר ערכתי השוואה סיזיפית לספרי השו"ת שלנו ומציאת מקורות בספרים שלנו שאולי הזכירו את המנהג המוזכר".
פעם הניחו מגדל על הראש
כך, למשל, מצביע הרב פרופ' שפרבר על ציור שבו נראים יהודים עוטי תפילין של ראש בצורת מגדל. כלומר, לא תפילין של ראש מרובעות כפי שאנו מכירים. שפרבר נבר בספרות המנהגים ומצא שאכן באשכנז היו מקומות שהבדילו בין תפילין של יד (שהיו מרובעות) - לתפילין של ראש שהיו בצורת מגדל. "אם בסך הכול אנחנו מוצאים שהתיאור שלהם נכון לגבי רוב המנהגים, אין סיבה שלא לקבל את המנהגים שלא הכרנו באותה מידה, ולנסות למצוא להם מקורות אצלנו".
הרב שפרבר אף מצא באחד מאוצרותיו איור של "סנדל חליצה" ייחודי מהמאה ה-18, עם רצועה ארוכה וטעונה בקשרים. מקור סנדל החליצה המצוות הייבום. אדם שמת בלא בנים ויש לו אח שאינו רוצה לשאת את אלמנת אחיו, מקיים טקס חליצה כשבמהלכו האלמנה מסירה את הסנדל שנועל הגבר.
הרב שפרבר בחן בעיון את הסנדל הייחודי: "לא מצאתי מקור לכך אצלנו ביהדות, אבל כשספרתי את הקשרים גיליתי שהם עולים בגימטריה של המילה גט. זה מעניק משמעות עצומה וברור שגוי לא המציא את זה". במילים אחרות, אומר שפרבר, היהודים מצויירים עדיין עם האף הגדול, פרצוף מעוות וקרניים על הראש, אבל מה שהם עושים בציורים ובתחריטים הללו לגמרי אותנטי.
"הכהן הגדול" של מנהגי ישראל
הרב הפרופ' בן ה-80 למד בישיבות חרדיות, ואת הדוקטורט שלו השלים באקדמיה הבריטית. הוא שימש כרב בהודו ובקהילות רבות, חקר, כך נדמה, כל מוטיב יהודי - ולא חשש לבחון את השוואתו למקורות חיצוניים.
כך, למשל, התחקה אחרי מטבעות עתיקים מתקופת התלמוד וכיצד היו סוחרים בהם, חקר כלים ארכיאולוגיים המתוארים במשנה, כתב ספר על אוניות וספנות בתלמוד, פרסם חיבור על מאגיה ופולקלור בתלמוד והשוואה למקורות חיצוניים, תיאורי ערים עתיקות הכוללות בתי מרזח ובתי מרחץ - והרשימה בלתי נגמרת. על עבודתו זכה בפרס ישראל למדעי היהדות.
בשנים האחרונות הקים הרב האורתודוכסי בית דין פרטי, והתיר מסורבות גט שלא מצאו פתרון בממסד הרבני. אבל הוא מזוהה בעיקר עם מנהגי העדות המגוונים שאותם הוא כל כך אוהב: "ההלכות הן כמו קווים, שבלונה, ואתה ממלא אותם בפנים בצבעים ססגוניים ויפהפיים שהם המנהגים של הקהילות השונות".
הוא גילה שמנהגים רבים היו תלויי מקום, אחרים היו פונקציה גיאוגרפית, וחלקם היו בכלל תלויים באקלים ששרר באותו מקום. גם לא מעט "מנהגי שטות" התגלו על ידו. "בדרך כלל לא מבטלים מנהגים", אומר שפרבר, "הם לעתים חשובים מן ההלכה. אם תתבונן על הספר 'שולחן ערוך' – הקודקס ההלכתי המקובל כיום - תבחין שיש בו יותר מנהגים מהלכות".
איך נוצרו המנהגים?
"יש מנהגים קדומים מאוד שהשורש שלהם נעלם ובאחד הימים התגלו, יש מנהגים שהגיעו בצורה של חומרה, יש מנהגי "הגירה" של קהילות שלמות שנעקרו ממקומן במאה ה-11-12 וכמובן בסוף המאה ה-15, וכשהגיעו לאזור חדש קיבלו את מנהגי המקום, בשלמות או לחצאין.
"לא כדאי לשכוח שבמקומות האלה התרחשו גם 'נישואי תערובת' בין הקהילות השונות, והאקלקטיקה המופלאה הזו לבשה ופשטה צורה ללא הרף, כך שיש לנו אלפי-אלפי מנהגים. אם אני נכנס היום לליל סדר של תימנים או של אלג'יראים, למשל, אני לא אמצא שם את ידיי ואת רגליי: למה הם מחזיקים בידם מקלות? מדוע הם עוטים בגדים מיוחדים - ומה פירוש המילים הערביות? וכן הלאה".
אז מה עושים עם כל המנהגים? אחת לכמה מאות שנים, מסביר הרב שפרבר, מגיע פוסק גדול ואוסף את המנהגים לקודקס הלכתי אחד מוסכם. מטבע הדברים, בקודקס שנוצר לא נכנסים כל אלפי המנהגים. כך היה במשנה (שלא הכילה את כל מה שכתוב בתוספתא), אחר כך היו אלה הגאונים, ואז הרמב"ם שגם הוא כאמור לא "אסף" את כל מה שהיה לפניו. ולבסוף, יש לנו את השולחן ערוך והרמ"א שעשו עבודה זהה.
השראה לאנטישמיות של מרטין לותר
האוסף המפואר של הרב פרופ' שפרבר כולל לא מעט ציורים אנטישמיים שהוכנו על ידי יהודים שהמירו את דתם. כך, למשל, הספר "האמונה והאמונה התפלה של היהודים", חיבור פולמוסי-אנטישמי מאת המומר אנטוניוס מרגריטה (1492-1542), שהיה נצר למשפחת רבנים נודעת בגרמניה; בנו של רב העיר רגנסבורג שמואל מרגליות - ונכדו של רבי יעקב מרגליות. החיבור נדפס לראשונה בשנת 1530 באאוגסבורג וכולל, בין היתר, את התרגום הראשון של סידור התפילה היהודי עבור קהל קוראים לא-יהודי.
החיבור, שמתיימר לחשוף את פניה "האמיתיות" של היהדות, שם ללעג את מנהגי היהודים ומעלה האשמות חריפות נגדם. בין היתר, מזהיר מרגריטה את קוראיו הנוצרים מפני מגע ומסחר עם יהודים, מתרה בהם שלא להיוועץ ברופאים יהודים ומציג תמונה שלילית של השבת היהודית ושל הנוהג להשתמש ב"גוי של שבת". אחת הטענות הקשות בחיבור נוגעת לנאמנותם הפוליטית של היהודים, המצטיירים כנתינים בוגדניים ותומכי מדינות אויב, שבראשן האימפריה העות'מאנית. הספר הלועג למנהגי היהודיים ומזהיר את הקהל מפני כל משא ומתן עמם. בספר נאמר כי אפילו שירות מרופא יהודי עלול להיגמר באסון לדידם.
חיבור זה השפיע עמוקות על מרטין לותר, שכתב בהשראתו את ספרו האנטישמי "על היהודים ושקריהם". אך לצד השפעתו הרחבה על האנטישמיות בראשית העת החדשה, נחשב החיבור גם למקור מידע חשוב על חיי היום-יום ומנהגי היהודים באותה התקופה.
בעקבות ההאשמות הקשות נגד היהודים שהעלה מרגריטה בספרו, הוא הוזמן לוויכוח פומבי שנערך בשנת 1530 בפני ועדה קיסרית שהתכנסה ברייכסטאג של אאוגסבורג בנוכחותו של הקיסר קרל החמישי. מי שהשיב על טענותיו בוויכוח זה היה רבי יוסף בן גרשון איש רוסהיים (יוסף לואנץ). לאחר שהוכיח כי טענותיו של מרגריטה נגד היהודים שקריות, גורש מרגריטה מאאוגסבורג.
תיעוד של טקסטים שאבדו מן העולם
את הספר" מוזרויות היהודים" חיבר יוהאן יאקוב שודט מגרמניה בשנים 1714-1718. הספר מציג את אחד המחקרים המקיפים ביותר שנכתבו על היהודים עד אז: למעלה מ-3,000 עמודים המתעדים לפרטי-פרטים את חייהם של היהודים - מלבושיהם, לשונם, תפילותיהם, חגיהם ומנהגיהם.
אף שהספר לא עסק בקהילה מסוימת, מרבית העדויות המופיעות בו נאספו בעירו של המחבר, פרנקפורט, והוא כולל מידע רב ויקר ערך על קהילה זו. כמה מהטקסטים שהעתיק המחבר (בעברית וביידיש) לא נשמרו בשום מקום אחר, וספרו של שודט הוא מקורם היחיד: "סליחה" שחיבר הרב שמואל שאטין כ"ץ על השריפה הגדולה ברובע היהודי של פרנקפורט בשנת 1711, המחזה העממי לפורים ("אחשורוש שפיל"), שנידון לשריפה בידי הקהילה היהודית עצמה ושרד רק בהעתקתו של שודט); שני נוסחים ללחשי נשים בשעת לידה, קובץ תקנות של הקהילה היהודית נגד המותרות ועוד.
לצד ערכו התיעודי הרב, נחשב הספר לנקודת ציון בתולדות האנטישמיות המודרנית, בעיקר בשל פרק מיוחד שהוקדש כולו לתיאור הגוף היהודי – צורתו, צבעיו ואף ריחו (פרק זה נחשב לאחד ממבשריה הראשונים של האנטישמיות הגזעית באירופה).
לעשות כפרות עם קופים
אבל בתוך ספרים כאלה מופיעים גם ציורים מרתקים, שמלמדים לא מעט על המנהגים דאז. כזה הוא למשל מנהג הכפרות וההלקאה בערב יום הכיפורים. על פי ההלכה, נהוג שגבר עורך כפרות עם תרנגול ואישה עם תרנגולת. אם מתבוננים היטב בציור ניתן לראות שהגבר עם הכובע הגדול מחזיק בתרנגול עם כרבולת גדולה וזנב ארוך, בעוד האישה שבמרכז התמונה מחזיקה בתרנגולת.
שפרבר אף בדק ומצא, בעקבות הספר, שבמקומות מסויימים היו עורכים כפרות בכלל עם קופים, מאחר שהם הדומים לנו, בני האדם, ביותר. אז למה עברנו לתרנגולים? כי קופים היה קשה להשיג. בחלק התחתון של התמונה אנו נפגשים עם המנהג היהודי הרווח עד ימינו אלה, הלקאה בערב יום כיפור כאמצעי לכיפור עוונות.
גם הסוכה מקבלת פנים חדשות באוסף המרשים. כך, למשל, הסוכה המקובלת כיום היא מבנה מרובע ושטוח, בעוד שפרופ' פרבר מצא כי במקומות מסויים היה הגג עגול, או עשוי כמן מגדל. החוקר מעלה השערה כי הסוכות הן זכר לענני הכבוד, ונדרשות להידמות להן במעט, ועננים כידוע לא מרובעים. את צורת הגג המשופע שבתמונה מייחס החוקר לגשם ששרר באירופה בתקופה הזו.
לא רק מנהגים מתגלים בציורים ובתחריטים הרבים, אלא אפילו הבדלי מעמדות. כך, שולחן מפואר של ליל הסדר ממדינות מאשכנז (לפי אורות העששית). אפשר להבחין היטב בסוגי הכובעים של הגברים והנשים, ואפשר גם לראות את השמש, או השרת, המתכופף אל הקערה. איך מזהים שזהו השרת? משום עיסוקו בקערה שבצד השולחן (ואגב, לא מעליו כפי שנוהגים רבים כיום), אך גם משום שהוא היחיד שיושב בכיסא ללא משענת.
היכן ממוקמת ארץ ישראל על פני הגלובוס?
במקורות היהודיים שלנו - ארץ ישראל היא במרכז העולם, וירושלים במרכזה של ישראל. הרב פרופ' שפרבר כתב על כך מאמר ארוך, ומצא כי גם במפות ששורטטו על ידי לא-יהודים מופיעה ישראל באמצע.
במפת התלתן הייחודית אסיה, אירופה ולמטה אפריקה. בפינה התחתונה כבר מופיעה היבשת החדשה, אמריקה. במרכזו של התלתן מופיעה העיר ירושלים - בדיוק כמו במקורות. באוסף עוד מפות רבות, ותיאורים תנ"כיים מרתקים המשקפים את דעותיהם וידיעותיהם של היוצרים, שבחלקם הגדול כאמור כלל אינם יהודים. כך, למשל, מופיעה מפה המתארת את הביוגרפיה של אברהם אבינו ואת תחנות חייו השונות.
האוסף כל כך מרשים מדוע אתה מציע אותו למכירה?
"בכל תקופה מחיי התחלתי להתעניין בתחום אחר. עברתי תחומים רבים שחקרתי. כשהרגשתי שמיציתי תחום מסויים, עברתי לתחום הבא. אין לי מקום בספרייתי העמוסה מאוד, והגיע הזמן לעבור לתחום הבא".
האם יש מנהג מסוים שהיית מחזיר?
"יש מנהג מעניין מאוד. ילד בכור נפדה, כידוע, על ידי אביו בחמישה 'סלעים' (מטבעות כסף) בידיי כהן. ומה קורה כשהאב נפטר? היו מכינים מדליון שתולים על גב התינוק, ובתוכו היה כתוב שמו, שם האב ותאריך הלידה. הילד היה מחזיק את המדליון עד גיל בר המצווה, ואז היו פודים אותו באותו מדליון. זה מנהג שרווח באשכנז עד המאה ה-19, ואז הוא השתכח".
"אוסף החיבורים שהציג בפנינו פרופ׳ שפרבר הוא מיוחד ומשמעותי מאוד", סיפר מרון ארן, מבעלי בית המכירות "קדם". "לא מן הנמנע להזדעזע מגילויי השנאה שעולים מהחיבורים השונים שמהווים חלק מהאוסף שמובא למכירה, אולם היכולת של פרופ' שפרבר לקחת את הדברים ולמצוא בהם את המשמעות הגדולה, כפי שעשה, היא דבר משמעותי מאין כמותו".
